מחצית השקל על אורח חיים רד:כ

(ס"ק כ) הואיל כו' דחשבי' לה אונס ומותרת לבעלה ישראל וה"ה הכא אע"ג דעכ"פ סופו נהנה מהשתיה או אכילה מ"מ כיון דלכתחלה אנסוהו לכך מקרי אונס ואינו מברך ולא מקרי הנאה:

ובתשובת כו' תשובה דחייב לברך והכי קי"ל וע"כ צ"ל דהרשב"א ס"ל דאין ללמוד דין ברכה מדין אשה הנ"ל וא"כ להרשב"א ה"ה באנסוהו דמברך כיון דטעם הרא"ה (דמיניה נובע הגהת רמ"א דהכא) שלא לברך באנסוהו דמדמהו לאשת ישראל שנאנסה וכיון דהרשב"א ס"ל דאין דומיא ה"ה באנסוהו מברך:

וא"כ כו' האוכל ביה"כ חייב לברך ע"כ ס"ל כהרשב"א דאינו דומה לאשה שנאנס' דלא כהרא"ה:

וידוע דבר פלוגתי' כו' ויליף מהאחרוני' שהביא הרשב"א בתשובה:

דהמתעסק בחלבים כו' אע"ג דלענין שבת בעינן מלאכ' מחשבת ובאינו מתכוין פטור מ"מ בחלבים ועריות חייב אפי' אינו מתכוין דעכ"פ נהנה:

וע' ברבה פ' נשא אתת' אתי' לגבי רבי א"ל נאנסתי א"ל ולא ערב (ר"ל סופך היה ברצון) אמרה לו אם יטבול אדם אצבעו בדבש ויתננו לתוך פיו ביה"כ שמא אינו רע לו ובסוף ערב לו וקיבל דבריה והתירה לבעלה ע"כ הרי דגם במ"ר מדמה אכילת יה"כ לאונס דאשה אלא התם אונס יום הכפורים היה ע"י אחרים: