מחצית השקל על אורח חיים קצז:יב

(סקי"ב) וי"א כו' ולדבריהם אם אכל כזית חייב מדאוריית'. דהא טעם י"א שאינו חייב מן התור' אלא אם כן שתה. כ' מרדכי כיון דתנן כמה יאכל ויתחייב בב"ה ר"מ או' כזית ר' יודא או' כביצה ואמרי' דפליגי בקרא דואכלת ושבעת וברכת ר"י ס"ל דפי' ואכלת ושבעת דבעי' אכילה שיש בה שיעו' שביעה דהיינו כביצה ור"מ ס"ל אכילה כסתם אכילה בכל מקום דהיינו כזית ושבעת זו שתי' וכיון דקי"ל כר"מ דעל כזית חייב לברך בהמ"ז וכדלעיל סס"י קפ"ד א"כ ע"כ דרשינן ושבעת זו שתיה כדדרש לה ר"מ וא"כ ע"כ צ"ל דהוא דרש' גמורה ולא אסמכתא דאי ליכא רק אסמכא מ"ל דאם לא שתה דאינו חייב מן התורה אע"ג דדרשי' ושבעת זו שתיה הא רק אסמכת' היא אע"כ דס"ל דהיא דרשה גמורה וא"כ בכזית חייב מן התורה:

ולדעת הרב"י כו' ר"ל המחבר שכ' שיברך מי שאכל כדי שביעה משמע דס"ל דמי שלא אכל כדי שביעה אף שאכל כזית אינו חייב מן התורה ע"כ צ"ל דס"ל דדרש' ואכלת כזית הוא רק אסמכת' ומה"ט לא הזכיר דאי לא שתה וצמא שאינו חייב מן התור' כיון דלדידיה הכל אסמכתא:

והב"ח לא הבין דברי הרב"י בזה שהר"י כ' ע"ד המרדכי הנ"ל ואינו נכון בעיני שהרי כתבו התוס' פ' ג"ש דקראי אסמכתא בעלמא כו' וכ' ע"ז הב"ח וז"ל מ"ש מדברי התו' דקראי אסמכתא בעלמא רוב הפוסקים חולקים ותופסים עיקר דברכות אלו דאורייתא נינהו כו' כמבוא' לעיל סי' קפ"ז כו' עכ"ל הב"ח הבין הב"ח דעת הרב"י דבהמ"ז לאו דאורייתא ולכן אייתי ראיה מסי' קפ"ז דהוא דאורייתא וזה לא עלה על דעת הרב"י מעולם ובודאי מודה דקרא ואכלת ושבעת וברכת דרשה גמורה והיינו שאם אכל כדי שביעה מצות עשה מן התורה לברך בהמ"ז אבל מאי דדרשי' מיני' שיעור כזית או כביצה או שצריך שישתה זה הוי אסמכת' ומן התורה בעינן דוקא כדי שביעה ולא בעינן שישתה:

ואם מקצתן כו' ר"ל דאותן שאכלו לשובע ולא שתו לדעת הרב ב"י חייבים מן התור' ולדעת המרדכי אין חיובן רק מדרבנן ואותן שלא אכלו לשובע ושתו הם לדעת המרדכי חייבי' מן התורה ולדעת הרב"י דרבנן. וכיון שלכתחלה יש לברך המחוייב מן התורה א"כ יש ספק כהאי גוונא מי מברך ולזה הכריע מ"א מוטב שיברכו שאכלו לשבען כו':

והוא שנהנה גרונו. ע' סי' תרי"ב שאם אכל ביום הכפורים אכילה גסה עד שקץ במזונו פטור ביום הכפורים דלא שמיה אכילה. אבל אכל מאכלים מבושמים אמרינן רווחא לבסימ' שכיח ולא מיקרי אכילה גסה לענין יום הכפורים וה"ה הכא וע"ש מ"א בשם הב"ח. אולם שם כ' דוקא שאכל בערב יום הכפורים עד שקץ במזונו מערב יום הכפורים אז כשאכל ביום הכפורים על אכילתו פטור אבל אי כשהתחיל לאכול ביום הכפורים לא קץ במזונו אלא שאכל הרבה עד שקץ במזונו חייב מיהו על תחלת אכילתו שעדיין לא היה קץ ואפשר דה"ה הכא לענין בהמ"ז כהאי גוונא כשהי' מתאוה בתחלת אכילתו ואכל הרבה עד שקץ מ"מ צ"ל בהמ"ז על תחלת אכילתו ואולי יש לחלק: