מחצית השקל על אורח חיים קפג:יא

(סקי"א) יצאו כו' ט' תקיעות כו' הוא לשון הש"ס ונקט תקיעות דאוריית' דמן התור' יוצאים בתשעה קולות דהיינו ג"פ תר"ת אלא משום ספק דלא ידעי' מהו תרועה לכן חייבים לשמוע שלשים קולות וכדאית' סוף מס' ר"ה ולקמן ר"ס תק"ץ ע' שם. וכיון דשמע ט' תקיעות בט' שעות דודאי הפסיק בנתיים ואפ"ה יוצא וה"ה הכא:

לפי מ"ש ר"ס ס"ה כו' ר"ל לענין ק"ש וס"ל להתוס' שם דדין ק"ש ושופר שוין וזה הכריחם לחלק דבשהה באונס הוי הפסק דהוקש' להם דבתקיעות אמרי' אם שהה אפי' ט' שעות לא הוי הפסק ובתפל' אמרי' במסכת ברכות אם שהה כדי לגמור את כלה חוזר לראש והתוס' ס"ל דתפל' וק"ש ושופר חד דינא א"ל לכן הוצרכו לחלק דבאונס הוי שיהוי הפסק בין בתפל' ובין בק"ש ובין בשופר א"כ הא דאמרי' אם שהה כ"ל כלה חוזר לראש מיירי על ידי אונס. וכיון דלדידהו גם בשופר בשהה ע"י אונס חוזר ודין דהכ' ילפי' משופר א"כ ה"ה הכא בשהה ע"י אונס חוזר לראש:

לענין צואה אם בירך בהמ"ז והי' צואה כנגדו יש ספק אם צריך לחזור ולברך ובתפל' כה"ג ודאי צריך לחזור ולהתפלל וכדלעיל ס"ס ע"ו:

סוף ד"ה להיכן הוא כו' דאי' שם בש"ס להיכן הוא חוזר ר' זביד משמי' דאביי אמר חוזר לראש ורבנן אמרו למקום שפסק והלכת' למקום שפסק. ופירש"י דקאי על א' שמפסיק לשני' המבואר לקמן סי' רי"ט דהיינו ג' שאכלו כא' ושנים הפסיקו סעודתן ורוצים לברך בהמ"ז ולזמן והג' עדיין רוצה לאכול מכל מקום צריך אותו ג' להפסיק מאכילתו עד סוף ברכת הזימון ואחר כך חוזר לאכול וקי"ל כר"ש דס"ל התם בדף שלפניו דב"ה עד סוף ברכת הזן ותחלת נודה לך וע"ז שאל כשאותו ג' שהפסיק לשנים גמר אכילתו להיכן חוזר ומתחיל לברך בהמ"ז ואמר ר"ז משמי' דאביי חוזר לראש דהיינו מתחלת הזן והוא תחלת בהמ"ז ורבנן אמרו למקום שפסק דהיינו שמתחיל מתחלת נודה לך והקשו התוס' לרבנן כיון שאכל אחר ששמע ברכת הזן מאותן שנים שהפסיק להם א"כ למה יתחיל מנודה לך א"כ הרי חסר לו ברכת הזן שצריך לברך על אכילתו אחר שהפסיק לשנים ולכן פי' התוס' דקאי על ג' שאכלו ויצא א' מהן לשוק שקוראים לו ומזמנים עליו כמבואר לקמן סי' קצ"ד סעיף ב' וקי"ל דצריך להמתין אותו הג' אצל השני' עד אחר ברכת הזימון וע"ז שאל אם לאחר ברכת הזימון הלך לו הג' ועתה רוצה לברך על אכילתו שאכל קודם שקראו לו מהיכן מתחיל וע"ז שפיר אמרו רבנן למקום שפסק דהיינו מתחיל מנודה לך דהא יצא בברכת הזן ששמע מהשנים כשקראוהו וסיימו התוס' דלכך יצא בשמיע' ברכת הזן ששמע תחלה שהרי לא סיפר בנתיים וא"כ משמע דוקא שלא שח בנתיים אבל אם שח בנתיים מודים רבנן דחוזר לראש וזה ראיה לדברי מ"א דסח במזיד חוזר לראש:

מיהו נ"ל דט"ס כו' (וכן הגי' מהרש"א) דבשלמ' אי גרסי' שהרי לא סעד בנתיים א"ש דכן הקשו לרש"י לפירו' כיון שסעד אחר ששמע ברכת הזימון איך יצא בברכת הזימון על אכילתו שאכל אח"כ כנ"ל ולכן כתבו דלפי' התוס' א"ש דהרי לא סעד אחר שקראוהו ושמע ברכת הזימון ושפיר יוצא בברכת הזימון ששמע. אבל אי גרסי' שהרי לא סיפר תיקשי מאי שיאטי' דסיפר הכא דהא לא הוזכר עד עתה מענין שיחה ולא הקשה להם גם לפירש"י משיחה. וא"כ לגרסת שהרי לא סעד אין ראיה למ"א מדברי התוס':

ועמ"ש ס"ס קצ"ד בשם הרמב"ם זה חוזר על תחלת דברי מ"א ואפי' שהה מ' אונס א"צ לחזור והוא דהרמב"ן מפרש פי' הרי"ף להיכן חוזר דקאי על המברך ברכת הזימון שמתחיל לברך שאכלנו משלו והם עונים ברוך כו' ובטובו חיינו וע"ז שאל להיכן חוזר המברך ואר"ז משמיה דאביי חוזר לראש דהיינו ששוב מתחיל ואו' שנית נברך שאכלנו כו' (ופי' תר"י דנברך יש לו שני פי' לפעמים ל' צווי ופעמים ל' הווה:

וא"כ כשאמר פ"א נברך הי' פירושו צווי לאחרים לברך וכשאו' פעם ב' נברך פי' הווה שאו' אנו מברכים לבורא שאכלנו משלו) ורבנן אמרו למקום שפסק והיינו מתחיל ברוך שאכלנו כו' ובטובו חיינו:

וכ' הרמב"ן דלפ"ז טעמיה דר"ז משמיה דאביי שחוזר לראש דס"ל אם שהה לגמור את כלה חוזר לראש וס"ל דסגי באם שהה לגמור ברכה אחת מ"מ חוזר וס"ל כר"נ דברכת הזימון עד תחלת ברכת הזן א"כ כשאמר נברך שאכלנו משלו הוא גמר ברכה א':

וכשהמתין אח"כ עד שיענו ברוך כו' ובטובו חיינו הרי שהה כדי לגמור ברכה א' דהא משך מן עניי' ברוך כו' ובטובו חיינו הוא יותר ארוך מברכות נברך שאכלנו משלו ולכן ס"ל דצריך לחזור לראש לו' שנית נברך כו' עכת"ד הרמב"ן וטעמו דרבנן דקי"ל כוותייהו שחוזר למקום שפסק לא אתפרש בדבריו א"כ י"ל לכאורה דס"ל בבהמ"ז אפי' שהה לגמור כלה אינו חוזר ואע"ג דשם ההפסק מחמת אונס דהא צריך להמתין עד שיענו העונים ברוך שאכלנו כו' הרי דבבהמ"ז אפי' שהה מ' אונס אינו חוזר לראש ואע"ג דלכאור' אין ראיה מזה דהא דברי הרמב"ן הם להרי"ף והא הרי"ף לא ס"ל לחלק בין שהה מ' אונס אלא דבתפל' אפי' שלא מ' אונס חוזר לראש ובק"ש ושופר אפי' מ' אונס אינו חוזר כמבואר לעיל סי' ס"ה וא"כ עדיין לא נפשט להתו' והרא"ש דמחלקים בין אם מ' אונס או לא אם שהה בבהמ"ז מ' אונס אי צריך לחזור לראש או לא. ז"א דמ"מ דייק מ"א שפיר דהא גם לדעת התוס' והרא"ש דפסק רמ"א כוותייהו בסי' ס"ה דמחלקים בין אם שהה מ' אונס או לא אפ"ה מודים דהמברך בהמ"ז מתחיל בפעם שנית ממקום שפסק דהיינו ברוך שאכלנו כו' כמבואר ר"ס קצ"ב ואע"ג דשהה מ' אונס כדי לגמור כל ברכת הזימון כנ"ל ולזה דחה ועס"ס רי"ש ר"ל דאין ראיה מזה דהא קי"ל ברכות הזימון הוא עד הזן כר"ש וא"כ כששהה המברך עד שענו העונים ברוך כו' וטובו חיינו לא שהה כדי לגמור כל הברכה שהיא עד נודה לך: