מחצית השקל על אורח חיים קפ:ג

(סק"ג) קשה כו' וצ"ע דאטו ב"ה כו' דבברכות ר"פ א"ד תנן בש"א מכבדין את הבית ואח"כ נוטלים לידים (ר"ל מים אחרונים) ובה"א נוטלים לידים ואח"כ מכבדין את הבית ובדף נ"ב ע"ב מסקי' דפליגי בהא דב"ש סברי מותר לשמש בשמש עם הארץ דאסור לאבד פרורים שיש בהם כזית ויניח על הארץ גם פרורים שיש בהם כזית וכשיטול ידיו ינתזו מי הנטילה שנוטל תוך כלי גם על הפרורים ויופסדו לכן צריך לכבד תחלה ויעבור משם כל הפרורים ובית הילל סבירא להו אסור לשמש בשמש ע"ה וכיון שהוא תלמיד חכם יודע להזהר ויטול פרורים שיש בהן כזית והפרורים שאין בהם כזית לא חיישינן להו. ואמרינן מסייע ליה לר"י דאמר פרורים שאין בהם כזית מותר לאבדן ביד ופסק התם הש"ס בהא כבית שמאי וכ' התוס' ד"ה פרורים דלית בהו כזית מותר כו' מיהו קשה לעניותא כדאמרי' פ' כל הבשר דף ק"ה עכ"ל ומזה הוקשה למ"א דאטו ב"ה ל"ח לעניות:

וכדאי' בחולין כו' והביאו בתוספו' כו' ר"ל דאמרינן שם אמר אביי מריש ה"א הא דמכבדין פרורי אוכלים הטעם משום נקיות ואמר לי מר משום דקשה לעניות ומיני' מייתי התו' ראיה דע"כ אפי' באין בהם כזית קשה לעניות דהא אביי ע"כ מיירי באין בהן כזית דביש בהן כזית לאו משום קשה לעניות לבד אסור לאבדן אלא מצד הדין אע"כ מיירי באין בהן כזית ומייתי התם עובד' אח"ז האי גברא דהוי מהדר עליה שר הממונה על העניות להביאו לידי עניות ולא היה יכול לו דהוי זהיר טובא בפרורים יום אחד הוי קאכיל פת והיה יושב ע"ג השדה מקום עשבים ונפלו הפרורים תוך העשבים שא"א ללקטן משם ואמר האי ממונה השתא ודאי יפול בידי ולאחר אכילתו נטל מרא ועקר העשבים עם הפרורים והשליכן לנהר והוי שמע להאי ממונה שהיה מתאונן שאינו יכול לו עכת"ד הגמר' מבואר מזה דבזורק פרורים שאין בהם כזית למים ליכא משום עניות. וזה כוונות התוס' כו' ר"ל דלכאורה תקשי מאי בעי התו' בזה התי' דאעפ"כ קשה לעניות:

ספכ"א דשבת. דתנן דף קמ"ג ע"א מעבירים מעל השלחן בשבת פרורים אפילו אין בהם כזית ואין בהם משום מוקצה לפי שראוים למאכל בהמה. ואמרינן עלה מסייע ליה לר' יוחנן דאמר אף פרורים שאין בהם כזית אסור לאבדן ביד. וכ' רש"י דדייק לה וז"ל מדקתני מעבירים בידים ולא זריק להו עכ"ל והקשה התו' לגרסא זו והאמרינן בברכות דף נ"ב (והוא גמ' הנ"ל) מסייע ליה לר"י פרורים שאין בהם כזית מותר לאבדן ביד ולכן גרסי גרסא אחרת ע"ש. ולדברי מ"א א"ש דר"י אמר תרי מימרא בחדא אמר מותר לאבדן ובחדא אמר אסור לאבדן ושניהם אמת דהא דאמר מותר מיירי שמשליכים לתוך מים ובהא דאמר אסור מיירי כשזורקן ודורס עליהם ואע"פ ששני הלשונות שוין ע"כ צ"ל שחלוקין בפירושיהן והמשנה בשבת באמת אינו ממעט כ"א לדרוס עליהן ומה"ט נקט מעבירין ולא קתני זורקין דאז ידרוס עליהן וה"ה דהמ"ל זורקין לתוך המים אלא שרצה לקצר נקט מעבירי':