מחצית השקל על אורח חיים קע:ו

(ס"ק ו) שמא יאכל ומ"מ נוטל מבפנים ר"ל דלא תקשי ממ"נ מאי חשד איכא אי לא יאכל הרי באמת א"צ נטילה ואי יאכל הא ידעי דאנינ' דעתי' ובודאי נטל:

ליטול ידיו (תר"י) כצ"ל:

ועסי' רי"ב מ"ש דשל"ה הוכיח דאע"ג דקי"ל לקמן סי' רי"ב דעיקר פוטר הטפל אפי' הטפל פת פוטר העיקר וא"צ לברך המוציא וא"כ ה"ה היושבים לשתות ודרכם לאכול מעט פת כדי למתק השתיה דא"צ לברך על הפת דהוי טפל למשקה כ"ש אם היה דעתו בפירוש לאכול פת כדי למתק ודין זה הביאו מ"מ בשם של"ה לקמן סי' רי"ב אולם של"ה הוסיף להוכיח מדברי תר"י הנ"ל ומלשונו אף דהמשקין שהם עיקר פוטרים הפת הטפל מברכת המוציא מ"מ עכ"פ צריך ליטול ידיו לאותו פת וכן בכ"מ שהפת נפטר ע"י טפל מ"מ צריך נט"י דהא הכא ברוצה לשתות ולא לאכול היינו סילק ידיו מלאכול והוי גמר סעודה א"כ אם רוצה לאכול צריך לברך על הפת אלא כיון דהוי גמר סעוד' וצריך לברך על היין כשישתה דקי"ל יין שבתוך המזון אינו פוטר יין שלאחר המזון ולכן אין צריך לברך על אותו מעט פת שאוכל תוך השתיה שאותו פת הוא טפל למשקה וברכת היין פוטרו ואפי' הכי צריך ליטול משום האי מעט פת דלענין זה לא מהני מה שהוא טפל ע"ש שהאריך:

(ס"ז ז) לשתות. נ"ל דל"ד לשתות כו' דבג' ופוסקים כ' סתם דשנים ממתינים זה לזה ולא הוזכר תיבת לשתות וכמ"ש מ"א אח"ז א"כ אין חילוק בין לשתות ובין שהוצרך לדבר אחר כגון שחותך לחם או ממתין עד שיתנו מן הפרוסה כמ"ש הד"מ בשם תר"י והטעם משום מדת דרך ארץ אבל הרב"י דנקט לדוגמ' לשתות ודעת הלבוש דלשתות דוקא והטעם שמא יקפיד השותה על שאינו ממתין עליו ויקדים קנה לושט ולז' כ' מ"א דליתא דהרב"י ל"ד נקט לשתות והטעם משום ד"א מ"מ כ' בס' א"ר בשם ס' צ"צ וז"ל שנים ממתינים והוא שלא יהיה שהייתן הרב' ושלא יפסיק בדברי שיחה עכ"ל:

אית' בתוס' דבכורות כו' אמרי' התם א"ר אבא בריה דרחב"א משתינים מים מפני רבים (מפני הסכנה) ואין שותין מים בפני רבים וכתבו התוס' וז"ל פי' בקונטרס דרך ת"ח להיות צנוע באכילה ושתיה והא דאמרי' בפסחים דף פ"ו דרב הונ' בדר"נ אשתי' כו' ולא אהדר אפיה וקאמר התם הטעם כלה תנן (ר"ל דקתני התם במתניתין בשעת אכילת פסח והכלה הופכת פניה בשעת אכילה ואוכלת משום דהיא מתבייש' לאכול) אבל איש א"צ להפך פניו שמשמע התם שדרך לשתות בפני רבים בלא חזרת פנים היינו בשעת סעודה דומי' דכלה ובהלכות דרך ארץ אמרי' דברבים הופך פניו לצד אחר וישתה מים נראה דנקט מים למי שאין רגילים לשתות מים כולם אלא הצמא אבל שאר דברים רגילים לשתות יחד עכ"ל התוס' ומ"ש התוס' ובה' ד"א אמרי' כו' צ"ב כוונתם אם לדייק דנקט מים ע"כ למעט שאר משקין אתי דזה ה"מ להוכיח גם מדברי הש"ס (דדוחק לומר דבש"ס נקט מים איידי דמשתינים מים) אלא י"ל לענ"ד דכוונתם להקשות על תירוצם דתוך הסעודה א"צ להפך דהא בהלכות ד"א אמרי' דברבים הופך פניו כו' משמע:

דמיירי ביושב תוך הסעודה דאם לא כן ל"ל להפוך פניו. הא מצי לילך לצד אחר והל"ל סתם לא ישתה מים בפני רבים כראיתא בש"ס אע"כ מיירי תוך הסעורה שיושב על השולחן וא"א לו בענין אחר כ"א בהפיכת פנים (והא דלא דייקי התוס' בפסחים איירי תוך הסעודה מדנקט ולא אהדר אפיה ודייקי מדקתני דומי' דכלה. י"ל דעדיפ' האי דיוקא דומי' דכלה מלשון הפיכת פנים. או י"ל שהם שאלוהו למה אהדרית אפך דאפי' דבר קל לא עשית ל"מ דלא הלכת לצד אחר אלא אפי' הפיכת פנים לא עשית) הרי מוכח דאפי' תוך סעודה צריך להפך. וע"ז תי' דיש לחלק דדוקא נקט מים ולא שאר משקין והאי דפסחים היה שאר משקין:

ולפ"ז א"ל השתא דאתינ' להכי לחלק בין מים למשקין תו א"צ לחלק בין תוך הסעוד' או שלא בתוך הסעוד' מ"מ מסבר' ס"ל למ"א דשלא בתוך הסעוד' אפי' שאר משקין צריכים הפיכת פנים דזיל בתר טעמ' דהא מה"ט משקים א"צ הפיכת פנים דרגילים לשתות יחד כמ"ש התו' וזה שייך דוקא תוך הסעודה ומ"ש בפסקי התו' סי' צ"ה וז"ל שותים מים שהם שלא בשעת הסעודה בפני רבים אבל שאר דברים שותין עכ"ל. ע"כ צ"ל דתיבת שלא כו' הוא ט"ס וכצ"ל אין שותין מים שהם בשעת סעודה כו' וק"ל:

ואכסנאי אפי' בעלה עמה אסור. דאיסור שתיית יין לאשה משום דמעורר התאוה לזנות ולכן אם בעלה עמה שרי דיש לה פת בסלה. וכיון דקי"ל דאכסנאי אסור בתשמיש המטה וכדלקמן סי' ר"מ סעיף י"ג ה"ל אין לה פת בסלה וא"כ אם ייחדו להם בית דאכסנאי מותר בת"ה וכדאית' שם מותרת ביין וע"ש במ"א ס"ק כ"ז ואם היא רגילה לשתות יין בפני בעלה ר"ל רגילה לפני בעלה לשתות ב' כוסות נותנים לה שלא בפני בעלה כוס אחד. אבל אם אין רגילה לשתות לפני בעלה כ"א כוס א' אז שלא בפני בעלה אין נותנים לה יין כלל כ"ה שם באה"ע. ולדעת הרי"ף שם ברגילה לפני בעלה לשתות הרבה יין נותנים לה גם שלא בפני בעלה הרבה וע"ש בב"ש ולענין מניקת לענין יין ע"ש בח"מ וב"ש הדין שלא בפני בעלה:

בשאר משקין כו' ובזה ודאי אין חילוק בין מניקה לאשה אחרת דוקא יין הקילו לדעת ב"ש במניקה דמרבה חלב: