מחצית השקל על אורח חיים קסט:א

(סק"א) לשמש מיד. פי' דבר מועט וכ"מ ס"ג שכ' דאם יש אדם חשוב שם אצל השמש א"צ לברך על כל פרוסה שיודע שיתנו לו כל צרכו מפת וכ' הט"ז דמה"ט דקדק הש"ע לכתוב מפת דדוק' פת שעכ"פ צריכים ליתן לו ע"ז ודאי יזהיר אדם חשיב משא"כ שאר מינים דאין בהם אלא מדת חסידות ע"ז אין ת"ח מזהיר ע"ש ועדיין למה נקט פת דוקא הא גם דבר אחר שיש לו ריח מצד הדין צריך ליתן לו וא"כ גם ע"ז ת"ח מזהיר והוי ליה למימר דגם בזה א"צ לברך כל פעם שנותנים לו אע"כ דדבר שיש לו ריח סגי בדבר מועט שנותנים לו א"כ אפי' ת"ח מזהיר והם שומעים לו ונותנים לו א"כ די במה שנותנים לו מיד דבר מועט ולכן אם שוב נותנים לו עוד ה"ל נמלך וזה ודאי ל"ל דצריך ליתן לו הרבה וגם אותו חלק הרב צריך ליתן לו מיד דהא להשקיט לו תאותו סגי בדבר מועט ואם אעפ"כ צריך ליתן לו הרבה ודאי א"צ ליתן מיד דלא עדיף מפת דמשמע בסעיף ג' דאין נותנים לו כל צורכו מפת בפעם א':

וסי' ק"ע סעיף ג' גם משם יש קצת ראי' דאמר משיירים פאה בקערה כ"א מהאוכלים וניהו דמדת חסידות צריך ליתן לו מיד מכל מין י"ל דהתם דינא קאמר ולא מיידי ממדות חסידות אבל איך סתם משמע מכל הדברים סגי אם משייר לו פאה בקערה הא דבר שיש לו ריח צ"ל לו מיד אע"כ דסגי בדבר מועט ובזה לא מיירי כ"א במה שצריך לשייר כדי צורכו:

ואם התנה כו' א"צ ליתן כו' ר"ל אפי' המתנהג בחסידות:

ומה"ט אין אנו נוהגים כו' דלפי המנהג ידע הפועל וה"ל כאלו התנ':

גם אנו מניחים לעבדים להוליך כו' וזה אסור משום דכתיב לא תעבוד בו עבודת עבד ודרשו בת"כ שלא להעבידו בעבוד' שהיא מיוחדת לעבדים וכמ"ש הרמב"ם פ"א מהל' עבדים:

אבל בספרי דרש כו' ר"ל לענין היתר הולכת כלינו אחרינו לב"ה א"צ לתי' של"ה דה"ל כאלו התנ' דבלא"ה מותר:

א"א רודה בפרך שלא יאמר עדור לי תחת הגפן והוא א"צ לזה ואין כוונתו אלא לצערו וכמ"ש גם הרמב"ם שם פ"א מהל' עבדים וע"ש במחלוקת רמב"ם וראב"ד בזה:

אבל אתה רודה בב"ח ומשמע למ"א דה"ה דדרשי' כן גם בקרא דלא תעבוד בו עבודת עבד. בו א"א עובד אבל אתה עובד בב"ח אבל באמ' עיינתי בילקוט פ' בהר ולא ראיתי שם האי דרשא אבל אתה רודה בב"ח ע"פ לא תרדה בו בפרך כ"א ע"פ לא תעבוד בו כו' דרש הכי אבל אתה עובר בב"ח ע"ש:

ועבדים שלנו כב"ח דמי ויכולים לחזור כדין פועל וכן כתב הרמב"ם שם וז"ל על הא דאסור לעבוד עבודת עבד בד"א בעבר עברי מפני שנפשו שפלה במכירה אבל ישראל שלא נמכר מותר להשתמש בו כעבד שהרי אינו עושה מלאכתו אלא ברצונו ומדעת עצמו עכ"ל וס"ל למ"א דה"ה בשכיר והובאו דברי הרמב"ם בסמ"ע סי' שס"ט ס"ק י"ח:

ונ"ל דבענין המאכל כו' ר"ל דעל המתנהג בחסידות לא יספיק תי' של"ה כיון דעכ"פ גם בשאר מינים שאין להם ריח מ"מ קצת צער י"ל דמה"ט מדרך חסידות ליתן מכל מין (אלא דדבר שי"ל ריח איכא צער מרובה ויש לחוש שיוזק אם לא יאכל כמ"ש רש"י לכן צ"ל לו מן הדין. ודוקא כו' הוא ענן בפ"ע וקאי ע"ד ש"ע: