מחצית השקל על אורח חיים קסח:לב

(סקל"ב) ואפי' נתחייב' פי' אפי' למ"ד כו' דע דדעת ר"ת והוא היש חולקים ס"ל עיסה שבלילתה עבה אע"ג שטגנ' אח"כ חייבת בחלה דאזלי' בתר שעת גלגל דהוי עבה ומיקרי לחם וכל דהוי לחם לענין חלה הוי לחם לענין מצה וס"ל לר"ת אפי' הי' דעתו מיד בשעת גלגול לטגנה או לבשלה מ"מ חייב בחלה ומברך המוציא ודעת ר"ש דאם הי' דעתו בשעת גלגל לטגנ' או לבשל' אע"ג דבלילת' עבה מ"מ לא מקרי לחם לענין חלה ופטור' מן החלה כ"ש שאינו מברך המוציא ואם הי' דעתו בשעת גלגל לאפות' ואח"כ נמלך לטגנ' או לבשלה חייב בחלה מצד הדין דאזלי' בתר שעת גלגל ואז הי' בלילתו עבה ודעתו לאפות' ה"ה אם הי' דעתו אז לבשל' אלא שאפה קצת ממנו אז אפי' מה שבישל חייב בחלה ובזה הטעם משום גזירה כיון שאפה קצת שמא ימלך ויאפה הכל אולם בשני דינים הללו דמודה הר"ש דחייב בחלה אינו מבואר להדי' בדבריו האיך ס"ל לענין המוציא אי מברך עליו המוציא ודעת הרר"י ורי"ו דאפי' בנדון דחייב בחלה מ"מ אינו מברך המוציא דדוקא לענין חלה דחיובו בשעת גלגל ואז הוי בלילתו עבה והוי לחם וחייב משא"כ מוצי' דאזלי' בתר שעת אפיה וכיון שאז טגנה או בשלה אינו מברך המוציא דאז לא הוי לחם וקי"ל בי"ד לענין חלה כדעת הר"ש דאפי' בלילתו עבה אם הי' דעתו מיד לטגנ' או לבשל' פטורה מן החלה ומעתה קשה למ"א על מ"ש הרב"י ואפי' נתחייב' בחלה והיינו דעת הרר"י ורי"ו הא לדידן באמת גם מחלה פטור' ולכן צ"ל דכוונת הרב"י אפי' למ"ד דחייבת בחלה ואף דלמסקנת מ"א דלהר"ש אפי' הי' דעתו לאפותה דמודה בחלה וגם הכי קי"ל בי"ד מ"מ אינו מברך המוציא וא"כ י"ל דמה שכ' ואפי' נתחייבה בחלה ר"ל בנדון דמחייב' דהיינו כשהי' דעתו תחלה לאפות' מ"מ אינו מברך המוציא וכן תי' הט"ז באמת (ואפ"ה על הטור שפיר הקשה הרב"י דהטור סתמא קאמר דוחק לאוקמי דוקא כה"ג ואף הב"ח רצה לתרץ כן) מ"מ תחלה קודם שבירר מ"א את דעתו דלא כהב"ח דס"ל דכי האי גווני באמת להר"ש מברך המוציא הוצרך לו' דדברי הש"ע במ"ש ואפי' נחחייבה ר"ל למ"ד דס"ל הכי ולמסקנת מ"א באמת י"ל כן דמ"ש ואפי' נתחייב' ר"ל אפי' הי' בענין שנתחייב דהיינו כשהי' דעתו לאפות' מ"מ אינו מברך המוציא וכדעת הרר"י ורי"ו ור"ש לענ"ד שז"א דבשלמ' בחלה כו' החיוב בשעת ליש' כו' המ"א כ' כן מסבר' דנפשי' די"ל דס"ל להר"ש כן וכדעת הרר"י ורי"ו הנ"ל אבל עכשיו לא כ' מ"א הכרח דר"ש ס"ל כן דהא הי"א דהיינו ר"ת ס"ל דחלה וברכת המוציא שוין וע"כ לא ס"ל סברא זו דבמוציא אזלי' בתר שעת אפיה אלא עכשיו כונת מ"א לדחות דברי הב"ח שכ' כן לסבר' פשוטה דבדעתו לאפותה דחייב בחלה מברך המוציא ע"ז כ' מ"א דאין זה פשוט די"ל דס"ל להר"ש כהרר"י ורי"ו דחלה והמוציא אין תלוי' זה בזה דכיון דחיוב המוצי' לא בא עד שעת אפי' ולבסוף מייתי מ"א ראי' לדבריו מדברי הר"ש גופי' מראייתו מרקיק כו':

ולא עוד אלא אפה כו' משמע דאפה מעט יותר חידוש דאינו מברך המוצי' ממה דאינו מברך המוציא כשדעתו לאפות' ואדרב' איפכ' מסתבר' דבדעתו לאפות' חייבת בחלה מצד הדין יותר יש מקום לו' דמברך המוצי' מאפה מעט דאפי' בחל' אינו חייב מצד הדין אלא משום גזירה כנ"ל דאז מסתבר' יותר שלא לברך המוציא אלא משום דבסוף כ' מ"א דטעות הב"ח יצא ממ"ש הרב ב"י באפה קצת ומיני' יליף הב"ח דאם דעתו לאפות' מברך המוצי' ועל זה שייך אפי' אפה קצת דזה שורש דין הב"ח מ"מ אינו מברך המוציא דל"ל דכוונת המ"א ולא עוד אלא אפה כו' ר"ל דאיכא תרתי שהי' דעתו לאפות' וגם אפה ממנו קצת והוי שפיר רבותא דז"א דניהו דהדין אמת לשיטת מ"א מסבר' אבל לפ"ז לא א"ש הראי' שהבי' מ"א לדין זה ממהר"ם דהא בנדון מהר"ם הי' דעתו לבשל' אלא ע"כ כוונת מ"א כפשוט' שהי' דעתו לבשל' ואפה קצת ואייתי שפיר ראי' ממהר"ם וא"כ צ"ל כנ"ל אבל מ"מ הדין אמת מסבר' לדעת מ"א אפי' דעתו לאפות' ואפה קצת והשאר בישל אינו מברך המוצי' דזיל בתר טעמ':

וכ"כ רי"ו שמהר"ם כו' משום ספק ברכה דמהר"ם נסתפק אי קי"ל לענין חלה בדעתו לבשל' כר"ש דפטור' או כר"ת דחייבת ולכן אפה ממנו מעט דכהאי גוונ' אפי' להר"ש חייב בחלה ואפ"ה לא אכלו אלא תוך הסעוד' משמע אפי' כה"ג ספק אי מברכים עליו המוציא:

וכ"ד הר"ש שמבי' ראי' ר"ל דאין מברכי' המוציא אם נתבשל אע"ג שהית' תחלתו עיסה:

(שם בפ"ק דחלה) מרקיק המבושל דקי"ל לקמן סי' קס"א דאין יוצאים בו ידי מצה:

כ"ש כשיהי' רק כו' הם דברי מ"א להוכיח דלא כהב"ח שכ' דס"ל להר"ש אי דעתו לאפות' ואח"כ בישלה מברך המוציא כנ"ל:

וגם גבי הא דמייתי חביצא ר"ל דהר"ש הקשה שם לנפשי' דס"ל היכי דבשלה אח"כ אינו מברך המוציא והא חביצא אם יש פרורים כזית מברך המוצי' ולפי' רש"י היינו מבושל ותי' דלית' לפי' רש"י אלא חביצ' פי' כפי' התוס' שנתחבר ע"י מרק אבל לא נתבשל וא"כ מזה ג"כ ראי' דלא כהב"ח דאפי' נאפה תחל' הבישול מבטל' מתורת לחם כ"ש כשלא נאפה רק הי' דעתו לאפותו והוא ממש ראיה ראשונ':

ונ"ל שלשון הרב"י כו' בעשא' כעבין כו' קאי על לחם העשוי לכותח המבואר בסעיף ט"ז אמרי' בברכות תני ר"ח לחם העשוי לכותח מסיק הש"ס עשאן כלמודין היינו קרשי' שלא ערכן בצורת הפת פטורי' מחלה אבל עשאן כעבין חייב בחלה וס"ל להרב' פוסקים דבעשאן כעבין בכל ענין חייב בחלה אבל הרב"י הביא בשם הר"ש שכ' פ"ק דחלה דבעשאן כעבין נמי לא מחייב בחלה אלא היכי דשקיל כו' וסיים ע"ז הרב"י ומשמע דה"ה לענין המוציא:

וסבר הב"ח דה"ה לענין המוצי' אם אפה כו' ומיני' יליף הב"ח כיון דס"ל להרב"י דדין המוציא עם חלה שוין לענין אפה ממנו קצת כיון דמקרי לחם לענין חלה ה"ה לענין המוצי' א"כ ה"ה בדעתו לאפותו כיון דהוי לחם לענין חלה ה"ה לענין המוצי':

דהיכי שייך למגזר ר"ל כיון דאפה קצת אינו חייב בחל' אלא משום גזיר' והגזיר' לא שייכא אלא בשעת גלגל דאז חיוב החל' משא"כ מוציא דחיובו לאחר אפיה ל"ש גזרה זו:

ועוד דא"כ כו' ולא חילק וה"ל לכתוב שם דאם עשאן כעבין ואפה קצת מברך המוצי' וע' בס"ק מ"ג:

אלא ע"כ כוונת הב"י דה"ה כו' קאי על ריש דברי הר"ש דפוטר אפי' כעבין מחלה אי לא אפה קצת דלא מקרי לחם וא"כ ה"ה לענין המוציא וא"כ ממילא לענין המוצי' אפי' אפה קצת כיון דל"ש שם הגזיר':