מחצית השקל על אורח חיים קסח:ל

(ס"ק ל) ואין מברכים כו' וא"כ לא יצטרך לברך בהמ"ז וכמ"ש ס"ז ס"ק ט"ז ר"ל דע"כ מיירי שלא אכל באות' לילה שום מצה אחרת דאל"כ ת"ל שיצא במצה אחרת וכיון דלא אכל כל הלילה כ"א מצה השרוי' ועלי' מברך ברכה א' מעין ג' והא קי"ל דאם שכח כל ימי הפסח כ"ש לילה א' יעלה ויבא בבהמ"ז צריך לחזור ולברך בהמ"ז משום דלא סגי דלא אכל פת שמברכים עליו בהמ"ז:

כמ"ש ר"ס תע"ה ע"ש במ"א ס"ק ד' דלכתחלה צריך לבלוע הכזית בבת אחת וא"כ ע"כ מיירי ששרה כזית שלם דמסתמ' איירי ש"ע בנידון דיוצא לכתחלה אי איכ' כזית אע"ג שנתלבנו המים מ"מ שם לחם עליו דבכזית לא בעינן תואר לחם ואע"ג דבסי' תע"ה אינו מבואר רק שצריך לבלעם יחד אבל ליתן לתוך פיו שני חצאי זיתים בבת אחת אפשר אפי' לכתחלה ש"ד ואע"ג דמ"א בסי' תע"ה דימה דין זה למ"ש ספ"ז דחולין. ולשיטת התוס' שם ד"ה חלקו כו' משמע שיהי' הכזית שלם כשנותנו לתוך פיו מ"מ אין ראיה גמורה משם דדוק' לענין אבר מ"ה אמרי' כן דחידוש הוא כמ"ש תוס' ורש"י שם מ"מ כיון דצריך לבלוע עכ"פ כזית בבת אחת מסתמ' אינו מחלקו לפחות מכזית כששורהו:

כ' רש"ל כו' וכ"כ התניא כו' לפיכך טוב לברך תחלה על המשקין משום דאינו ברור לו דין זה שהפת פוטר כה"ג המשקה:

ולשיטתי' אזיל כו' ר"ל במה שגם בשאר משקים חוץ יין מסתפק אי נפטר ע"י הפת ששרה בו דהוי פת עיקר ולכן כ' שטוב לברך תחלה על המשקין והא אפי' לא שרה בו הפת קי"ל בסי' קע"ד סעיף ז' דאינו מברך עליהם דהוי דברים הבאים מחמת סעודה אלא דאזיל לשיטתי':

ונ"מ לדידן כו' ר"ל אפי' בשאר משקין דקי"ל דא"צ לברך עליהם כשאכל פת אפ"ה נ"מ אי חשבינן פת ששרה עיקר ופוטרת או לא. וביין ודאי גם לדידן דהא שותה יין תוך סעודה צריך לברך עליו:

אם אין בו תואר לחם ואין בו כזית דמברך במ"מ א"כ אי לא שרה בו היה צריך לברך על המשקה:

דדוקא תוך הסעודה שאכל פת ובירך המוצי' פוטר המשקין דה"ל דברים הבאים מחמת סעודה. אח"כ מצאתי בתוס' כו' ונפשט' ספק של התניא:

ומהרי"ל כ' כו' פת שנפל כו' לאו דוקא אלא שרה בידים:

ממ"ש התוס' בברכות דף מ"א ע"ב דא"ר פפא הלכתא דברים הבאים תוך הסעודה מ' הסעוד' אין טעונים ברכה לפני' ולא לאחריה ופרש"י שבאים ללפת הפת ובאמת מלפת בו הפת והקשו התוס' א"כ מאי פריך הש"ס ע"ז אי הכי יין נמי ניפטרי' פת שאני יין ששותהו לבדו ואינו בא ללפת ולא מלפת בו ואינו טפל לפת וא"ל לפי' הקו' נפטרי' פת כששורה פתו ביינו קאמר דה"ל יין טפל דהא לא אשכחן שיברך על היין בענין זה ולכן פי' התוס' (עוד מהכרח קושי' אחרת) דברים הבאים כו' כלו' דברים הרגילים לבא מחמת הסעוד' בפת ורגילים לאכלן עם הפת כגון בשר ודגים כו' אפי' אכלן תוך הסעוד' בלא פת כיון דמשו' פת הם באים אין טעונים ברכה כו' ופריך א"ה יין נמי כו' דודאי מחמת הסעודה בא כו' דאי לאו הסעודה לא ישתה כו' עכת"ד ומשני הש"ס דמה"ט יין לא פטרי' פת דשאני יין משום חשיבתו אין הפת פוטרתו תוך הסעודה וסבירא למהרש"ל דע"כ רש"י צריך לישב קושית התוס' מקושיו' הש"ס א"ה יין נמי נפטרי' פת וע"כ צ"ל דרש"י ס"ל כהא"ל של התוס' דפריך נפטר' פת כששורה פתו ביין והוי קים לי' להש"ס דמברכי' אפי' כה"ג ומשני יין משום חשיבותיה הרי דלרש"י אפי' שורה פת ביין צ"ל על היין:

נ"ל דאם מפרר כו' וז"ל הרמב"ם כו' דמוכח מיני' דאפי' בה' מיני' ופת שעירב בתבשיל אי הפת טפל א"צ לברך עליו וכן מבואר ר"ס רי"ב (ס"ק לא) תרייתא כו' באלפס ובשלה שכ' בש"ע ר"ל באלפס עם מעט מים דל"ל דמיירי בקדרה הא כ' לעיל ס"ק כ"ז דבבישול לא משכחת תואר לחם לכן הוצרך מ"א לו' דמיירי באלפס וע' במ"ש ס"ק ל"ו:

ועסי' ד' בהג"ה דמעט משקה ל"מ משקה ועדיין לא ידענו שיעור של אותו מעט וא"ל קצת שיעור ממ"ש הר"ש פ"ק דחלה לשיטתו דס"ל כדיעה זו דבטגנ' מברך במ"מ והתניא בברכות דף ל"ז אם אכל מו המנחה מברך המוציא אע"ג דהמנחות מחבת מרחשת הי' מטוגני' בשמן ותי' לחד תירוצא וז"ל הואיל ושמנן מועט ואין בו כדי לבטלו (ר"ל תורת לחם) וכ"כ הרא"ש בפ' כל שעה וז"ל הואיל ושמנה מעט והוי כמו אפוי עכ"ל ומשיעור השמן והסלת יש לשער קצת: