מחצית השקל על אורח חיים קסז:כח

(ס"ק כח) יצאו כו' וכ"כ בפסקי רקנ"ט סי' פ' וז"ל לרש"י כו' ר"ל דרש"י ור"ח חולקים בפי' מ"ש ישבו כ"א מברך לעצמו ררש"י פי' שישבו בלא הסיב' וכמ"ש פה בש"ע אבל ר"ח פי' דאפי' בזמן הש"ס סגי בישיבה גריד' ולא היו צריכים הסיב' וישבו פי' שלא הי' תחלת ישיבתן ע"ד לאכול כ"א לאיזה ענין אחר. ואח"ז דרך מקרה אכלו יחד לכן לא הוי קבוע ומברך כ"א לעצמו אבל אי הי' תחלת ישיבתן לצורך אכילה אפי' בלי הסיב' הוי קביעות וא' מברך לכלם. ולפי' ר"ח אינו כן דלדידיה אם קבעו לאכול אף על פי שלא הסיבו מקרי קביעות וא' מברך לכלם א"כ ס"ל לרקנ"ט כה"ג אפי' לכתחלה ישבו לאיזה צורך לא ע"ד לאכול כיון שעתה נתכוין שומע ומשמיע הוי כאילו עכשיו הוי תחלת קביעתן ויוצא א' בברכת השני וכן הבין מ"א ולכן כתב וכבר כתב הרא"ש שפירש"י עיקר. אבל אם זו הית' כוונות רקנ"ט א"כ לא ידעתי באיזה ענין דלפי' ר"ח כ"א מברך לעצמו היינו דבלא נתכוונו שומע ומשמיע פשיט' דכה"ג א"א לצאת בברכת חברו. ואולי ר"ל בישבו תחלה לשם אכילה מן הסתם אמרי' דודאי דעת א' להוצי' חברו ולכך א' מברך אבל כשלא היו קביעתן תחלה לאכילה אמרי' מסתמ' אין א' מכוין להוצי' חברו ולכן כ"א מברך לעצמו ומה"ט אי בודאי נתכוין שומע ומשמיע אפי' לא קבעו תחלה לשם אכילה יוצא א' בברכת חבירו לפי' ר"ח:

ומתשו' הרשב"א כו' אין ראיה כו' דהרב"י הבי' ראיה ממ"ש הרשב"א אע"ג דקי"ל אין זימון לפירות ואפי' קבעו ג' והסיבו כאכילת פירות ל"מ וצריך כ"א לברך לעצמו וע"ז כ' רשב"א דמ"מ דיעבד אי נתכוין שומע ומשמיע יצאו וס"ל להרב"י דה"ה הכא בלא הסיבה דהא בפירות ההסיב' אינה חשובה וכמאן דלית' דמי ואפ"ה מהני דיעבד ה"ה הכא בלי הסיבה:

מ"מ הרי קבעו כו' מ"א חולק על סברת הרב"י דבפירות ניהו דל"מ הסיבה מ"מ דיעבד מהני הסיבה אבל בלא הסיבה מודה רשב"א אע"ג שנתכוונו שניהן לא יצא שומע:

שהקשה הא קי"ל שמע כו' אהא דתנן ישבו כל א' מברך לעצמו ומאי קושי' הא התם קתני יצא דמשמע דיעבד והכא מיירי לכתחלה ודיעבד גם הכא יצא אע"כ דרשב"א ס"ל בישבו בלא הסיב' אפי' דיעבד לא יצא אפי' נתכוונו:

וקושייתו ר"ל קושית הרשב"א הא קי"ל שמע ולא ענה יצא:

כדאי' בירושלמי. הובא ברא"ש פ' ג' שאכלו וב"י לקמן סי' קצ"ז:

מכלל זה בה"מ וא"כ ע"כ האי כלל דשמע ולא ענה יצא לאו דוק' א"כ י"ל ה"ה דגם ברכת המוצי' יצא מן הכלל: