מחצית השקל על אורח חיים קסז:יט

(ס"ק יט) אבל אח"כ כו' התם ה"ט דיטעו כלם כו' לכן הוצרך לומר שאין בית הבליעה פנויה כו' ומיהו בתוס' פסחים כו' הבאתיו לעיל ס"ס קס"ו דלר"י דס"ל אותם בני אדם שקדשו בבה"כ אין צריכים לברך על היין ששותין בביתם דשינוי מקום לא הוי הפסק וכתבו התוס' אף על גב דידי קידוש יצאו אפילו לא שתה רק א' אבל ידי יין שלא יצטרכו לברך בביתם צריך דוקא שישתה מכוס קידוש דאם לא כן הוו הפסק בין ברכה לשתיה הרי אף על גב דטעם המקדש מכל מקום לגבי השומעים שלא טעמו הוי הפסקה:

והל"ח כ' כו' משום שכ' דף קט"ו כו' לא מצאתי ראיה זו בל"ח אלא כתב ראייתו מדכתבו התו' לרב דס"ל ידי קידוש יצאו דסגי אפילו טעם רק המקדש סגי וס"ל לבעל ל"ח דהוא הדין לענין ברכה וכבר דחה מ"א ראיה זו דהתוס' גופייהו חלקו בין קידוש לברכה אבל הראי' מדף קט"ו לא ראיתי שם בל"ח:

מצה לפני כל או"א. כתב רשב"ם שמנהגן הי' שהי' שלחן קטן לפני כ"א בשעת סעודתן לכן בליל א' של פסח צריך ליתן מצה בשעת עשיית הסדר לפני כאו"א. וע"ז כתבו התוס' נרא' דטעמו כו':

במ"ש התוס' דף קי"א. ר"ל מה שהבי' מ"א לעיל דלר"י שאמר ידי יין יצאו מיירי דוקא ששתו כנ"ל:

ועוד דהא בכל השנה כו' ר"ל אי נכריח מזה מה שאין נותנים לחם לפני כ"א כל השנה דרשאי' להפסיק. א"כ תקשי למה נותני' כל השנה מלח לפני כ"א וע"כ הטעם שלא יפסיקו הרי דגם כל השנה חוששי' ועושין תקנה שלא יפסיקו:

עד שיתן לו הבוצע כו' ניהו דנותנים מלח לפני כל א' ראי לאו יהי' הפסק' מרובה שיצטרך אחר קבלת הביצוע לבקש מלח וגם אין בזה טרח' מרובה ליתן לפני כל א' מעט מלח לכן חייבוהו לעשות כן משא"כ ליתן פת לפני כ"א שהטרח' מרובה וגם ליכ' רק הפסקה מועטת עד שיתן לו הבוצע לא חששו לכך כל השנה:

ולכן כפלו כו' תיכף לברכה מיד. דתיבת תיכף ותיבת מיד הוי כפל ושמות נרדפים אלא להורות על ריבוי התכיפה ככל מה דאפשר:

יהא שומע. דהוי כעונה:

דדוק' משום דברכת ענ"י כו' ר"ל האי דסעיף ז' נובע מדברי הא"ח וכ' שם הא"ח הטעם משום דברכת ענ"י הוי צורך סעודה משמע דלולי טעם זה הוי הפסק' אע"ג שהבוצע יעקב טעם: