מחצית השקל על אורח חיים קנט:ג

(ס"ק ג') וה"מ כו' כתב בתה"א כו' ר"ל דהרב"י בש"ע לא חילק בין הכלים ובין גודל הנקב ובכל הכלים הדין אם הנקב ככונס משקה או גדול ממנו כמוציא זית או רמון אסור ליטול דרך פיו אבל מותר ליטול דרך הנקב וה"ט דס"ל מדסתם רבא בחולין פ' כ"ה דף ק' כלי שניקב ככונס משקה אין נוטלין ממנו לידים ע"כ בכל הכלים שיעור א' להם והיינו שיעור היותר קטן לטהר כלי מטומאתו והיינו כלי חרס דאם מיוחד למשקין שיעור לטהר ככונס משקה (ואע"ג דבגסטרא השיעור כמוציא משקין ה"ט לפי שאינו כלי אבל בכלי לא מצינו שיעור קטן מכונס משקה) והיינו לפי הבנת הרב"י בדברי רשב"א ופוסקי' ולכן כתב מ"א דאינו כן דעת רשב"א ושאר פוסקים:

ואין מחלקים הכלי לשנים. ר"ל שיהי' מותר ליטול דרך נקב אבל לא דרך פיו ויהי' עד הנקב כשר ולמעלה מן הנקב פסול אפי' דרך פיו:

הם דברי המ"א ממ"ש הרשב"א לעיל דאין מחלקים הכלי לשנים עכצ"ל דכה"ג מתיר אפי' דרך פיו:

ולזה כיון בקצר כו' דז"ל ת"ה הקצר שהביא הרב"י כלי שניקב נקב גדול עד שהוא מכניס משקין כו' ה"ז פסול בד"א כו' שאינו מקבל רביעית מן הנקב ולמט' אבל אם מקבל רביעית מן הנקב ולמטה כשר בד"א בכלי שאין שבירה זו מעלה אותו מטומאתו אבל כלי שניקב כו' המעלה אותו מטומאתו פסול לפי שאין זה כלי אלא שברי כלי עכ"ל ולפי שהרב"י ס"ל דניקב ככונס משק' או אפי' נקב יותר גדול עכ"פ מותר ליטול דרך הנקב לכן א"א לו' דהאי בד"א בתרא קאי אדסמיך לי' בנקב ככ"מ אם הוא בכלי שמעל' אותו מטומאתו פסול אפי' ליטול דרך הנקב דלמה לא לכן הביא דקאי אדיוקא דרישא שכ' אם נקב עד שהוא מכניס משקין פסול אא"כ מקבל רביעית מן הנקב ולמט' דאז כשר דרך הנקב ומשמע אם הוא פחות מכונס משקה מותר אפי' אינו מקבל רביעית מן הנקב ולמטה ואפי' דרך פיו עז"א בד"א דכשר הוא בנקב כהאי דוקא שאין נקב זו מעלה אותו מטומאתו אבל אם מעלה אותו מטומאתו אפי' כמוציא משקה פסול ולכן כ' הרב"י וז"ל נראה דמשכחת לה כלי העול' מטומאתו בנקב פחות מכונס משק' כגון שהיא גיסטרא (דהיינו שהי' תחלה שברי כלי אפי' נקב כמוציא משקה פוסלו) וכדאמרינן בס"פ המצניע עכ"ל והדוחק מבואר דהא בד"א בתרא קאי אדיוקא דרישא:

וה"פ בד"א כו' ר"ל שכוונת בד"א בתרא קאי אדסמיך ליה וכמ"ש בתה"א:

אפי' דרך הנקב. דהא לרשב"א אין חולקים כלי לשנים וא"כ הרשב"א מחולק עם סה"ת וש"ע בתרתי דבכלי המיוחד לאוכלים דאין שיעור נקב ככונס משקה מעלהו מטומאתו לכן אם ניקב ככ"מ מותר ליטול אפי' דרך פיו וכשהוא מיוחד למשקין אפי' דרך נקב אסור ליטול:

וזהו דעת הרמב"ם כו' וזהו דעת הטור כו' ר"ל דהטור כ' תחלה כמ"ש בש"ע דאם ניקב ככ"מ אין ליטול ממנו אא"כ מחזיק רביעית מן הנקב ולמטה אז מותר ליטול דוקא דרך הנקב ואח"כ הפסיק בדינים אחרים ואח"כ כתב וז"ל כתב הרמב"ם ז"ל כלי שנשבר שבירה המטהרו מידי טומאה אין נוטלים ממנה לידים מפני שהוא שבר כלי עכ"ל והמובן הפשוט מדברי הרמב"ם דאפי' מחזיק רביעית מן הנקב ולמטה אפי' הכי אין נוטלין ממנו אפי' דרך הנקב דהא סתם דבריו ואמר אין נוטלין משמע כלל לא וזהו היפך מתחלת דברי הטור ולכן תמה הרב"י איך כ' הטור תחלה ההיתר סתם ואח"כ הביא דברי הרמב"ם סתם כאלו אינו חולק על מ"ש תחלה ולכן מסיק הרב"י דהטור היה מפרש דברי הרמב"ם מדכתב כלי שנשבר שביר' כו' ולא כ' כלי שניקב אלא ע"כ מיירי דאינו מחזיק רביעית מן הנקב ולמטה והוי כאלו נשבר ובכה"ג מודה הטור דאין נוטלים בו כלל וא"ש עכת"ד הרב"י אלא דעדיין צריך ביאור לאיזה צורך הביא הטור דברי הרמב"ם ומה נתחדש בדברי הרמב"ם יותר ממ"ש הטור תחלה לכן כ' מ"א דהרמב"ם ס"ל כהרשב"א דשיעור הנקב לפי ענין הכלי ולכן לא הזכיר שיעור כונס משקה ומה"ט הביא דברי רמב"ם לפ' דבריו הראשונים שכ' שניקב בכונס משק' (והיינו משום דהעתיק לשון הש"ס דכן אמר רבא כנ"ל) דלא תימא שבכל הכלים שיעורו ככונס משקה אלא כל כלי לפי ענינו ואינו כשר ליטול דרך הנקב אלא א"כ אין שיעור הנקב כדי לטהר אותו מטומאתו וא"כ ע"כ מ"ש הטור תחלה שיעור כונס משקה מיירי בכ"ח המיוחד לאוכלים:

כזיתים כו' כרימונים. ר"ל זית אחד או רימון א' והיינו בינוני לא גדול ולא קטן:

והא דכתב הטור דל"מ ייחוד לזיתים כו' דהטור הביא דברי סמ"ק שכתב שאם ניקב ככונס משקה ויחדו לזתים כו' מותר ליטול ממנו עד שינקב כמוצא זית וכ' ע"ז הטור וז"ל ואפשר דוקא לענין טומאה מועיל ייחוד לזיתים אבל לענין נטילה ששיעורו ככונס משקה כיון שניקב בזה השיעור אינו חשוב עוד כלי עכ"ל והא לדברי מ"א אם מיוחד לאוכלים מודה הטור דבעינן כמוציא זית ומה לי אם מיוחד מתחלה לאוכלים או מייחדו אחר שניקב וכ"מ מלשון הטור דאין חילוק דהא כ' אבל לענין נטילה ששיערו בכונס משקה כו':

היינו ליטול דרך פיו ר"ל דהטור הבין דברי סמ"ק דמתיר ליטול דרך פיו מדסתם וכ' מותר ליטול ממנו (וכ"כ הרב ב"י לחד פי' ע"ש) וע"ז חלק דניהו דלענין טומא' אם ייחדו לזתים והי' בו נקב ככונס משקה עדיין שם כלי עליו ואפי' נגעה הטומא' בכלי למעל' מן הנקב טמא דעל כלו שם כלי אבל לענין נטילה בעינן שיטול מן הנקב וכן כשאינו מחזיק רביעית אע"ג דמ"מ לענין טומא' שם כלי עליו אבל לא לענין נטילה ולפ"ז בין להרשב"א ורי"ו ורמב"ם וטור בכלי חרס המיוחד למשקין אם ניקב ככונס משקה (כ"ש נקב גדול מזה ) כיון דמטהרו מטומאתו אין ליטול ממנו אפי' דרך נקב דלא כמ"ש בש"ע (אלא דבזה לא קי"ל כהרשב"א דאם ניקב נקב שאינו מטהרו שמותר ליטול דרך פיו) אלא שנסתפקתי דאפשר לדעת מ"א דהולכי' בכלי אחר שיעור המטהרו א"כ בכלי מתכת שהשבר אינו מטהר כל זמן שהכלי עדיין עושה מעין מלאכתו וכמ"ש הרמב"ם רפי"א מהל' כלים והוא ממשנה דכלים א"כ בכלי מתכת אפי' הנקב גדול כ"ז שעוש' מעין מלאכתו אפשר דמותר ליטול דרך הנקב אם מחזיק מן הנקב ולמט' רביעי' ועבעט"ז ובט"ז הביא בשם הב"ח שכ' לפ' דברי הרמב"ם שכ' כלי שנשבר שבירה המטהרתו דאינו ר"ל שניקב אלא שנתבקע ואע"ג דבמקום הבקע אינו כונס משקה אלא מוציא משקה אפי' הכי אסור ליטול דאותו בקוע גרע מניקב ומטהרתו מטומאתו והט"ז חלק עליו דהביקוע אינו מטהרתו מטומאתו ואינו מבטלו מתורת כלי לענין נטילה וע' בס' א"ר:

והר"ש הביא תוספתא כו' אע"פ שפחותי' כו' הוא דין בפ"ע ואין לו שייכות לדלעיל. ופשטא דמתני' משמע אפי' מחזיקי' רביעית אין נוטלים מהם אפי' דרך מקום השביר' דשביר' גרע מנקב והוא מטהרתו מטומאתו ולפ"ז צ"ל הא דקתני בתוספתא חמת כו' אע"פ שפחותין נוטלי' כמ"ש הט"ז ס"ק ח' וז"ל דחמת וכפישה הם כלים עדיין אלא שיש בהן פחות ממה שהי' כבר דהיינו שנפחתו למעל' כו' והכלי נשאר כבראשונה אלא שהקטין אבל שבר כלי כגון דופני הכלי אע"פ שיוכל להחזיק רביעית מ"מ שם שבר כלי עליו כו' עכ"ל ע"ש:

שהרי פסול לקדש והא דצריך כלי לנט"י אסמכוה על דין מי חטאת כמ"ש מ"א ס"ק א':

והרב"י כ' דוקא כו' והוציא המשנה הנ"ל מפשט' כדי ליישב' עם התוספתא הנ"ל דחמת וכפישה אע"פ שפחותים כו' וס"ל דפחותי' יש לו דין שבר דלא כמ"ש הט"ז:

ופליאה בעיני כו' ר"ל דהרב"י לשיטתיה דס"ל דמותר ליטול מכלי שבור המחזיק רביעית שלא מסומך והקשה הרב"י לנפשי' מהתוספתא דשולי כלי עצים כו' ודחק עצמו בפירושו והוא ללא צורך דהתוספתא לא מיירי כלל מענין כלי שבור וכמ"ש מ"א אח"ז:

דתנן שולי הקערה כו' ופי' הר"ש שולי היינו בית קבול שמצד התחתון כו' וז"ל הר"ע מברטנורה כשנשבר מקום תשמישן נשאר הבית קבול קטן והופכו ומשתמש בו עכ"ל אלא שכ' טעם אחר ממ"ש אח"ז:

והטעם שלא נעשה לקבלה טעם זה כתב מ"א מסברא דנפשי' וכמ"ש ס"ק ד' דכן דעת הרא"ש והרשב"א ובעי' דוקא שעשה בו מעשה שיהיו ראוי' לקבל' ולכן בעינן דוקא שיהי' קרסמן ושיפן דלא כמ"ש הב"ח בס"ק ד' דיחוד גרידא מהני וא"כ כיון דמתני' מיירי שולי הקערה כה"ג ה"ה די"ל דגם התוספתא דקתני שולי כלי עצים כו' מיירי כה"ג שרוצה להשתמש בצד השני שיש שם בית קבול אבל לא נעשה לקבלה לכך בעי קרסמן ושיפן אבל מצד שהוא שבר כלי יש להכשיר כדעת הרב"י אם י"ל בית קיבול רביעית שלא מסומך:

וע' בתוס' שבת דף ט"ז ע"א ד"ה ה"ג רש"י כו' ורפ"ב דכלים דמבואר דכ"ח מטמאים מאחוריהם דהיינו אותו בית קבול קטן שבצד השני דנעשה קצת לקבלה אבל לא לקבלה גמור' וע"ש בתוס' ובר"ע מברטנור' עכ"פ כיון דנעשה קצת לקבלה עדיף משק ודומה למגופ' דמהני תיקון וכמ"ש מ"א ס"ק ה':

ובטור משמע שאף שבר כלי שמקבל רביעית כו' כצ"ל והוא מדכ' שבר כלי או כלי שלם אפי' הוא מחזיק רביעית אם אינו יכול לעמוד כו' בלי שיסמכוהו אינו כלי עכ"ל משמע דאם מקבל רביעית שלא מסומך אפי' שבר כלי מקרי בדעת הרב"י דהא כ' הטור אם א"י לעמוד כו' מסתמא גם על שבר כלי קאי:

וכ"מ בתוס' היינו בחולין דף ק"ז שכ' ראיה לפירושם דטעמא דפסול מגופ' משום שאינו יכול לישב שלא מסומך וז"ל וכ"מ במס' ידים דחשיב מגופת חבית בהדי דפנות הכלי דאין מחוסרי' חקיק' אלא שאין יושבים שלא מסומכי' עכ"ל משמע דאם דפנות הכלים מקבלים רביעית שלא מסומך נוטלים ממנו ידים:

י"ל כפשטא דמתני' ר"ל דמס' ידים אין נוטלים לא בדפנות כו' שהביא מ"א לעיל: