מחצית השקל על אורח חיים קנח:ח

(סק"ח) דם כו' כ' הל"ח כו' שהתוס' סוברין כן. והוא דאמרי' בפסחים דף קט"ו אר"א אר"ח כל דבר שטבולו במשקה צריך נט"י ופירש"י הטעם כמו שכ' מ"א ס"ק ו' ולדבריו היו צריכים ברכה כמו לפת ואמרי' בתר הכי אמר ר"פ ש"מ דצריך לטבול כל המרור בחרוסת דאלת"ה למה צריכי' ליטול ידיהם קודם אכילת המרור הא לא נגע במשקין. ודחי דחיישי' דלמא נגעו והקשו התוס' לפי' רש"י דדין דבר שטבולו במשקה י"ל דין פת א"כ מאי ס"ד דר"פ לא אסיק דגזרי' דלמא נגע דהא בפת קי"ל לקמן סי' קס"ג ס"ב דאם חברו מאכילו והאוכל אינו נוגע במאכל אפ"ה צריך האוכל נטילה דלמ' נגע. ולכן פי' דודאי הנטילה לצורך דבר שטבולו במשקה אינו משום קדושה כמו בפת דהתם איכא משום סרך תרומה משא"כ בדבר שט"ב ומה בכך שיטמאו המשקין והאוכל אלא הטעם כיון שהמשקין באוכל טמא והוא יאכל אותן יטמא גופו דהוא מח"י דברים האוכל אוכלים טמאים או שתה משקין טמאים נטמא גופו והם היו נזהרים בטהרה. ולפ"ז אין לברך על הנטילה וגם א"ש דר"פ ס"ד דלא גזרי' בהו שמא יגע כיון דאין הנטילה משום קדושה וסיימו וז"ל וכ"ש אנן שאין אנו נזהרי' מלטמא עצמינו ומלאכול אוכלי' טמאים ואין אנו צריכי' לאותה נטיל' שאין לברך הנוטל עכ"ל הרי כתבו להדיא שאנחנו א"צ לאות' נטיל':

ועסי' תע"ג לענין נטילה בליל פסח: