מחצית השקל על אורח חיים קנח:ז

(סק"ז) דבש כו' ולא דבש תמרי' דהוי מי פירות ולא מז' משקין:

למרקחת המטוגן בדבש דבורי':

וכ"ה בשבת דף י"ט דאי' התם מאן האי תנא דכל מילי דאתי ממילא ש"ד ר"ל אע"ג דאסרי' בשבת משקין שזבו בשבת משום גזירה שמא יסחוט מ"מ אם הטעין הקורות והעגולי' ע"ג הענבים ונתרסקו מע"ש ועי"ז המשקין יוצאין ממילא בשבת מותרים בשבת דל"ל שמא יסחוט דאפי' סוחטי' בידים ליכא חיוב חטאת דהא נתרסקו מע"ש ויוצאי' בלא"ה ממילא ואר"א ר' אליעזר היא דתנן חלו' דבש שריסקן מע"ש ויצאו בשבת מעצמן ר"א מתיר וריב"א דחי התם גבי דבש מעיקרא אוכל ולבסוף אוכל אבל הכא מעיקרא אוכל והשתא משקה ר"ל דגבי דבש לאחר שזב מן החלות נמי אוכל ול"ל שמא יסחוט דלא שייכא בי' סחיטה אבל גבי זיתים וענבי' דהשתא משקה א"ל שמא יסחוט עכ"ל רש"י הרי דקראו אוכל:

וע' בב"ב דף פ' ע"א ובתוס' שם כצ"ל דאי' התם א"ר כהנא דבש בכוורת אינו יוצא ידי מאכל לעולם וכתבו התו' תימא לר"י דבמס' מכשירין חשוב דבש בהדי שבע משקין המכשירין ואור"י דהיינו אחר שהופרש מן השעוה אבל בכוורתו שהוא עם השעוה יש עליו תורת אוכל עכ"ל וס"ל למ"א דה"ט דעם השעוה מקרי אוכל דשם הוא קרוש:

וגם שמן ודבש כו' כצ"ל:

ע"ש בשם תוס' פסחי' שהקשו התוס' דבכמ' דוכתי משמע דשמן מקרי משק'. ובטהרות תנן דר"ש שזורי פליג עם ר"מ ורבנן וס"ל דדבש ושמן לא מקרי משקה אלא יין מקרי משקה ובמנחות פסק הש"ם הלכה כר"ש שזורי ותי' דהא דדבש ושמן לא מקרי משקה היינו אם קרשו אע"פ שחזרו ונימוחו אבל יין אפי' קרוש אם נימח אח"כ הוי משקה ולפ"ז יש לנו שתי היתירים למרקחת חדא מאחר שעומד לאכילה והשני אם היה קרוש פעם א' אע"פ שעתה הוא נימח אבל הט"ז ס"ק ז' חלק על היתר הראשון ע"כ לא קתני בתוס' דמהני אם חישב לאכיל' אלא בזב ממילא אבל אם רדוהו בידו כיון שעשה מעשה רדי' לשם משקה אין המחשב' שאח"ז שחושב עליו לאכילה מוציאים מידי מעש' ראשון ועל דין השני נראה ג"כ שחולק שכ' עיסה המטוגן בשומן אווז אין צריך נטילה דלאו מז' משקין הוא אבל המטוגן בחמאה כיון דהחמאה הוא בכלל חלב צריך נטילה. והא החמאה קודם שטיגן בה העיסה היתה נקרשת ואפי' הכי מצריך נטילה אולם מ"א הביא לדין אחרון ראיה מתו' פסחים דלא כט"ז: