מחצית השקל על אורח חיים קנג:יז

(ס"ק יז) אסור כו' דל"ל לפשיעותא. דהיינו כשיש כבר בה"כ בנוי' וקונין אותה מיד:

או שירצו לקנות קדוש' חמור'. דכה"ג סגי אם י"ל בה"כ אחרת כמ"ש מ"א לעיל בסעיף ד' סס"ק ד' וכמ"ש פה מיד:

ועמ"ש ס"ד בשם הרמב"ם כו' ובגמ' שם ועמ"ש בע"ה בס"ק ל"ג:

כ' המ"ב כו' דמסתמ' כו' אבל אי בריר לן כו' ואע"ג דמלשון הרא"ש ורי"ו משמע כו' מסתמ' בני העיר הקדישו לדעתם:

ול"ב כו' בשעת בנין כו' מ"מ מלשון התו' כו' ולא הבינותי דלכ"ע אפי' בנו סתם כו' נרא' דהבין מ"א דברי תשו' מ"ב דס"ל דדעת התוס' והרמב"ן והר"ן אם נבנה בה"כ דרך משל זה ימים רבים ארבעים וחמשים שנה ועתה בשעת מכיר' אין זוכרים ע"ד מי בנאה אי ע"ד אנשי העיר לבד או ע"ד כל הבאים להתפלל בזה אמרינן מסתמא בנאו' מתחלה בפי' ע"ד כל הבאים להתפלל אבל אי בריר לן דלא בנו אלא אדעת בני העיר. ר"ל דבריר לן שבנאו' סתם אמרינן ודאי דעתן לא היה כ"א ע"ד בני העיר לבד. ואע"ג דחזי' דבאין רבים להתפלל מעלמא לא אמרי' אע"ג דלא התנו בשעת בנין שבונים אדעת כל העולם מ"מ אח"ז כשבאו ממקומות אחרים להתפלל הקדישוהו לדעת כ"ע. אלא מקרי כפר. ודעת הרא"ש ורי"ו פשטות הלשון משמע דס"ל אפי' ידעי' דבנאו' סתם מ"מ אח"ז כשבאים כהתפלל הקדישוה אדעתא דכ"ע (כי ההקדש חל בשעה שמתחילים להתפלל ולא בשעת בנין כמ"ש סעיף ח') וע"ז כ' מ"א דאינו כן דאין בזה מחלוקת. וגם דעת התו' ורמב"ן ור"ן דכל שבנו סתם ולא התנו שבוני' דוקא ע"ד אנשי העיר לבד יש לו דין כרך וע"ש בתשובת מ"ב מבואר קצת יותר: