מחצית השקל על אורח חיים קנג:יב

(ס"ק יב) אא"כ תלו כו' דע דנחלקו הפוסקים בטעם הדבר דבשל כרכים אין רשאי למוכרו די"א מטעם כיון דבכרכים אתו לשם להתפלל ממקומות אחרים א"כ מסתמא אותן ב"א הבאים ממקומות אחרים להתפלל שם גם הם נתנו לסיועת הבנין וא"כ צריכים להסכמת אותן ב"א למכירה ובאשר לא נודע מי הם לכך המכיר' אסורה. ולפי זה אם ידוע לנו בכרך א' שלא סייעם שום אדם אלא בנאוהו משלהם גם הם אותן בני כרך רשאי למכור כמו בכפר אבל רוב הפוסקים סבירא להו דאפי' בנאוהו משלהם ולא סייעם אדם אפ"ה אסורים למכור דמסתמא הואיל ורבים באים ממקומות אחרים להתפלל שם א"כ בני הכרך כשבנו בה"כ ודאי בנאוהו גם על דעת כל העולם שבאו להתפלל שמה והכי קיי"ל לחומרא עוד אמרי' במגלה דף כ"ו ע"א אמר רב אשי האי בי כנישתא דמתא מחסיא אע"ג דמעלמא אתו לה כיון דאדעתיה דידי קאתו אי בעינא מזבנינא לה ומזה כתב הטור כמ"ש פה בש"ע אבל בשל כרכים אפי' בנו אותה משלהם אינו נמכר אא"כ תלו אותה בדעת היחיד. והביא ע"ז הרב"י דברי מהר"י חביב שכ' וז"ל מלאתי כ' בביאור יש לעיין אם זה התנאי בשעת בנין למה אמר שתלו אותה בדעת היחיד אפי' שהיה לדעת עצמם היו יכולים למכר' ואולי מפני שהוא כרך גדול יש לחוש פן יחסר אחד בשעת מכירה כו' ע"כ. ואין זה מספיק כי יש קושיא עליו ומדברי הרא"ש ונ"י למדנו אמיתת דין זה שהרא"ש כ' כו' נרא' דדוקא יחיד בדורו כמו רב אשי שכל ישראל כו' מסכימים לדעתו אבל אין ממש כשחלו הדבר ביחיד א' וכן אפי' תלו הדבר בדעת כולם לא יועיל כו' עכ"ל מהר"י חביב וכ' עליו הרב"י דבדברי הטור א"א להעמיס פי' זה ולכן כ' הרב"י דהא דכ' הרא"ש דוקא ר"א דהוי יחיד בדורו דאז סתם אפי' לא תלו בפי' בדעת ר"א אמרי' שכולם מסכימים לדעתו אבל אם תלו בפי' בדעת יחיד אפי' קל שבקלים מהני וה"ה בתלו בדעת עצמם והא דנקט הטור תלו בדעת יחיד וכמו שהקש' המצאתי כ' כנ"ל כ' הרב"י תי' אחד דאורח' דמלתא נקט דעל הרוב אין הרבים מסכימים לדעת א' לכן נקט תלו בדעת יחיד עכת"ד ומעתה אבא לדברי מ"א לפי שהמובן הפשוט מדברי הטור וש"ע שכ' אבל של כרכים כו' אפי' בנו אותו משלהם כו' מדכ' ל' אפי' כו' משמע דכ"ש דמיירי בבנו אות' משל אחרים דכן טבע ל' אפי' ועלה קאי מ"ש אא"כ תלו אותה בדעת היחיד משמע דקאי ג"כ אתרוייהו אפי' בנו משל אחרים מהני כשתלו בדעת היחיד לזה הוצרך מ"א לומר דאינו כן:

דבשלמא מר בר ר"א (רב אשי כצ"ל) מסתמא כו' דקשיא ליה דע"כ מתא מחסי' בנו משל אחרים דהא יש פוסקים דה"ט דשל כרכים אינו נמכר דמסתמא גם אחרים הבאים לשם נתנו לבנינו וא"כ מתא מחסי' דהוי כרך ודאי אחרים סייעו בבנינו וניהו דלא קי"ל הכי דלא תלי' בנתינת מעות כל אחרים אלא ה"ט דכרכים אינו נמכר. דמסתמא בני העיר בנו על דעת. כל העולם הבאים להתפלל שם כנ"ל מ"מ הני פוסקים לא יחלקו עם פוסקים ראשונים במציאות דבכרכי' הדרך שגם אחרים מסייעים בנתינת מעות לבנינו אלא דס"ל דלא תלי' בהא וא"א דמה"ט אמר ר"א במתא מחסי' דהוא מצי לזבוני דידע דבמתא מחסיא בנו משלהם דא"כ כיון שזה עיקר הטעם ה"ל לר"א ולהש"ס לפרש דמתא מחסי' בנו משלהם כיון דסתם כרך גם אחרים מסייעים א"ו דגם במתא מחסיא היו אחרים מסייעים כבכל כרך ואפ"ה אמר ר"א דמצי לזבוני. ולזה צריך מ"א לחלק בין ד"א דאפי' בסתם מצי לזבוני' ואפי' בנאוהו משל אחרים משא"כ ביחיד דעלמ' אפי' תלו בפי' בדעתו מ"מ אם בנו משל אחרים לא מהני דשמא א' בסוף העולם אינו מסכים כנ"ל:

וכ"מ ממ"ש הרב"י בשם מרדכי ישן כו' ואף הרמב"ם והרא"ש מודו לזה כו' דלא כהרב"י והוא דהרב"י הביא בשם מרדכי ישן שכ' בשם ראבי"ה ותמצית דבריו דס"ל דה"ט דכרכים לא מצי לזבוני דכרכים בזמן הש"ס לא היו כפופים לז' טובי עיר כמו בכפרים לכן כ' באם גם הכרכים בררו להם ז' טובי עיר ועושים על פיהם כמו בזמן הזה בדורותינו וכ' וה"ה היכי שכל בני הכרך מתרצים וכ' עוד ודוק' שבנו משלהם אז מהני זט"ה או דעת כלם וכ' הרב"י דלטעמיה אזיל דס"ל טעם כרכים משום דאחרים סייעו בבנינו ולכן כשבנו משלהם מותר אבל לדעת הרמב"ם והרא"ש דהטעם דבני העיר בונים ע"ד כל העולם לא מהני מה שבנו משלהם עכת"ד והוא משום דהרב"י הבין דברי המרדכי שעכשיו בשעת מכיר' בררו להם ז' טובים להתנהג על פיהם וכן ריצוי כולם הכונ' ג"כ בשעת מכירה ולזה יפה כ' דלהרמב"ם והרא"ש לא מהני כה"ג אפי' בנאו משלהם אבל מ"א פי' דברי המרדכי שבשעת בנין מינו ז' טובי עיר ותלו בדעתם או אמרו בשעת בנין שתולים בדעת עצמם כולם ועתה בשעת מכיר מתרצים כלם או בנדון הראשון שמינו זט"ה אם מתרצים הז' טובים בשעת מכיר' מותרים למכור והיינו הדין המבואר פה בש"ע אם תלו בדעת יחיד או תלו בדעת עצמם. ואעפ"כ בעי' דוק' שבנו משלהם וכמ"ש מ"א דאם אחרים סייעו לא מהני תליית' בדעת יחיד או בדעת עצמם וא"כ לכל זה גם הרמב"ם והרא"ש מודים כי שהתנו תיכף בשעת בנין וכמבואר פה בש"ע. ובהכי מתיישבת קושי' מהר"י חביב אין רצונו קושייתו הראשונ' דלמה נקט תלו בדעת יחיד דהא אפי' תלו בדעת עצמן הדין כן דבאמת גם לפי דברי מ"א אינו מיושב וצ"ל או כמ"ש מהר"י חביב בשם מ"כ או כמ"ש הרב"י כנ"ל. גם איך כ' מ"א שמתיישבת קושי' מהר"י חביב והא קושי' זו לא הקש' מהר"י חביב עצמו אלא מהר"י חביב מצא כתוב קושי' זו אע"כ נתכוין במה שסיים מהר"י חביב וכ' ע"ד המצא כ' וז"ל ואין זה מספיק כי יש קושי' עליו כו'. אבל לא ביאר מהו הקושי' וגם כ' שמדברי הרא"ש ונ"י למד אמיתות הדין משמע דלהרא"ש נתיישב אותה קושיא ואנחנו לא נדע מהו הקושי' ואיך נתיישב להרא"ש והבין מ"א דמהר"י חביב הי' ס"ל דתול' בדעת יחיד מהני אפי' בנו משל אחרים דכן משמע פשטות לשון כנ"ל וע"ז הוי קשי' למהר"י חביב דבבנו משל אחרים מאי מהני תלייתם בדעת יחיד או בדעת עצמם. ולפי דברי הרא"ש ניח' שכ' דוקא ד"א דהוי גדול הדור ומסתמא כל העולם מסכימים לדעתו ולכן מהני אפי' בנו משל אחרים וכמ"ש גם מ"א לעיל ובזה א"ש מ"ש דלדבריו נתיישב קושיות מהר"י חביב דהא המ"א מפרש דהא דקתני דמהני כשתלו בדעת יחיד או בדעת עצמם לא קאי אלא כשבנו משלהם ולא משל אחרים כלל: