מחצית השקל על אורח חיים טו:ד

(ס"ק ד) אין בו. והב"ח כ' דפסול כשתפר' כו' ר"ל דגם הב"ח מודה לדין המבואר פה בש"ע. והיא מתשו' הרשב"א והיינו כשמתעטף בכל חלק טלית לבד' ועושה ב' ציצית חדשים גם שני ציצית הישנים כשרים. אבל כשתופר חתיכ' אחרת לחלק טלי' א' בזה פוסל הב"ח ציצית הראשונים:

ול"נ דכשר כו' ומה לי נקרע חתיכה כו' וכ"כ הב"י בשם הרשב"א דמדמ' נחלק לשנים לנקרע חתיכ' ועט"ז הבי' ל' הרשב"א:

והטעם דכשמתחיל לתפור נעשו שניהם בגד א'. כוונתו פשוט דאפ"ת דנתבטל כנף זה מ"מ נעשה בעלת שש כנפות ומ"מ נשארה חייבת וכדלעיל ר"ס יו"ד:

אע"פ שתפר הכנפות כו' משמע דהתפיר' אינה מבטלת הכנף אע"ג דשם הטעם דסופו להתיר התפירה וכמ"ש רש"י שם דא"א דלא בעי להו ה"ל לחתכן א"ו דסופו להתירן וכ"כ הרב"י שם וגם פה. משא"כ הכא דאין דעתו להתיר התפיר' אולם אדרב' היא הנותנת וזה ראיית מ"א דבסי' יו"ד אע"ג דתפר הכנפות אפ"ה לא בטל הכנף הואיל וסופו להתירן הרי דנדון ע"ש סופו ה"ה הכא יש לידון ע"ש סופו ודעתו לתפרו כולו ויהיה בגד א' בת ד' כנפות וא"כ לא נתבטל הכנף מעולם. ודע דמ"ש הט"ז בס"ק ג' בתפר שני חלקי הטלית שנחלקו תחלה אף דמוד' למ"ש מ"א דלא כהב"ח מ"מ כ' הט"ז בתפר ב' חלקי הטלית יחד כבראשונה צריך להתיר הציצית של חלק א' ע"ש הטעם. ודבריו אין מובנים לי גם בס' חמד משה חלק עליו ע"ש: