מחצית השקל על אורח חיים טו:ב

(ס"ק ב) לא ומשמע בתוס' כו' דדין זה שלא ליתנם בב"א אסור נובע מדברי התוס' שבת דף כ"ב דפליגי רב ושמואל רב ס"ל אין מתירים ציצית מבגד לבגד ושמואל ס"ל מתירים כו' וקי"ל בהא כשמואל. וכתבו התו' לרב אפילו ס"ל ציצית חובת גברא ולא חובת טלית מ"מ א"ש מה דאמר אין מתירין. כדאשכחן במזוזה דנענש אותו שנטלה. בב"מ דק"א אע"ג דחוב' הדר היא ואח"ז כתבו התוס' לשמואל דס"ל מתירים אע"ג דשמואל ס"ל חובת טלית אפ"ה ס"ל מתירים כיון שעושהו לצורך בגד אחר ומזה כתבו בש"ע אפילו לדידן דקי"ל כשמואל לא הותר אלא אם נתנו בטלית אח' ואף דמזה אין ראיה דהתוס' כתבו כן לשמואל דס"ל ציצית חובת טלית. אבל לדידן דקי"ל חובת גברא וכדלקמן סי' ק"ד י"ל אפי' אם אינו נותנו בטלית אחר שרי מ"מ מדסיימו שם התו' לשמואל וז"ל וגבי מזוזה שנענש שמא לא היה בדעתו להניח' בבית אח' עכ"ל. והא מזוזת חובת הדר ואעפ"כ כ' שנענש הואיל ולא היה בדעתו להניחה בבית אח' וה"ה בציצית לדידן דקי"ל חובת גברא אסור להתיר אם אין בדעתו ליתנם בטלית אחר. אף כי התוס' לא כתבו טעם אליביה דשמואל מ"מ ס"ל להמ"א דה"ט שכתבו התו' לרב לאסור בכדי עניב' אפי' דעתו ליתנו בטלית אחר זה הטעם בעצמו אמרי' לשמואל ובאמת שם בשבת גם לרב לא כתבו התו' טעם. אבל במנחות דף מ"א ע"ב כתבו התו' וז"ל דאין לבטל מצות הציצית עכ"ל. ור"ל ניהו דאין חיוב ליתן ציצית בטלית לדידן דקי"ל חובת גברא מ"מ כיון שכבר הטיל בו ציצית אין ראוי לבטל מן הטלי' מצות הציצית. וכן משמע בגמ' (במנחות) דף מ"ג כו' וה"א התם ת"ר הלוקח טלית מצוייצת כו' מן העכו"ם מן התגר כשרה כו' ואע"פ שאמרו א"א רשאי למכור טלית מצוייצת לעכו"ם עד שיתיר ציציותי' עכ"ל. וה"ט דמן התגר כשר' דבאומר שלקחה כן מישראל והם נעשו בהכשר נאמן דתגר לא מרע אומנתיה ובודאי אינו משקר וע"ז אמר הברייתא ואע"פ שאמרי' אין אדם מוכר כו' וא"כ ע"כ משקר ז"א דחזקה לא מרע אומנתי' אלים. ואמרי' דבאמת ישראל עשה שלא כדין ומכרה לו. וכן מבואר לקמן סי' כ' ומדאמר' הבריית' א"א רשאי כו' עד שיתיר ציציותיה ולא אמרי' עד שיתיר ציציותי' ויתנם בטלי' אחר אלא ודאי כיון דמכר' לעכו"ם דלאו בר חיוב' הוא אפי' אין נותנין בטלית אחר שרי (ולכאור' ה"מ להביא ראיה ממה שמתירים מטלית של מתים אף דא"נ בטלית אחר):

וכ' בשאלתות כו' אבל התוס' אוסרים במזוזה ר"ל דבמס' שבת שם כתבו עוד שם תירוץ שני לשמואל דאמר מתירים והא דנענש אותו שנטל המזוזה וז"ל א"נ מזוזות שאני שעשויים להציל מן המזיקים עכ"ל (ור"ל דהוי כמזיק לחברו בידים) משמע דלתי' זה אפילו היה דעתו להניחם בבית אחר אסור. וכמ"ש בתשו' הרא"ש כלל ב' הובא בב"י סי' ג' וז"ל והעולם לא נהגו לבדוק הציצית בכל שעה שמתעטף בטלית משום דמוקמינן לה בחזק' כשרות כו' ועוד דציצית אינו נפסל בקל והעולם רגילים לתקנם אף קודם שיגיעו לידי פסול כו' עכ"ל הרי דהמנהג לתקן אחרים אף שהראשונות לא נפסלו אלא נפסקו קצת ועדיין כשרים הם ועמ"ש מ"א לעיל סי' ח' ס"ק י"א: