מחצית השקל על אורח חיים טו:א

(ס"ק א') מותר כו' אסור לכתחלה כו' ב"י גמ' דאמרי' במנחות ד' מ"א ושוין שמבי' ציצית ממקום אחר ותולה בה (ופרש"י מתיר ציצית מטלית אחר ותולה בה דליכא משום ולא מן העשוי. דהא צריך לחזור ולכורכה ולתקנה כבתחלה) ומסיים הבריית' ובלבד שלא תהיה מופסק' פירש"י שיהיה כל החוטים שלימים והקשה הרב ב"י פשיטא מאי קמ"ל. לכך פי' הרב"י דאפי' יש בהן כדי עניבה דבטלית הראשון היו כשרים מ"מ בטלית השניה דנותנן וקובען שם בתחל' פסולים. וא"כ מ"ש מ"א אסור לכתחלה הוא לאו דוקא דאפי' דיעבד פסולים כמבוא' בהרב"י. אלא טעמא נקט דמה"ט פסולי' כיון דאין קובעין לכתחלה:

ומשמע דאם ירצה לקשור כו' לאו אחוט הנ"ל דנשתייר בו כדי עניבה קאי אלא אדעלמא קאי אם י"ל חוט שהוא קצר מן שיעור י"ב גודלין מותר לקשור בו חוט להאריכו עד י"ב גודלין:

וכ"מ במשנה ח' פי"א דנגעים דשתי או ערב מטמאים בנגעים ודוקא שיהיה שיעור החוטין של שתי או ערב כדי לארוג מהן בגד של ג' אצבעות על ג' אצבעות ואם היו החוטין פסוקים אין מצטרפים ואם שוב קשרן לת"ק מצטרפין ור"י ס"ל דאין מצטרפים ופסק הר"ע מברטונ' כת"ק וגם הרמב"ם בחבורו העתיק לשון הת"ק. אלמא קשירה חשיב חיבור:

ויוסיף עליו שבע חוטין. וא"כ ע"כ צ"ל דחיישי' שיקשור חוט א'. וא"א דאסור בעלמא מה"ת ניחוש כ"ה דיטע' בזה ויקח חוט התפירה לציצית והוא פסול. וגם יטעה דמותר לקשור יש לטוות חוט א' מקצתו תכלת כו' דאנן ס"ל דבזמן דהוי תכלת מצותה ליקח שני חוטין תכלת שהן ד' ראשין וב' חוטין לבן והם ג"כ ד' ראשין. אבל הרמב"ם ס"ל דג' חוטין היו לבן והם ו' ראשין וחוט הרביעי היה מחצה תכלת ומחצה לבן. וכיצד היה עושה היה לוקח חצי דהיינו ראש אחד לבן וחצי חוט דהיינו ראש א' תכלת. וכיצד היה מחברן באמצע לשני חצאי חוטין הנ"ל עז"כ שהיה טוה השני חצאי חוטין באמצעיתן יחד וא"א דקשירה כשרה מה היה צריך לטוותן יחד ה"ל לקשרן יחד. ועז"כ מ"א היינו לכתחלה ר"ל היכי דאפשר ודאי טוויה עדיף מקשירה: