מחצית השקל על אורח חיים קכח:נה

(ס"ק נה) שתה כו' ול"נ דדברי רי"ו ברורים. ור"ל דרי"ו לא מיירי ביין אלא בשאר משקים המשכרים ואף דסתם דבריו י"ל מדנקט שיכור משמע ממיל' כן דביין אפי' רביעית אסור ולא מקרי שיכור אלא שתה אף דגם בגמ' קתני שיכור ומשמע דמיירי ביין עיין בפרישה:

וגם הרמב"ם כתב כו' היין משמע דבא למעט שאר משקין:

דאף בעבודה זה כ"כ מ"א ליתרון. דאפי' תימ' דאפי' לחומרא ילפינן מעבודה. מכל מקום הא אף בעבודה ליכא מיתה וא"כ בנשיאת כפים מותר לכתחלה כדלעיל:

דל"ד לתפלה. דדוק' תפלה דהוי כמדבר לפני המלך דהא י"א דמותר לקרות ק"ש ואף דכתב רמ"א בסי' צ"ט דגם בק"ש אסור היינו משום דאיכ' קבלת עול מלכות שמים דהא עכ"פ אשאר ברכות שרי כדאית' בסי' צ"ט:

מדמה לה לתפלה דלית' דהא בתפלה אפי' אינו כלוט אלא שא"י לדבר לפני המלך תפלתו תועב'. ואלו רי"ו מדמ' לה לתפלה למה הצריך שיהי' שיכור כלוט:

יין מגתו פסול דהיינו קודם שעברו על היין משעת דריכתו ארבעים יום דאינו משכר:

דהא בנזיר אסור ובעבוד' נמי אסור ולכן לא הזכירו הרמב"ם כאן ר"ל לענין נ"כ אסור יין סתם ולא חילק דתוך מ"ם יום שרי. אכן צ"ע מ"ש דהא בנזיר אסור מה בכך הא לחומר' לא ילפי' דהא מה"ט שרי בחרצן. ואי דגם בעבוד' אסור מכל מקום בעבודה ליכ' חיוב מיתה א"כ בנ"כ אפילו לכתחלה שרי כנ"ל והא מה"ט כתב לעיל בס"ק נ"ד דאם הפסיק או נתן לתוכו מים כ"ש נושא כפיו. ניהו דבנזיר אסור וגם בעבודה אסור מ"מ כיון דבעבודה ליכ' חיובא נושא כפיו לכתחלה. והרמב"ם ריש הלכות ביאת מקדש כלל הפסיק בה ומזג במים ויין מגתו בחד בבא ובכלם כתב פטור ואינו מחלל עבוד' וע"ש בכ"מ עכ"פ דיניהם שוה. אח"ז ראיתי שבס' א"ר הרגיש בזה:

ועסי' צ"ט ס"ב:

ה"ה כאן. ר"ל לענין ישן או הלך אחר ששתה: