מחצית השקל על אורח חיים יא:ב

(ס"ק ב') נכרי כו' בסי' ת"ס בב"י דדעת רשב"א אע"ג דיש לפסול בגוי בעע"ג דגוי אדעתא דנפשיה עביד ולא ציית למה שמצוהו ישראל לעשות לשמה מ"מ בחרש וקטן מקלי' יותר (וחרש היינו שאינו שומע ואינו מדבר ושוטה היינו שמאבד מה שנותנין לו וקטן היינו פחות מי"ג שנה וכדאיתא בי"ד סי' א' סעיף ה') דחרש וקטן דעכ"פ אית להו דעת' קלישתא מהני עומד ע"ג אבל שוטה דלית ליה דעת כלל לא מהני עע"ג ומצוהו רק בגט דמוכח מלתא שיש לו דעת קצת ושומע ומכוין לקיים מה שנצטוו' דהא מצוהו לכתוב לשמה והוא כותב שם הבעל והאשה אבל בשחיטה ועשיית מצת מצוה דליכא הוכח' לא מהני עומד על גבו וא"כ הוא הדין הכא לענין טוויה דליכא הוכחה לא מהני בשוט' עומד על גבו אבל דעת הרר"י דמידי דאפשר לעשות ע"י שליח מהני עומד על גבו דהוי ליה ע"י העמידה ע"ג כאלו הוא שלוחו ולפ"ז אף דשוטה לאו בר שליחות הוא מ"מ כה"ג שעע"ג עדיפא משליחות דעלמא וא"כ גם בשחיטה ומצת מצוה וה"ה טוי' מהני עע"ג בשוטה משא"כ חליצה דא"א ע"י שליח ל"מ עע"ג בשוטה וע"ש בפר"ח: