מחצית השקל על אורח חיים יא:יג

(ס"ק יג) נקב. כ' ב"י כו' די"א דיעש' כו' דמפ' הא דאמרי' במנחות על הקרן פסולה היינו כמו שאנו עושים רק נקב א' ומטעם שכ' בספרי דהוי כמו שמנה ציצית דהא בכל צד שיהפך הטלית נראים הציצית ויכולין להשתמש בהן ולכן אם יעשה שני נקבים ויוצא הציצית לצד א' אין הציצית נראים כ"א בצד א' ולא הוי רק ארבע ציצית דאמרי' בגמ' מנחות דף ל"ט:

כלאים בציצית כו' היכי ת"ל דהא אר"ל כ"מ שאתה מוצא עשה ול"ת ואתה יכול לקיים שניהם אין העש' דוחה הל"ת וא"א דמן התורה א"צ לקשור הציצית ניהו דאם אין לו רק טלית פשתן וצ"ל בו ציצית תכלת דהוא צמר מ"מ לא יקשור הציצית ולא יהיה כלאים דהא קי"ל התוכף ת"א אינו חיבור לענין כלאים:

ה"ל שתי תכיפות כדאיתא סוף כלאים דתנן התוכף ה"א אינו חיבור ואין בה משום כלאים והשומט' בשבת פטור עשה שני ראשים לצד אחד (ר"ל שני ראשי חוטי התפירה הוציא לצד א' מן הבגד והוא כעין מה שמצריך בה"ע לעשות בציצית) חיבור ויש בו משום כלאים והשומט' בשבת חייב עכל"ה:

ואפילו לדעת הטור. ר"ל ל"מ לדעת רמב"ם דס"ל שני תכיפות גרידא אפי' בלי קשיר' הוי חיבור לענין כלאים ודאי קשיא דלדעת בה"ע נסתר ראי' הש"ס דקשר עליון דאורייתא אלא אפי' לדעת הטור דאפילו בב' תכיפות אינו חיבור עד שיקשור וא"כ ראיי' הש"ס דע"כ קשר עליון דאורייתא א"ש אפילו לדעת בה"ע דהוי ב' תכיפות מ"מ אי לא קשר לא הוי חיבור מ"מ קשיא לבה"ע לשון הש"ס:

הא קי"ל התוכף תכיפה א' כו' הא בציצית הוי ב' תכיפות:

וע"ק לדעת הטור כו' זה אינו ענין לדברי בה"ע. מ"מ לבסוף יוליד מזה קושיא להנוהגים כבה"ע:

אם אינו מעביר המחט אלא פ"א אע"פ שקושר כו' והוא כעין שאנו עושין הציצית רק בנקב א'. דהא הוא פוסק שעושה נקב א' דלא כבה"ע וא"כ אפילו קשר עליון דאורייתא מ"מ אין בו כלאים. וע"ש בט"ז סי' ש' ס"ק ד' מ"ש ליישב:

וצ"ל דכשקושר ב' קשרים כו' וא"כ שפיר הוי כלאים בציצית לדעת הטור אפי' לדידיה דאין עושה רק נקב א' דבציצית צריך לקשור שני קשרים זה ע"ג זה:

וכ"מ מהראי' שמביא הרא"ש במסכת נדה בהל' כלאים:

משבת כו' ר"ל דמזה מוכח דבתוכף שני תכיפות אפילו בקשר א' סגי והוי כלאים. וא"כ מסברא י"ל דבתכיפה א' מודה כשיש שני קשרים זה ע"ג זה דהוי כלאים:

אא"כ קושר כו' מדאמרי' בשבת דף ע"ד ע"ב אהא דחשיב המשנה בכלל ל"ט מלאכות התופר שני תפירות ופריך והא לא קיימי. ופירש"י ולאו מלאכה היא. ומשני אמר רבב"ח אר"י והוא שקשרן. אלמא דלענין שבת אינו חייב בשתי תפירות אא"כ קשרן וה"ה בהתרת התפירות. דדינן שוה וכיון דבמשנה בכלאים כלל שבת וכלאים בהדדי. ותני עשה ב' ראשים לצ"א חיבור וי"ב משום כלאים והשומט' בשבת חייב. משמע דדיניהן שוה. א"כ בכלאים ג"כ לא הוי חיבור עד שהשתי תכיפות יקשר יחד. וכתב הר"ן שם אהא דמשני ר"י בשקשרן. דע"כ מיירי שלא קשרן רק בקשר אחד. וז"ל ומכאן למד הרא"ם ז"ל דקושר קשר א' לא מחייב שאינו מתקיים. דאי מחייב כיון דתופר ב' תפירות לא משכחת לה בלא קשר ת"ל דחייב משום קושר א"ו כדאמרן. והכא שלא קשר רק קשר א' עסקי' עכ"ל. וכיון דאין ראיית הרא"ש לענין כלאים דבעי' בשתי תכיפות קשר אלא ממה שמצינו שם בשבת וכיון בשבת ע"כ ב' תכיפות די בקש' א' ה"ה לענין כלאים דדיניהן שוה. בקשר א' ע"ש ויוצא לנו מזה כו' כצ"ל. ומתיב' אבל בתוי"ט כו' עד ע"ש צ"ל בסס"ק זה. והכי פירושו לפי מה שהוכיח מדברי הטור דע"כ ס"ל דבשתי תכיפות סגי בקשר א' וז"ש מ"א ויצא לנו מזה דלכ"ע בב' נקבים דהיינו ב' תכיפות לא בעי אלא קשר אחד. דלהרמב"ם א"צ קשר כלל. ולהטור דבעי קשר ע"כ סגי ליה בקשר א' כנ"ל. וא"כ העושים ב' נקבים וב' קשרים סתרי אהדדי. דהא לא ידעי כלל דבעי קשר בציצית אלא דאל"כ לא משכחת כלאים בציצית. דכיון דעושים ב' נקבים דה"ל ב' תכיפות אפילו בקשר א' אפילו להטור הוי כלאים. ומנ"ל דבעי ב' קשרים זה ע"ג זה. בשלמא למי שאינו עושה רק נקב א' שפיר י"ל דבעי שני קשרים דבקשר א' לא הוי כלאים בתכיפה אחד וכמ"ש הטור וכנ"ל. אבל למי שעושה ב' נקבים דה"ל ב' תכיפות. אפילו להטור בקשר אחד הוי כלאים. ומנ"ל להצריך יותר:

ומ"מ י"ל אע"ג דדי כו' ר"ל דעכ"פ לא עבדו אסורא:

רשאי אבל בתי"ט (פ"ז דבשבת משנה ב' ד"ה אבות מלאכות) כתב דמוכח בגמרא כפי' הברטנורא דדוקא ב' קשרים חייב ע"ש כצ"ל וכאן הוא סוף הס"ק. וצ"ל דהתי"ט הוכיח שם דלא כהר"ן. דע"כ בשני תכיפו' בעי' דוקא שני קשרים דשם דע"ד ע"ב. אמר אביי האי מאן דעבד כוורת בשבת חייב י"א חטאת. ואי חייטי' לפומי' (פירש"י לעשות לה שפה. הוסיף כאן תופר וקושר שצריך לקשור אחר התפירה) חייב שלש עשרה. וא"א דסגי בתופר שתי תפירות בקשר א' לא יתחייב כ"א י"ב. ואי מיירי שקשר ב' קשרים איך נקט מלתא דפסיקא. ואי חייטי' לפומיה חייב י"ג. הא משכחת ליה דאינו חייב רק י"ב. א"ו לא משכחת דחייב על תפירה אלא בקושר ב' קשרים (ולענין קושי' הר"ן דס"ל משום קושר י"ל באמת כל פעם שמתחייב משום תפירה חייב שתים משום תופר ומשום קושר) וכיון דלענין שבת אינו חייב בשתי תכיפות אלא בשני קשרים. א"כ לדידהו הוא הדין בכלאים לדעת הרא"ש דס"ל דשוה לשבת ג"כ לא הוי חיבור אלא ב' תכיפות וב' קשרים (אבל הטור ודאי לא ס"ל כן. דאם לא כן הדרא קושיית מ"א לדוכתי' על הטור. דלא משכחת להטור כלאים בציצית) א"כ יש לאותן שעושין שני נקבים וקושרים שני קשרים על מי לסמוך. דהיינו הברטנורא ותי"ט: