מחצית השקל על אורח חיים יא:יב

(ס"ק יב) פסול ואע"ג דנשתנה כו' ר"ל דשני הדינים דין צמר ודין פשתן הם מדברי רמב"ם וכמו שהכשי' בפשתן משום דנשתנ' ה"ל להכשיר גם בצמר שנשתנה:

עדיין חזותי' עליו ונרא' שהוא צמר תיבת חזות' עליו הוא לאו דוקא אפי' נשתנ' צבעו רק שנראה עדין שהוא צמר וכדמוכח לק'. ובהכי מתיישבת קושיא התו' כו':

דד' אבעיו' יש שם א' בעי רמי ב"ח המשתחו' להר אבניו מה הן למזבח אף דנעבד במחובר מותר להדיוט מ"מ מספקא ליה אי נאסר לגבוה ואת"ל יש נעבד במחובר לגבוה (והכי קי"ל) מכשירי קרבן (דהיינו המזבח דלאו קרבן הוא אלא מכשירי קרבן) כקרבן או לא. איבעיא ב' בעי רמי ב"ח המשתחו' לקמת חטין קמח' מהו למנחות אע"ג דיש נעבד במחובר ומנחות הן קרבן עצמו מ"מ כיון דנשתנה דמעיקרא חטין והשתא קמח א"א יש שינוי בנעבד לגבוה או לא. איבעיא ג' בעי ר"ל המשתחוה להקל בענין שמותר להדיוט ונטל לולב ממנו למצוה מהו אי מאיס לגבי מצוה או לא. איבעיא ד' בעי ר"פ המשתחו' לבהמה צמרה מהו לתכלת ושאל הש"ס תכלת דמאי אי תכלת לכהני' דהיינו לבגדי כהונה דהיינו בעי' דרמי ב"ח (ופירש"י שני אבעיו' דרמי ב"ח אי מכשירי קרבן כקרבן ואי יש שנוי בנעבד דהא תכלת לבגדי כהונה הם מכשירי קרבן וגם נשתנה ואי תכלת לציצית אי מאיס אע"ג דנשתנה היינו איבעיא דר"ל בדקל ולא נפשט' לכן פסק הרמב"ם לחומרא דפסול לציצית והתו' הקשה למה כשאמר אלא תכלת לציצית אמר היינו אבעיא דר"ל הנ"ל ה"ל ג"כ לומר היינו אבעיא דרמי ב"ח במשתחו' לקמת חטין ותירצו כיון דדומ' לדקל דלולב הוא מצוה וגם ציצית הן מצוה ולא קרבן נקט ר"ל ולא רמ' ב"ח. ולדעת הרמב"ם ניחא דמאבעי' דרמי ב"ח מקמת חטין ועשאן קמח ליכא למפשט לתכלת לציצית דבחטין וקמח הוי שנוי גמור דשם חטין הלך לו ונקרא קמח משא"כ תכל' אף שנשתנ' צבעו מ"מ עדיין שם צמר עליו ולא הוי שינוי גמו' ולכן נ"ל היינו איבעיא דר"ל דלולב מדקל עדיין שמו הראשון עליו וניכר שבא מדקל (וע"ש במהר"ם לובלין) והא דאמר תחלה אי תכלת לכהנים היינו איבעיא דרמי ב"ח אע"ג דבנדון דרב"ח הוי שינוי גמור משא"כ בתכלת. כ' הכ"מ פ"ד מהל' אסורי מזבח דין ז' דהרמב"ם היה מפ' היינו אבעיא דרב"ח אי מכשירי קרבן כקרבן ע"ש. וצ"ל דאכתי דלמא תכלת לכהנים קאמר באת"ל מכשירי קרבן כקרבן מ"מ אי מקרי שינוי דלא הוי בכלל איבעיא דרמב"ח. וצ"ל דבאמת זה כוונת הש"ס ואי תכלת לציצית ר"ל ספק ששייך גם בציצית דהיינו אי יש שינוי. ומבעיא ליה בין לכהנים ובין לציצית היינו איבעיא דר"ל ועסי' תקפ"ז. שם כ' מ"א דהא דכ' כאן צמר' פסול היינו דוקא לכתחלה אבל בדיעבד יוצא: