מחצית השקל על אורח חיים קח:יב

(ס"ק יב) של שבת כו'. ממ"ש סי' תרכ"ג ס"ג דמשמע כו' ע"ש במ"א שהוכיח כן:

משום דיום הוא כו'. ר"ל אע"ג דבשבת אין תפלת נעילה מ"מ כיון דיה"כ חל בשבת ונתחייב אותו שבת בד' תפלות דהיינו להתפלל נוסף על ג' תפלות הקבועות תפלת נעילה ולכן אם לא הזכיר של שבת בנעילה מחזירים אותו:

ובטור כו' וז"ל והא דאמרי' כו' ור"ל שכתב בשם ר"י שאם שכח ולא התפלל יעלה ויבא במנחה של ר"ח שאין לו להתפלל במוצאי ר"ח בערבית שתים דהא לא ירויח כלום דהא גם בערבית לא יזכיר יעלה ויבא והוא הדין המבואר פה סעיף י"א ועז"כ הטור והא דאמרי':

א"כ הכא מכ"ש דיוצא בדיעבד ר"ל דהמ"א ס"ל מסברא דיותר ראוי' שתדמה התפלה שמתפלל לתשלומין לאותה תפלה שהיה ראוי להתפלל אז בזמנה שעתה באה לתשלומין דידה ממה שתהיה דומה לתפלה שזמנה עכשיו. א"כ יליף בק"ו ומה אם לא התפלל מנחה של שבת כשמתפלל במ"ש לתשלומין תפלת י"ח כשל חול כ' הטור דמקרי דומה לתפלת שבת כיון דבדין לצלויי י"ח כו' א"כ מיקרי מה שמתפלל במ"ש תפלת י"ח לתשלומי תפלת שבת שמרויח ודומ' כאלו התפלל תפלת שבת כ"ש בנדון דהכא שלא התפלל מנחה ע"ש דאז היה באמת ראוי להתפלל י"ח ולא של שבת. אלא כיון שמתפלל לתשלומין בשבת צריך להתפלל תפלה הדומה לתפלת היום מ"מ אם התפלל י"ח ולא הזכיר שבת דיצא דגם תפלה י"ח דומה לתפלת שבת כיון דבדין דבעי לצלויי י"ח בשבת כו' וכ"ש הוא כנ"ל:

כיון דלתשלומין של ערבית קאתי א"מ דבערבית גופה אם שכח יעלה ויבא אין מחזירין כמ"ש לקמן סי' תכ"ב:

דהא י"ל דאפי' בליל כו' כצ"ל: לא עיין יפה דהא בברכות ס"פ תפלת השחר א"ר ענן אמר רב טעה ולא הזכיר של ר"ח ערבית אין מחזירים אותו לפי שאין ב"ד מקדשים החודש אלא ביום אמר אמימר מסתברא מלתיה דרב בחודש מלא (פירש"י כשחודש העבר מלא עושים ר"ח ב' ימים הלכך יכול לאומרה למחר דערבית של מחר ר"ח גמור יותר מן הראשון) אבל בחדש חסר מחזירים אותו. א"ל ר"א לאמימר מכדי רב טעמ' קאמר (שאין מקדשים את החדש בלילה עכ"ל רש"י) מה לי חסר מה לי מלא. אלא ל"ש:

והבין הרב"י מדאמר ר"א מה לי חסר כו' אלא ל"ש דאין חילוק כלל ביניהם וע"ז כ' מ"א דאין כוונת ר"א כ"א דאין חילוק בין חדש חסר לחדש מלא בליל ראשון וגם בחדש חסר אין מחזירים אותו אף דלא יאמרה בערבית דלמחר דלא ס"ד דאמימר. אבל מליל שני דמלא מזה לא הוזכר בש"ס בזה י"ל כאות' דעה שהביאו הרב"י סי' תכ"ב דמחזירים אותו כיון דכבר קדשוהו ביום והתו' הזכירו סברא זו שם בד"ה ולפי שאין כו' אף שסיימו ולא נראה לחלק לא חלקו ע"ז כ"א מסברא אבל לא כתבו שהוא היפוך דברי הש"ס וע"כ צ"ל כמ"ש מ"א:

דלא הביאו הראייות שהבאתי. ור"ל אפשר אלו אסיק הני ראיות שהביא מ"א היה מודה לדעת מ"א: