מחצית השקל על אורח חיים קד:א

(ס"ק א) מלך כו' משום הפסד ממון א"צ להפסיק עס"ג שהביא מ"א ס"ק ג' בשם סמ"ג דאין להפסיק כ"א היכי דאיכא סכנת נפשות וכן הביא דברי סמ"ג הללו לעיל סי' צ"ב סס"ק ב' וסי' ק"ח סס"ח דאין לעבור זמן תפלה משום הפסד ממון וס"ל למ"א דה"ה להפסיק בתפלה דינו כך:

עבי"ד ר"ס קנ"ז דיש מחלוקת הפוסקים בעבירה דהדין שיעבור ולא יהרג אם רשאי להחמיר על עצמו ליהרג ולא לעבור:

ומעשה דאותו חסיד בברכות דף ל"ב ע"ב בחסיד אחד התפלל ובא הגמון א' ונתן לו שלום ולא השיבו והמתין לו ההגמון עד שגמר תפלתו אח"ז שאלו למה לא השיבו הלא התחייב בנפשו ופייסו בדברים ונתפייס ונפטר החסיד בשלום מ"מ תקשי להפוסקי' דס"ל להחמיר על עצמו כה"ג. א"כ למה לא השיבו ושמא לא ימתין עד אחר התפל' שיהי' לו זמן לפייסו אלא יהרגנו מיד או לא יקבל פיוס:

צ"ל שהיה בטוח כו' ר"ל שהיה מכיר אותו הגמון טבעו ומהותו ושלא יהרגנו עד ישאלנו למה לא השיבו וגם משכיל בטבעו ויקבל הפיוס וע"ש במהרש"א בח"א שכתב תי' אחר:

וכן המנהג פשוט כו' ר"ל בש"ץ דמבואר לקמן ס"ס קכ"ג דכשמתפלל בקול רם לא יאמר בסוף התפלה יהיו לרצון כו' דסומך על תתקבל צלותהון שיאמר בקדיש שאחר התפל' א"כ כל מה שאו' הש"ץ עד שאו' הקדיש הכל מעין תחנונים שאחר התפלה ודינו כמו ביחיד באלהי נצור שאו' אחר התפל' קודם יהיו לרצון ואפ"ה המנהג שהש"ץ עוקר רגליו כשאו' תחנון ויושב דמבואר סי' קל"א סעיף ב' דראוי לישב בשעת אמירת תחנון (וה"ה שעולה עם הס"ת על הבימ'):