מחנה ישראל צב

**(שקבל בעוה"ז ישמח בעצמו הרבה מאד יותר ממה שמקבל העשיר נחת מעשרו ויתן הודאה להקב"ה על מה שנתן לו יסורין וכדאיתא באגדת תהלים סביב רשעים יתהלכון ר' יהודה אומר סביב לרשעים צדיקים הולכין ורואין את הרשעים נידונין בגיהנם באותה שפה נותנין הודאה להקב"ה על היסורין שהביא עליהם בעוה"ז שנאמר ואמרת ביום ההוא אודך ה' כי אנפת בי ישוב אפך ותנחמני:

)** ואעפ"כ נצחו זה יורה על תוקף אמונתו ובטחונו בה' ונרשם למעלה מאוהבי ה' וחושבי שמו ויהיה לע"ל לנס ותפארת עבור זה בעיני הכל וכעין מה ששמעתי משל ע"ז בשם המ"מ ומ"ץ דווילנא. איש ישראלי אחד מדורות הקדמונים שכר בית משר אחד במקח ג' מאות רו"כ לשנה ושמר הישראל את זמן הפרעון לפרוע להשר דמי הדירה מדי שנה בשנה ויהי היום שהשר נסע למרחוק והפקיד לאחד מעבדיו על חצרו וגם על הבית הזה ועוד שאר הרבה בתים שכורים שיהיו ג"כ תחת רשותו והפקיד ההוא היה איש מבקש תואנות ורע מעללים מאד והוסיף על ה קח עד חמש מאות רו"כ ובבוא יום זמן הפרעון שלח וקרא לאיש הישראלי בבוקר ושיביא אתו כסף הפרעון והנה חסר לאיש הישראלי אז עשרים רו"כ ויתחנן לו כי ימתין לו איזה ימים ולא רצה אלא דוקא באותו היום יפרע לו וכראות הפקיד באותו היום שלא הביא לו שלח וקראהו ויכהו בשוטים עשרים הכאות תמורת העשרים רו"כ וכן עשה הפקיד הזה עוד לכמה אנשים וגזל ועשק אותם עד שבמשך הזמן נעשה עשיר גדול וקנה חצר לעצמו וירע להישראלי מאד על הבזיון והחמס שנעשה לו. ויהי היום במשך איזה שנים בא השר לביתו ויאמר איש הישראלי לאשתו אלך נא אל השר ואספר לו את החמס והבזיון שעשה לנו פקידו וילך האיש ויספר לפני השר את כל פעולותיו הרעות של פקידו איך שגזל וחמס את הכל וגם ההכאות המשונות אשר קבל מאתו על לא חמס בכפיו. וירע מאד בעיני השר על גודל רשעת פקודו ויכמרו רחמיו על הישראלי הזה ויאמר לו לכן תחת כל הראה אני גור שיתן לך מאה רו"כ והנה יש לו חצר של ד' אלף רו"כ חצי חצרו יהי:

כלך ונתן לו מכתב תעודה ע"ז וכראות אשתו של זה הישראלי שבעלה נשתהא כ"כ בחצר רצתה גם היא לחצר לראות מה נעשה בהמשפט. ויהי כאשר באה להחצר יצא בעלה מחצר השר ופניו זועפים ותאמר לו אה בי בעלי מה נעשה במשפטך ויראה לה את המכתב תעודה שנת לו השר אשר חצי החצר של פקידו יהיה שייך לו ותאמר לו א"כ למה אתה דואג כ"כ ויען ויאמר לה בין כך ובין כך כבר עבר כאב ההכאות יותר טוב היה לי אם היה אז מכני ארבעים הכאות והיה כל החצר שייך לי. כן הדבר ממש בעוד שהאדם מקבל היסורים בעוה"ז הוא דואג ומצטער ע"ז מאד ואינו רוצה לסבלם כלל אך כאשר יבוא עולם ה מול ושם יקבל הרבה שכר תחת כל שעה ושעה כל יסורים שסבל בעוה"ז וכדאיתא במדרש רבה על הפסוק זכור ימות עולם אמר להם הקב"ה כל מן שאני מביא עליכם יסורים בעוה"ז תזכרו כמה טובות ונחמות עתיד אני ליתן לכם לעתיד לבוא עכ"ל יחשוב ה דם אז בנפשי הלואי ויותר טובה היה לי אם היו לי אז יסורים יותר כי אז היה לו הרבה יותר עונג נצחי עי"ז. ועקר הכל הוא להאמין שכל מה שנזדמן לו הוא רק השגחה פרטית מאתו יתברך והוא רק לט בתנו וכמו שאחז"ל כל דעבדין מן שמיא לטב הוא דעבדין. וכל זה שכתבנו הוא אפילו אם לפי הנראה אין לו במה לתלות היסורין באיזו חטא כלל כי מדמה בנפשו שאין לו חטא הראוי לעונש כזה וכ"ש אם פשפש במעשיו ומצא בעצמו כמה עונות וחטאים ובפרט עון ביטול תורה בודאי צריך לקבל היסורין מאהבה כי זה דומה למי שנתחייב לחבירו אלף אדומים ונתרצה המלוה שיפרע לו עבורם אלף פרוטות שבודאי יפרע אותם ברוב אהבה ושמחה אפילו אם הזמן דחוק לו מאד כן. ממש הדבר הזה בקו אלף אלפים כי ידוע היא מה שכתב הרמב"ן ששעה אחת בגיהנם קשה מיסורי איוב כל ימיו והקב"ה חושב היסורים לטובתו כדי שבמה