מחנה ישראל פז

טמאתי אותם בהרהורים ומחשבות זרות. ולא די בזה אלא שע"י הרהורים רעים באתי לידי הוצאת זרע לבטלה פעם ברצון ופעם באונס בטומאת קרי המטמטא את כל הגוף ומהם בראתי משחיתים ומחבלים הנקראים נגעי בני אדם אוי לי כי תחת המחשבות טובות שיכולתי לברוא עי"ז מלאכים קדושים שיהיו סנגורים ופרקליטים טובים עלי תחתיהם בראתי משחיתים לחבל את עצמי כמו שכתוב והוכחתיו בשבט אנשים ובנגעי בני אדם. בראת בי עינים ובהם חוש הראות לראות בהם מה שכתוב בתורה ולקדש אותם בראיית כל דבר שבקדושה והזהרת בתורתך ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם אוי לי כי הלכתי אחרי עיני וטמאתי אותם להסתכל בנשים ובכל דבר טומאה. בראת בי אזנים לשמוע דברי קדושה ודברי תורה אוי לי כי טמאתי אותם לשמוע דברי נבלה ול ה"ר וכל דיבורים האסורים אוי לאזנים שכך שומעות. בראת בי פה ולשון ושינים וחיך וגרון ונתת בהם כח לדבר בהם חמשה מוצאות האותיות הקדושים של א"ב אשר בהם בראת שמים וארץ ומלואה ובהם ארגת תורתך הקדושה. ובכח הדבור הבדלת ת האדם מן הבהמה ואפילו כבהמה לא הייתי כי טמאתי פי בדברי נבלה. בלשה"ר. בשקרים בליצנות. רכילות. מחלוקת. מלבין פני חבירו. מקלל את חבירו. מתכבד בקלון חבירו. דברי משא ומתן בשבת ויו"ט. בשבועות ונדרים. וגם קלקלתי את פי במאכלות אסורות. בראת בי ידים וחוש המישוש לעסוק בהם במצות ואני טמאתי עצמי במשמושין של איסור להכות באגרוף רשע ולהרים יד להכות את ישראל. ולטלטל דברים המוקצים בשבת ויו"ט. בראת בי רגלים להלוך לכל דבר מצוה ואני טמאתי אותם ברגלים ממהרות לרוץ לרעה בראת ב ראש הגויה וחתמת אותו באות ברית קדש להיות עבד נאמן לעבודתך ואני טמאתי אותו בהוצאת זרע לבטלה ולהקשות עצמי לדעת שלא במקום מצוה (ובעלתי בעילות אסורות) מששתי את כל אברי ומצאתי אותם בעלי מומין מכף רגלי ועד ראשי אין בי מתום כי בכולם עברי על רצונך הקדוש. גמלתני הטובות כל ימי חיי ואני גמלתיך הרעות. ולא לך ה' אלהינו הרעונו כ"א לנפשנו. ולא אותך הכעסנו כ"א אותנו כי אדם אם, יחטא מה יפעל לך ואם רבו פשעיו מה יעשה לך אבל אוי לבני אדם שחטאו לך ואוי לנפשם כי גמלו להם רעה. ועתה ה' אלהי גלוי וידוע לפניך שלא נתכונתי בכל החטאים והעונות להכעיס אותך ולמרוד כנגדך אך הלכתי בעצת יצרי הרע אשר תמיד פורש רשת לרגלי ללכדני ואני עני ואביון תולעת ולא איש כשל כחי לעמד כנגדו. וטרדת הזמן ומקריו הם היו בעוכרי. באנו לפניך בלב נשבר ונדכה כעניים ודלים לבקש ממך מחילה וסליחה וכפרה על כל מה שחטאנו ועוינו ופשענו לפניך. ידענו ה' רשענו עון אבותינו. בושט ונכלמנו להרים פנינו אליך. כבושת גנב כי ימצא. ואיך נפתח פה ונרים ראש כי ברוב עונינו העברנו מעלינו הצלם הקדוש אשר הוא מלביש אותנו אשר כל המחזיקים והמקטריגים אינם יכולים להביט בפניו כמו שאמר הכתוב וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך והחלפנו אותו בצלם טמא והלבשנו בבגדים צואים ואיך נבוא שער המלך בלבוש שק. מתמיהים אנחנו על נפשנו איך נעשתה התועבה הזאת כי הוצאנו נפשנו ורוחנו מעולם הקדוש וברחנו למקום מדבר ציה וצלמות למקום הטומאה והקליפות. ואתה ה' אלהינו הרוצה בתשובת רשעים כמ"ש שובו שובו בית ישראל כי לא אחפוץ במות המת כ"א בשובו מדרכיו וחיה עתה שמנו אל לבנו נשוב ולבוא לפניך בבושת פנים. אם עשינו אנו כאולתנו עשה אתה כאומנותך וסלח כי תמים דעים אתה אם שלמנו רעה תחת טובה גמלנו טוב ולא רע כי יתר מרעהו צדיק וכ"ש הבורא יתברך שמו. ואתה ה' חשבת נצרף סיגינו ולהסיר בדילנו ולשבור את לבנו הזונה ולהתם טומאתנו ממנו ע"כ הגליתנו ובקצוי הארץ זריתנו והננו בכל יום הולכים ודלים ברבות השנים אנו נמענים ובסגות הזמנים ואנו נצערים ואין לנו מחזיק בידינו כאשר אמרת כי מי יחמול עליך ירושלים ומי ינוד