מחנה ישראל קטו

והנה כ"ז דיברנו וביררנו מן הכתוב ומן המושכל שלא לעכב הנישואין אפילו מחמת הטעמים הנ"ל וכ"ש אם העיכוב הוא מחמת שאין נותנים לו נדוניא כ"כ כפי רצונו בודאי דרך מקולקל הוא מאוד ומאוד שחימוד ממון מעבירו על מצות התורה והוא המצות עשה דפרו ורבו שחיוב גמור הוא על האדם לישא אישה משהגיע לבן עשרים כדאיתא באבן העזר סימן ב' ואחז"ל [ בקידושין דף ל'] כיון שהגיע אדם לעשרים שנה ולא נשא אשה אמר הקב"ה וכו' ופעמים רבות בא ע"י עיכוב הנישואין למחלות גדולות והוא עובר על ושמרתם את נפשותיכם. גם ידוע שדבר זה מביא לאדם לידי הרהור ופעמים בא עי"ז ממילא לעון החמור ג"כ וכמאמרם כתובות מ"ו] על הפסוק ונשמרת מכל דבר רע אזהרה שלא יהרהר אדם ביום ויבוא לידי טומאה בלילה ומי זוטר הוא העון הזה שהביא מבול לעולם וגם ע"ז כתוב ויהי ער בכור יהודה רע בעיני ה' וימיתהו ה' שסיבת מיתתו היה ג"כ עבור שהשחית את דרכו על הארץ וכמו שאחז"ל ונחשב כשופך דמים עבור זה כדאיתא בנדה י"ד ע"ש בגמרא שהאריכו מאוד בגודל העון הזה של הוצאת זרע לבטלה. גם ידוע הוא מן ספרים הקדושים שעון זה גורם אח"כ לבוא לידי עניות ח"ו ומי יודע עד כמה זמן יגזרו עליו עניות עבור זה וא"כ מה יועיל לו אם יקח נדוניא יותר ע"י המתנתו הלא יצא שכרו בהפסדו, ולפעמים גורם דבר זה ח"ו לידי מיתת בנים קטנים שיולדו לו אח"כ כמו שמובא בספרים וא"כ יאבד לו עי"ז הרבה והרבה יותר ממה שהרויח ע"י עכבתו, והנה הכתוב צווח ואומר ארור הגבר אשר יבטח באדם ושם בשר זרועו ומן ה' יסור לבו וביאורו שהאדם שכל בטחונו הוא על אדם שהוא רק בשרא בעלמא כי האדם הלא אינו שליט ברוחו וכשתצא רוחו ישוב לאדמתו] הוא בכלל ארור ח"ו וא"כ בענינינו נמי כמה מגונה הוא כשכל בטחונו הוא רק על הכסף של נדוניא אם ינתן לו כפי רצונו. הן אמת שצריך לאדם איזה סיבה שיחול עליה ברכת ה'. ") אבל למה לא יאמין האדם שכאשר יעשה רצון ה' בנישואין של ישלח לו אח"כ הצלחה במעט הממון אשר יקח ויעלה מעלה מעלה וכמאמר הכתוב **(והנה על האיש שהיצר מפתיהו שצריך שיקח הרבה נדוניא כדי שיהיה לו אא"כ במה להתפרנס ולחיות אמרתי מכבר שזהו כונת הכתוב השלך על ה' יהבך והוא יכלכלך, ובדרך דמיון עני אחד הלך בדרך ונשא על כתפו שק של תבואה משא של שני פוד עם ג' וד' לטרות, פגע באיש אחד נדיב שנסע בעגלה ויבקשהו שיתן המשא על עגלה שלו ויאמר לו טוב הדבר וימהר העני וירק היתרון מן שני פוד שהיה ג' וד' פונט וישימהו בשק קטן על כתפו ויתר התבואה הניח על העגלה ויאמר לו הנדיב לפלא לי עליך על שאתה חושב שאני מקפיד על אלו הג' וד' פונט שני פוד אני מתרצה ליקח על העגלה שלי ואיזה פונט אתה חושב שאני מקפיד עליך השלך על עגלה שלי כל משאך ואני אוליכם כרצונך כן הוא הדבר ממש בענינינו כאשר תשאל לאחד כמה נדוניא לקחת ישיב לך הרבה נדוניא לקחתי וב"ה אוכל להתפרנס מהן ג' וד' שנים אפילו אם לא יזדמן לי חלילה שום עסק, וישאליהו האיש מה תעשה עוד בששה וארבעים שנה עד תשלום השבעים שנה שהוא בדרך כלל מספר ימי חיי האדם, ויען אותו אני בוטח בה' שיזמין לי עסק שאוכל להתפרנס מידו הרחבה וכיון שסוף כל סוף מוכרח האדם לבטוח בה' שהוא יעזריהו ויכלכל אותו וכל אנשי ביתו מספר מ"ו שנה הלא הוא יכול לבטוח ג"כ על הש"י אפילו אם יקח נדוניא מחצית מכפי דמיונו שיעלה לו מזה להתפרנס רק על מעט זמן])**