מחנה אפרים - ב שא

ל' ד"ה לאו קמודית דהאי ארעא דידי הוא: דף ט' ע"ד אך בקידושין כו' נ"ב בפ"ב דכתובות דף כ"ו כתבו התוספות דלא אמרינן השתא הוא דאיטמאי היכא דאיכא ב' כתי עדים מדאור'

דף יו"ד סע"ב ואם איתא נוקמא אחזקתה כו' נ"ב ה"ט דשומא לא שכיח ומ"ה איכא למימר דגדולה ומט"ז כתבו התוס' בפר' האומר בקדושין דבמקום סימנין א"צ עדות שנים ומ"ש הרשב"א דאף אם לא נמצאו לה סימנין חיישינן שמא נשרו דברים תמוהים הם דהא דחיישי' לשמא נשרו היינו משום חזקה דרבא וזה מבואר בסוגיא דפ' יוצא דופן וכ"כ התוס' בפ' בא סי' ד' מ"ח ע"ב ד"ה איבעית: דף י"ב סע"ד והיינו דאמר בכריתות כו' נ"ב עיין תשוב' הרשב"א הביאה הב"י סי' ל"ד מחודש ח' על א' שהעידו עליו שעבר על שבועתו: דף י"ג ע"ב אלפא מוכח להדיא דמאן וכו' נ"ב כ"כ שם הריטב"א וכ"כ הר"ן פ"ב דכתובות: דף י"ח ע"ב וראיתי להריב"ש כו' נ"ב עיין בהר"ן פר"א דמילה גבי היכא דאישתפוך חמימי: דף י"ט ע"ב ושמא דאפי' חיוב וכו' נ"ב עיין בהר"ן פרק השוכר דכ' דחייב לתת לו שוויו דאע"ג דטלה אין כאן שעבוד יש כאן: דף כ"ז סע"ב וזה פשוט וכו' נ"ב אינו כן דכל שאינו בשעת מלאכה חייבת לשלם ולא עשו בו תקנה ומשום שמירה בבעלים אין לפוטרה דאדם מועד לעולם אבל כששברה כלים בעת שעשתה מלאכתה אין לחייבה מטעם זה: שם ע"ג אחר שעה ראשונה אזלינן וכו' עיין בפרש"י פ' השואל בעל בנכסי אשתו שוכר הוי או שואל הוי: דף ל"ב ריש ע"ב ע"ד ראשונה נעשה נ"ב עיין בא"ה סי' י"ג וצ"ע: דף ל"ג ע"ב הרי יצאה מכלל הרוב נ"ב עיין בפ' אין צדין גבי מתני' דבהמה מסוכנת בגמ' הפך מדברי הרב: דף ל"ד ריש ע"ג בשיטה ראשונה נ"ב מהר"י אדרבי סי' קנ"א נראה כחולק: דף ל"ו ע"א הא ליתא דהתם טעמא וכו' נ"ב עיין בהר"ן פ' הכותב: שם לפי שלא נתנם לבעלה אלא ע"ת כך נ"ב עיין תשובה להרשב"א סי' תשע"ח

דף ל"ז ע"א אבל פירוש שהוא דשב"ל נ"ב בפירות נמי איתיה בבריא על ידי קנין ואע"ג דבלשון זה לא מהני מ"מ הא חזי' במכירה שטרות דלא בעי' בש"מ שיאמר הוא וכל שעבודו ועיין בפ' הכותב אם קנו מידו מגופה של קרקע קנו. דף ל"ח סע"ד ועוד י"ל כן וכו' נ"ב מדברי הרב בכאן נראה שאין לחלק בין מטלטלין לקרקעות ועיין בסי' קי"ב דחלק הרב כן: דף מ"א רע"ב והא דבודקין למיאונין וכו' נ"ב ה"ט משום דלא סמכינן אחזקה כל היכא דיכול לבררו: דף מ"ז ע"ב וההיא דפרק הכותב וכו' נ"ב לפ"ז ק' דא"כ אפי' קודם אירוסין נמי ועיין בתוס' בשמעתין: שם וכן מוכח מדברי התוס' נ"ב מדברי התוס' ליכא ראיה דמיירי באו' איני נזונת היום ועוד בלשון איני נזונת לא

שם ע"ג דאפי' למ"ד שעבודא לאו דאורייתא נ"ב עיין בא"ה סי' צ' תשו' להרא"ש ובהג"א בפרק הכותב גבי ההיא דאין נשבעין על שעבוד קרקעות: שם ע"ד כדתניא בפ' חזקת קבל מן האשה נ"ב המרדכי כתב דמ"ש יחזיר לאשה היינו עצה טובה ואם תחזירם לבעל פטור יע"ש וע' בפ"מ ח"א סי' ו' ובס' נ"מ

שם וכיון שכן משעה שקבל נתחייב נ"ב מעיקרא הוי ס' אם שלה או של בעלה אלא דעל הספק אמרו למקום שנטל יחזיר: דף ן' ע"ד עדיין בחזקת א"א עומדת נ"ב עיין בהגהת מרדכי פ' האשה שאמרו לה עדים מת בעליך ועיין תשו' להרב בחא"ה סי' ל': דף נ"ג ע"א ומטיבותי' דמר נ"ב עמ"ש ה"ה פ"ח מגרושין

דף ס' ע"ד איברא שאם נ"ב עיין בהרמב"ן פח"ה ד' ל"א והריב"ש סי' שע"ט: דף ס"ז ע"ג יש לנו לומר שהשכר הוא בתוך נכסיו נ"ב עיין בחידושי הרשב"א פ"ק דגיטין ד' י"ג ובמיחסות להרמב"ן סי' ס"ב דנ' דלא כהרב המחבר

דף ע"א סע"ב ולכשיחול לא נשאר נ"ב עיין בחדושי הרשב"א בשמעתין נראה דלא כטעם הר' המחבר ונ"מ לענין דינא בין ב' הטעמים: דף פ"ד ע"א עוד בא האדון נ"ב עיין מ"ש הכ"מ בשם הריב"ש רפ"ג מה' מלוה נראה דלא כהרב

שם ע"ג מ"מ קשיא לדברי מר נ"ב ול"נ להביא ראיה מההיא דאמרינן האי מאן דמסיק ד' זוזי דרביתא בחבריה יהיב ליה גלימא בגוויהו כי מפקינן מיניה גלימא לא מפקינן ומקחו קיים ועיין בתמורה: דף נ"א ע"ג וגם יש לי לדקדק כן נ"ב עיין ס"פ נערה שנתפתתה גבי קריבתיה דר"י

שם אלא כל שיש ס' בעיקר התפיסה נ"ב ול"נ להביא ראיה מההיא דמלוגא דשטרי ע"ש: ד' צ"ב רע"ב אך קשה נ"ב עיין במרדכי פ' הנז' שהק' ר"י כן ותירץ ע' במהרא"ש סי' ק'

שם ונשמע שהריטב"א מחלק נ"ב כ"נ מהמרדכי פח"ה גבי קבל מן האשה יחזיר לאשה: ד' צ"ז ע"ב וכן לענין טומאה משקה כו' נ"ב הא דאמרינן משקה הבא לאוכל כאוכל דמי ה"ד כשהמשק' יהיב טעמא לאוכל וכדכתב הריב"ש בשם הרמב"ן ז"ל

דף צט ע"א אוזולי הוא דמוזיל גביה נ"ב בנדון הרב ה"ז קרוב לשכר ורחוק להפסד ואין ראי' מכאן לפמ"ש התוספות והביאו בהגהת אשיר"י גבי אי תקפה ברשותאי דגבי הפוסק עמו בשער הגבוה דמשמע דכל האחריות על המוכר ה"ט משום דאין לו מזומן במה שיש לו למכור א"צ שיהא האחריות על הלוקח כדין הלכך לא חשיב אגר נטר ולפי זה יראה דאפי' אם מכר זה נעשה מעכשו כמו שכתב אח"כ עדיין אסור:

דף ק"א ע"ב וכן מוכח מדאמרינן נ"ב עיין בפ"ד אחין ד"ה אשה בחזקת היתר לשוק כו' שהקשו התוס' מההיא דחולין ולפי דבריו לא ידעתי מאי קושיא ודו"ק:

שם והביא ההיא דפ' י"נ נ"ב ע' בהר"ן פרק האומר ומהריב"ל ח"ב סי' י"ט. דף קי"ב ע"א ובהכי מתרצא מילתיה דהרא"ש נ"ב וליתא למה שהשיג הש"ך סי' מ' למהראנ"ח. ד' קי"ו ע"ד וע"ק דמייתי נ"ב ואני הדיוט לא הבנתי דבריו דבמתני' נמי תנן ישבה על המשבר ממחינן לה עד שתלד וה"ט דכיון דישבה על המשבר וגופא אחרינא הוא וכבר נעקר ממקומו משא"כ ברישא דעדיין לא נעקר ממקומו והוי כאחד מאבריה ולא שייך לחוש לחיותיה וההיא דמקשה לילד נמי כיון דנעקר ממקומו גוף אחר הוא ושייך ביה לחוש לחיותיה ולתירוץ ב' שתירץ הרב דמתה שאני לא ידעתי מה יענה לההיא דמקשה לילד ועיין בהר"ן פי"ה שהביא מההיא דהוציא ראשו טעמא דהוציא ראשו כו' ועיין בהרשב"א שכתב דכי לא הוציא ראשו ה"ט משום דהוי רודף יע"ש:

דף קכ"ד ע"ג אף כאן יכולין להעיד נ"ב לא הבנתי זה שה' מעידין שאביהן נתן בב' ולגבי אביהם היו פסולים בחיוו להעיד ולא אמרו אלא כשנסתלק אותו קרוב דלגבי מי שמעידין היום שהממון שלו כשר היה מתחילה ועד סוף ע' בנ"י שם דף קכ"ה ע"ב ועוד החזירה למאן נ"ב הרשב"א כתב גבי קבל מן הקטן יעשה לו סגולה ומיהו אם החזיר לקטן אינו חייב הביאו ה"ה פ"ז דשאלה. ע"ד בשיטה אחרונה נ"ב אינו נ"ל דכיון דהלוים מדעתם נתנו לאשה כדי שתגבה לעצמה שוב אינם יכולים להוציא מידה. דף קנ"ט ע"ד שהרי כתב הרא"ה כו' נ"ב התם שאני משום דפשע שנטע במקום שאין מגדל צמחים:

שם אבל כשאינו רוצה בה נ"ב אנ"כ מדברי הר"מ והתוספות שם בשמעתין יע"ש בסוף דבריהם ומרדכי שם ופ' אלמנה נזונת והרשב"א הביאו הב"י סי' מ"ח והרא"ש בתשו' כלל צ"א והטעם דכיון דיש רשות לשותף לירד וזה ראה ולא מיחה ה"ז נתרצה ואפילו באיניש דעלמא כל שראה ושתק ס"ל להרמב"ן ז"ל דה"ז נתרצה כמ"ש נ"י בפ' השואל וע' בתשובה למהרא"ש:

דף ק"ל רע"ב ואשכחן בעלמא דשתיקה כו' נ"ב ע' במהריק"ו שורש קנ"ה דכתב דשתיקה כהודאה אע"ג דלא עביד מעשה ובשור' כ"ד:

דף קל"ה ע"א ואע"פ שהרב מהרש"ך נ"ב ע' במהרדב"ז סימן פ"ח נר' כהרש"ך:

דף קל"ג רע"ג וכיון שכן דהו"ל דבר שבידו כו' נ"ב ק"ל דהרמב"ם פ"ח דשבועות כתב נשבע ראובן שלא יכנס שמעון בביתו עד שלא נשבע זה אלא על דבר שהוא ברשותו משמע דחלה שבועה דף קנ"ו ע"א משמע מדבריהם נ"ב התם הוי מגו להחזיק ומיגו מממון לממון להחזיק אמרינן וכ"כ בש"ך. דף קל"ט רע"ד כדין מזיק שעבודה נ"ב עיין בטח"מ סימן ק"ז שכתב שאף המזיק שעבוד של חבירו ליכא כי לא קלקלו גוף הקרקע:

דף קמ"ד סע"ד ומאי פריך תימא דאידי ואידי נ"ב מדברי התוס' לא משמע כן דהתם למי איכא למטען שמא בזמן שבהמ"ק קיים נבנה ואז חוזר ובונה אותה דף קמ"ז