מחנה דן (רמב"ם) לד

הרמב"ם ונושאי כליו

הלכות תפלה פ"ד הל' ג' אבל שחרית רוחץ פניו ידיו ורגליו ואח"כ יתפלל כתב הראב"ד ולא ידעתי רגליו למה עכ"ל כתב מגדל עז ואני תלמידו בשמעתא בתרייתא דפ' במה טומנין רוחץ אדם פניו ידיו ורגליו בכל יום בשביל קונהו שנא' כל פעל ה' למענהו עכ"ל וכתב כסף משנה ונראה מדברי מגדל עז דאשטמטיה למרן הראב"ד הא דשבת ונראה דהוא מפרש כפרש"י דליפות עצמו שנא' כי בצלם אלה' וכו' ולא לענין תפלה עכ"ל, ויש לתמוה דבתוספתא דברכות בתחילת פ"ד וז"ל לא ישתמש אדם בפניו ידיו ורגליו אלא לכבוד קונו שנא' כל פעל ה' למענהו עכ"ל והשמוש בודאי הוא לתפלה ומ"מ מגמרא מוכח דלא לענין תפלה איירי דהתם שני ברייתות פליגי ואם נוקם הא דרוחץ בתפלה לא פליגי ומדקאמר הש"ס ואינהו סברוה כי הא דתניא. וכו' משמע דלא ס"ל כאותה ברייתא והנראה לי בזה הוא דהרמב"ם ז"ל שכתב רגליו משום הא דאמרו בברכות דף ט"ו ע"א הרוצה שיקבל עליו עול מלכות וכו' יפנה ויטול ידיו וכו' וכיון שנפנה מוכרח שהטיל מים ואמרו ביומא דף ל"ט ע"ב זה הכלל היא במקדש כל המושך את רגליו טעון טבילה וכל המטיל מים טעון קדוש ידים ורגלים בשלמא רגלים משום נצוצות אלא ידים מ"ט א"ר אבא זאת חומרת מצוה לפשפש מסיע ליה לר' אמי דאמר אסור לו לאדם שיצא בנצצות שעל גבי רגליו מפני כנראה ככרת שפכה ומוצא לעז על בניו עכ"ל וא"כ שפיר קאמר הרמב"ם ז"ל רגליו דפניו וידיו מוזכרים בברכות כי משי ידיה לימא וכו' כי משי אפיה לימא וכו' ורגליו מוזכר ביומא משום נצוצות ושו"ר שכן כתב בה"ג ז"ל בברכות פ"ג וז"ל ומבעי ליה לבר ישראל לנקוי נפשיה ולדכוי נפשיה והדר צלוי שנא' ארחץ בנקיון וכו' זה הכלל היה במקדש כל המושך וכו' בשלמא רגלים משום נצוצות וכו' מסיע ליה לר' אמי דאמר אסור לו לאדם שיצה בנצוצות שעל גבי רגליו וכו' ע"ש הרי לך בהדיא כמ"ש ועוד אפשר לומר כמ"ש בברכות ר"י בן לוי אמר תפלות כנגד תמידין תקנום וכן כתב הרמב"ם בפ"א מהל' תפלה הל' ה' וכהן בעבודתו צריך לקדש ידיו ורגליו ה"נ אדם המתפלל ודוקא שחרית משום מ"ש בזבחים דף י"ט ע"ב ת"ר קדש ידיו ביום אינו צריך לקדש בלילה בלילה צריך לקדש ביום וכו' משום דלינה מועלת בקדוש וכו' וכן פסק הרמב"ם בהל' ביאת מקדש הל' ג' והא דצריך לרחוץ ידיו במנחה וערבית משום הסיח דעת וכמ"ש רש"י שם וז"ל אינו צריך לקדש בלילה אם לא יצא ולא הסיח דעתו וא"כ ה"נ לתפלה ולא הטריחהו לטבול בשחרית משום דנפנה וגם לא הטריחהו לרחוץ רגליו במנחה וערבית היכא דהסיח דעתו ופי' זה האחרון הוא בעצמו פי' ה"א אלא שנתוסף ביאורו ודו"ק: הלכות שופר

פ"א הל' ב' ולמה תוקעין בחצוצרות משום שנא' בחצוצרות וקול שופר וק' למה הביא מכתובים ולא הביא מתורה דכתיב וביום שמחתכם וכו' ותקעתם בחצוצרות וכמ"ש בסוכה דף נ"ב ע"א דאיירי בר"ה ויש מי שתי' משום דבעו להביא ראיה על שניה וכמ"ש הרמב"ם בהל' תענית פ"א ואין תוקעין בשופר וחצוצרות באחד אבל ק' למה לא כתב הרמב"ם שם בהל' תענית כמו הכא ועיין

שם הל' ו' וה' נתן וכו' כתב כ"מ כגון שכיר וכו' והוא פי' הרא"ש ע"ש

כסף משנה הל' ד' וחכמים עשו חזוק לדבריהם כשל תורה דכיון דלא דחי מלאכה דאורייתא אף שבות דדבריהם לא דחי ויש להק' מהא דאמרו במציעא דף צ' ע"א בשלמא תרומה אתרומה לא קשיא כאן בתרומה כאן בגידולי תרומה ופרש"י גדולי תרומה דרבנן ולפי מ"ש דעשו חזוק כשל תורה ולא אתי עשה דאורייתא ודחי אף שבות דרבנן א"כ ה"נ בגדולי תרומה אינו עובר על לאו דלא תחסום משום דעשו חזוק לדבריהם וכן מ"ש הש"ס שם כאן במעשר ודאי כאן במעשר דמאי שהוא מדרבנן נמי ק' ואפשר לומר דלא עשו חזוק אלא לגבי עשה שהוא קל ולא לגבי ל"ת שהוא חמור ואפע"ג דאתי עשה ודחי ל"ת כבר תי' קו' זו הליכות עולם ע"ש בשער ותדע דהא בדמאי מוסף חומש משום דחכמים עשו חזוק וכו' ועיין תוס' כתובות דף נ"ו ע"ב ד"ס הא בדרבנן וכו' אבל ק' לדברי הרמב"ן דס"ל דעשה חמור מדאתי עשה ודחי ל"ת כמ"ש הר' יד מלאכי כלל ע' ד"ה עשה וצריך לחלק כמ"ש בכתובות שם מלתא דלא שכיחא לא גזרו בה רבנן וכן אפשר גם גבי גדולי תרומה לא שכיח וגם בדמאי אמר רבא שם שהקילו בו אלא לר' מאיר שם דאית ליה דבדמאי מוסיף חומש צ"ע: הלכות תשובה

כריתות ומיתות ב"ד תשובה ויסורין תולין ויוה"כ מכפר עכ"ל ויל"ד דפ' שאח"ז כתב ויש עבירות שנדון עליהם בעוה"ז ונפרעין ממנו בעוה"ב וכו' וכל זה שלא עשה תשובה אבל עשו תשובה כתרים בפני הפורענות וי"ל דדוקא פורענות של הדין אבל היסורין שממרקין העון מוכרתים לבוא עליו ודו"ק

שם על חלול ה' תשובה ויסורין וכו' ומיתה וכו' וק' והא אמרו אין מיתה בלא חטא משמע דמיתה קלה וי"ל כיון שעברה עליו כל נעשה העון חטא ויש מתרצים דמ"ש הרמב"ם היינו מיתה שלא בזמנו: הלכות יוה"כ

פ"ג הל' ב' מדיחה אשה ידה אחת במים ע"כ וכתב הר' לח"מ דאם אית ליה בפרש"י משום רות רעה למה לא הזכיר בהל' תפלה ערוי ג"פ ע"ש ונ"ל דאין כאן קו' דכן פסק בעל ה"ג בראשו אשה מדיחה וכו' ולא מצינו שפסק הא דר' נתן דאמר בת חורין היא ומקפדת בערוי ג"פ ונראה לי