מבי"ט חלק ג ריד

משלו הוא מביא דודאי דהיינו לבתר דקים לן דכהנים מתכפרים בו דהיינו לפי קושטא דמלתא דכתי' יכפר ע"כ ואני אומר דמשום הכי קאמר קצת תימ' משום דאיכ' למדחי כדפריך מעיקר' דמדאיצטריך קרא וכו' אלא מתכפרים בו דאע"ג לכתי' וכפר לא ידעינן במאי אי בשעיר אי בפר ואיצטריך קרא דאשר לו לומר דלא מייתי אלא משל כהנים אלמא דיכפר דכתיב אפר דמינן ליה אלמא דמתכפרים בו. עוד כתב ועוד יש לתמוה בפשטא דשמעתא דלמאי איצטריך לאתויי בריתא והלא לעיל מקשינן והאי אשר לעם להכי הוא דאת' האי מיבעי ליה דקאמר רחמנא מדעם להוי וטעמא כמו שכתבו דפשטא דקר' משמע מדעם ואף הכא נמי פשטא דקרא משמע אשר לו משלו ולתנאי איצטריך לאתויי ההיא בריתא דשלו הוא מביא וכו': ואני אומר דלית כאן שום תמיהה דאע"ג דפשטא דקרא משמע טפי אשר לעם מדעם להוי ולא שיתכפרו בו אחרים והכי נמי נימא באשר לו אפ"ה משמע נמי לשלא יתכפרו בו כהנים ולהכי מייתי בריתא דדריש אשר לו משלו כפשטא דקרא ולא כאשר לעם דמוקמינן ליה לשלא יתכפרו בו כדאמרינן והוא תירץ להאי תמיהה דאיצטריך לאיתויי ההיא בריתא למימר דכולהו אשר לו אצטריכי כי היכי דלא נימא והוא מאשר לו אחרינא נפקא וכבר כתבתי אני למעל' ענין זה על מה שתמה בתחלת הדבור על מה שכתב מי דחקם למימר דפריך מדאצטריך וכו' וכתב עוד דלפי התירוץ שלו יש לתמוה בדברי התוספות איפכא דהוה קשיא לן מעיקרא דהאי קצת תימא לא קשיא מידי דלאו מחמת הבריתא פריך אלא כדפי' לעיל משום דפשט' דקרא הכי משמע ומאי דמייתי ברית' לכדאמרן ע"כ: ואני אומר דאין סברא לומר דלא פריך מחמת הברייתא אלא משום דפשטא דקרא הכי משמע דהא לישנא דגמרא מוכח דמן הברייתא פריך דקאמר והאי אשר לו להכי הוא דאתא האי מיבעי לכדתני' שעלו הוא מביא וכו': ודמי האי רבנא דחשיב לרבנן ולחכימי דרא כדלא גמירי שמעתת' וכדלא יהבי לבא לעיוני בפלפולי' ולמחזי מאי דלית ביה עיקר ולאסוקי סוגייא דשמעתא ומלתייהו דבעלי התוספות אליבא דהלכתא ולאו לאסוק' להו בקושיא ותמיה' וצ"ע דאע"ג דמחדדן שמעתיה היינו לחדודי תלמידיו בקושיות והויות לא לכתוב לדורות מה שלא היה צריך ליכתב בהבנת צורתא דשמעתתא ולמהדר ומטרח לאוקומא בקושיא לבן של ראשונים כפתחו של אולם ודידן אפי' כמחט סידקית: שאלה רל עוד כתב ותו כתבו התוספו' כדאמרן נמי לא מחסרי ממונא תימא מ"מ ע"כ כיון דמצינו שיש להם כפר' בכל מה שיש כפרה לאחרים וכו' ולא גמרינן מיניה דגלי קרא ויש לתמו' דכי דאמרינן תנא הכי קשיא ליה אכתי לא ידעינן יכפר וא"כ מאי האי דכתבו התוספות מאחר שמצינו אחר כך שיש להם כפרה וכו' ע"כ: ואני אומר דמה שתמהו התוספות הוא מאחר שמצינו אח"כ שיש להם כפר' וכו' מדכתי' יכפר לא מצינו לאוקמא אלא בשל אהרן ולא הוה בעינן תנא דבריתא למימר מוטב שיתכפרו בפרו של אהרן שהרי הותר מכללו והוא תירץ ג"כ ענין זה בסיגנון אחר באריכות וצדק בתירוץ: עוד כתב ותו לכאורה יש לתמוה במאי דכתבו התוספו' ויש כו' והלא משל עם כו' לא נפק' אלא ממאת עדת בני ישראל וכו' ואייתר אשר לעם לומ' שאין הכהנים מתכפרים בו וכו' ועוד האריך בזה ובתירוץ והוא דבר פשוט בדברי התוספות דאע"ג דקרא אתייא לשלא יתכפרו בו משמע נמי דטעמא הוי משום שהוא של עם והוא כתב דלאו קושיא היא ומלתא דפשיטא היא ואינה צריכה לפנים ולהיותה כל כך פשוטה לדידיה לא הוה צריך להאריך בה כ"כ והיה לו להסמך על המעיין או על איש החכם ויבן את זאת: עוד כתב על מה שכתבו התוס' בסוף פרקא וי"ל דאפי' ר' שמעון מודה וכו' וצריך לדקדק לכאורה דהיאך הכהנים מתכפרים לרבי שמעון וכו' וכתב דלאו מילתא היא כלל וכו' ואי לאו מלתא היא לא הוה צריך לכתוב מידי וכתב אבל החייב לפיכך מתודה כו' ולמאי אצטריך הכהן הגדול לחזור להתודות עליו בפעם השנית הרי נתכפר בוידוי הראשון ע"כ: ואני אומר דתיקשי ליה נמי מתני' דפרק אמר להם הממונה דתקני גבי פרו בוידוי ראשון אני וביתי ובשני אני וביתי ובני אהרן עם קדושך וכדמצלי' ליה האידנא נמי בי"ה בסדר עבודה אלא טעמא הויא משום דאע"ג דנעשה זכאי בוידוי ראשון היינו לגבי ביתו אבל לגבי אחיו הכהני' בעי למהדר להתודות נמי אנפשיה כדי שיהיה זכאי יותר לכפר בוידוייו על אחיו הכהנים: כתב עוד ותו לא מידי בהך סוגיא דשעירים ובהאי פירקא ע"כ ואני אומר דלדידיה הוא דליכא ולדידי איכא הני תירוצא דתריצנא לדברי התוספות ורש"י ז"ל נאם המבי"ט: בשנת אשכח"ה שיחי: ובכן נשלם ספר שאלות ותשובות בעזרת האל דר בשמי ערבות