מבי"ט חלק ג רז

לאלמנותו סך רב כמו ק"כ פרחים אלא שהיה לו עליהם חוב וכמו שנמצ' ביד האלמנה שטר חוב על כ"ר יעקב פינטו שהיה חייב לאביו ר"נ פרחים ושישלח לו מן הריוח יותר משליש וחתו' יעקב פינטו ולמט' מהחתימה כתוב שנכנס ערב קבלן משה פינטו אחיו רוצה מזה גובה כו' וחתו' משה פינטו ואע"פ שכתוב בצווא' שמוחל כל חוב ושאין מצווה להם משום חוב אלא משום מצוה לקיים דברי המת היה סומך על טוב מדותם ועל שהיו מכבדים אותו בחייו שיכבדו אותו וישמעו דבריו לאחר מותו וכיון שהם יודעים שהיו חייבים לאביהם חייבים לקיי' כל מה שצוה להם אעפ"י שמחל להם כי סמך על טוב מדותם שכיון שמחל להם חשב שיקיימו דבריו (במה ש)בידם אע"פ שלא ישלימו כל מה שצווה ולענין הדין אע"פ שמחל גובה הב"ח ממנו דמי שנתן מתנת שכיב מרע ב"ח גובה ממנו כשאין שם ירושה כמו שכתב בנ"י וכמו שכתב ג"כ מ"מ ספ"י מהלכות זכיה בשם הרשב"א ז"ל שאם אין נכסי' ליורשי' גובה הב"ח ממקבלי מתנה ובב"י סימן קי"א כתב בשם בעל התרומה בשער ס"ה דמלוה ע"פ לא גבי ממקבלי מתנה בד"א בניזקין מיהו אם נתן נכסיו במתנת ש"מ חזר המקבל כיורש וכו' ורבי' ירוחם ז"ל פי"ג כתב מתנת ש"מ ב"ח גובה הימנה ואפי' מלוה ע"פ כך כתב ן' מיג"ש ז"ל עכ"ל ובנ"ד שכתוב בצווא' שמחל אעפ"י שתהא מחילה גמורה הרי היא כמתנה שנותן לו החוב שחייב לו וגריע' מחילה ש"מ ממתנה ויכולה היא לגבות ממנה כתובתה שהם צ' פרחים ומה שהיה בידה היו כמו כ' נשארו ע' והחוב של הנער היתום שהם עשרה כפי מה שכתב בצוואה וכתב רבי' ירוחם ז"ל נתיב י"ד יש מי שכתב כי מוכר ש"ח לחבירו והוא חייב לאחרים אינו יכול למחול ואפי' היה השטר בידו כלו' ביד המלוה אינו יכול למוחלו כיון שהמלוה חייב לאחרים ומה שכתב אח"כ אבל אם מכרו פשיטא דיכול לומר אמנה וכו' מגו דאי בעי מחיל כו' הוי כשאינו חייב לאחרי' או יש לו במה יפרע לאחרי' ומה שכתב אח"כ כי יש מי שכתב כי אפי' המלוה חייב לאחרי' יכול למחול וכו' היינו בבריא אבל בש"מ כשאין נכסי' ליורש כנ"ד יודו דאינו יכול למחול ואפי' שחוב זה שעל בניו כנ"ד אינו אלא כתיבת ידם דמצי לומר פרעתיו (והשבועה) אפ"ה שוה הוא לשטר חוב בעדים לעניין שמוכרו בכתיבה ומסירה וכמו שכתב רבי' ירוח' בנתיב י"ד בשם הגאוני' והרא"ש ז"ל בתשובה ע"ב ואפי' המלוה על פה כתוב למעלה שגובה ב"ח ממתנת ש"מ וכל שכן ממלוה של כתיבת יד כנ"ד דמחילה של אביהן הוייא כמתנה כדאמרן וראוי לבניו הכשרים ומכבדי' לאביה' בחייו שיכבדוהו במותו גם כן ויקיימו דבריו כ"ש שהם חייבים בד"ת וכמו שכתבתי ובתשובת הרשב"א שהבי' בב"י סימן ק"ח נראה שאפי' במתנה גמורה שגובה ב"ח ממנה אפי' מיתומים וכו' נאם המבי"ט: שאלה ריד אין נזקקין לנכסי יתומים קטנים אלא אם כן רבית אוכלת בהם ולכתוב' אשה משו' חינ' ומשו' שמפסד' מזונות וכן מת בנידויו והודה בשעת מיתה ותוך זמן החוב דליכא למיחש לצררי וכתובת אשה אפי' שכבר נשאת כתב הרא"ש ז"ל כלל פ"ה בתשובו' שנזקקין היכא דליכא למיחש לצררי וכתב שסומכים על תירוץ הח' שמעון דהיכא דמת פתאום ולא צוה לביתו לא חייש לצררי וכן דן רבנא מאי' ז"ל וכו' ובתירוץ א' של ר"י כתב כי האידנא כתובות נשותינו מרובות ולא שכיח התפס' צררי ועל זה אני אומר כי כשהיתומים קטנים ורואים ב"ד לכשיגדלו לא ימצאו שום עדות לצרר' ולא לשובר שיכולים לעשות פשרה לזכות היתומים שיניחו להם איזה דבר מן החוב ויגבו מעתה וכמו שכתוב בכתבי מהרר' ישראל ז"ל סימן קס"ב שיש כח לב"ד לעשו' פשרה בנכסי יתומים וכו' ונראה לי דאפי' היכא דאין נזקקין משום חששת צררי או שובר שאין מניחים נכסי הלוה ברשות היתומים או אפטרופוס כשהנכסים הוי כדי החוב או יותר מועט שאם יאכלו ויתפרנסו היתומים מהם לא ימצא המלוה מה ליקח כשיגדילו ולא ימצאו שום עדות על צררי ולא על שובר ונמצא דאכלי דלאו דידהו אלא יהיו הנכסים ביד אפוטרופוס ויאכיל את היתומי' הריוח ולא מן הקרן דהאי חששא דצררי חששא בעלמ' היא ולזכות יתומים נגעו בה ולא אלימא להפקיע החוב שחייב אביהם דהא רפיא לסברת הפוסקים דהיכא דנראה דליכא למיחש לצררי נזקקין לפי ראות ב"ד נאם המבי"ט: שאלה רטו ילמדנו רבינו על יהודה שהקדיש הקדש גמו' חצי כל נכסיו וחצי כל קניניו לאחריו ולאחר חמשה דורות מזרעו אם ח"ו אח' בניו ובני בניו או בנותיו יפסק זרעו שלא ימשך מזרעו שיש לו עתה דור ששי שאז יהיו חצי כל נכסיו וחצי כל קנייניו קודם לק"ק אשכנזי להקדשו' מקהלי שיראה לפרנסי וגזברי הקהל אשר יהיו בימים ההם באותו הדור החמישי יודיענו רבינו דין הקדש זה: תשובה אפילו היה מקדיש מעכשיו חצי הנכסים שלו (לקבל) [לקהל] אינו חל ההקדש אלא על מה שהוא ברשותו כדכתי' ואיש כי יקדיש את ביתו מה ביתו ברשות וכו' ולכן אינו חל ההקדש אלא על קרקעותיו ועל כל חצי מטלטלותיו ועל מה שהוא בעין מופקד ביד אחרי' כהודא' הנפקד וכמו שכתב הרמב"ם ז"ל פ"ו מהלכות ערבין שאין אדם מקדיש דבר שאינו ברשותו כיצד וכו' ואחר כך מה שיש לו ביד אחרי' מלוה אפי' בשטר אין ההקדש חל עליו מפני שאינו ברשותו וכמו שכתב בטור יורה דעה סי' רנ"ח ומיהו אם הו' מקדיש או נודר דבר שאינו בידו כגון שיש לו חוב על אחר ואומ' יהיה להקדש או לצדקה אינו כלום ע"כ ובנמוקי יוסף בשם הר"ן ז"ל דממה שאמר רבי יוחנן גזל ולא נתיאש הבעלים וכו' שניהם אינם יכולי' להקדיש וכו' נראה ברור שאין אדם יכול להקדיש מלוה בשטר שיש לו אצל חברו דהא ליתיה ברשותיה דמחוסר גוביינא ע"כ וכל שכן בנ"ד שלא הקדיש אפי' מה שברשותו אלא לאחר חמשה דורות אז אינם ברשותו לא יחול עליהם שם הקדש ואפי' היה מקדיש נכסיו מעתה והיה גובה בחייו כל החובות במעות לא היה חל עליהם שם הקדש כיון שבשעה שהקדיש לא היו בעין ואפי' שיקדיש אות' עתה בחייו לאחר ה' דורו' המטבע אין לו סימן ואולי לאחר ה' דורות אינו אותו מטבע עצמו שהקדיש ולא חל הקדש עליו ואפי' לא היו מעות שגבה אלא מטלטלים והקדישם עתה אם לא נמצאו אותם מטלטלים בעין אחר ה' דורות אפי' היו אחרים במקומם לא היה חל עליהם שם הקדש וכ"ש כי מעיקר' דדינא פירכא כי אינו חל שם הקדש אפי' על מה שהוא בעין לאחר ה' דורות כי אז אין אותם הנכסים שלו אלא של יורשיו ואינו יכול היא להקדיש עתה לאחריו מה שאינו שלו עתה כי הנותן או מקדיש לאחר מותו עדין הם שלו אבל זה שיצאו מרשותו כבר אין הקדש חל עליו נאם המבי"ט: שאלה ריו ראובן שידך את חנוך בנו עם רחל ובכלל התנאים שהתנו ביניה' התנו שראובן אבי חנוך המשדך נתחייב בקניין ושבועה לזון ולפרנס ולתת כל צרכם למשדך ולמשודכת ולבניהם עמהם זמן ארבעה שנים רצופות מיום החופה ואילך ואחר הארבעה שני' נתחייב אבי חנוך המשדך בקניין ושבועה לתת לרחל כלתו ארבע מאות פרחים וזקפם עליו מזמן הארוסין כמלוה בכל חיזוקי סופ' ולבטחון שיעבדו אשת ראובן וראובן בעל חצי הבתים שיש להם במקום פלו' שיהיו משועבדי' ואפוטיקי על המעות הנז' יהיו מנוקים ומשופים מכל שעבוד וחוב ומשכונא בעולם לשעבוד המעות הנזכר והמעות הנזכר תתן המשודכ' רחל הנזכרת לחנוך המשדך להיות בידו קרן להתעסק ולהסתחר בהם ע"מ שהוא לא יהא רשאי לתתם לאביו או לשום אדם או למוחלם או לעשות בהם קנוניי' או תחבולה כדי שיחזרו לאביו אלא תמיד יהיו בידו וברשותו בלי מרמה כלל וראובן אביו קבל עליו בשבועה שלא ליטול ולקבל המעות הנזכר ולא להוציא' מרשות בנ' הנז' כו' וחזרו בשעת הנשואין לקיי' כל זה בכל חוזק ותוקף הנעש' בשעת האירוסין ועתה נפטר חנוך בן ראובן הנז' וחיי לרבנן שבק ורחל אלמנתו תובעת כתובתה ותובעת מראובן חמיה הנז' הד' מאות פרחים אשר נתחייב לתתם בידה כנזכר כי כבר עברו בחיי בעלה הד' שנים ולא נתן בידה שום דבר כמו שהיה התנאי ואם כן כבר הגיע זמן הפרעון בחיי בעלה ועתה תובעת אותם לתשלום כתובתה וראובן טוען שאמת הוא שלא נתן בידה אבל אחרי שהיא היתה כוונתה לתת אותם ביד בעלה שהוא בנו הוא בעצמו נתנם ביד בנו וטוען שיבי' ע"ז עדים יורינו רבינו אם טענת ראובן טענה או דילמא אחר אשר לא נתנם ביד רחל כלתו שהו' התנאי עדין הוא בחיוב הת' פרחים ומה שטוען שנתן ביד בנו הוא רצה לאבד מעותיו כי החוב במקומו עומד ושכרו כפול ומכופל מאת ה' מן השמים: תשובה אם נתחייבה רחל בשטר לתת המעות הנז' לבעלה כמו שנראה בשאלה גם שהיה כתוב בשטר שיתנם חמיה לידה אם יש עדים שנתנם לבנו או אפי' לא ידעה היא או היא ידעה א"כ שנתנם אעפ"י שלא נתנם אל ידה או שלא בפניה נפטר ראובן מן החוב כי גם שהיה נותנ' לידה היתה היא חייבת לתת אותם ליד בעלה להסתח' בהם כמו שכתוב בשטר ובעלה לא היה לו רשות לתת מהם לאביו או לשום אדם אפי' שלא קבל' מידה כיון שנתחיי' גם הוא שלא לתתם וכו' אלא להסתח' בהם ואינה יכולה לומר כי אחר שלא נתנם בידה כמו שהיה התנאי כי מה שנתן ביד בנו רצה לאבד מעותיו כי גם היא היתה חייבת לתת' בידו כי על תנאי זה נתחייב ראובן לתתם בידה ואפוכי מטרתא למה לי בין מידה בין מידו היה צריך שיגיעו ליד בעלה וכבר הגיעו על תנאי הנז' שנתחייב גם הוא מאז שלא לתת לשום אדם בלי תחבולה וכו' כי כוונת הנתינה לידה לא היתה אלא נתינתם לבעלה על תנאי שלא יתן וכו' כדי שתהיה בטוחה לאחריות כתובתה שאפי' שלא נמצאו לבעלה מעות לאחר מותו אין לה שום תביעה על ראובן אם הפסידם בעלה או אבדם וכבר ראובן מושבע שלא יהנה מהם אחר שנתנם וסברא היא זאת שאחר שנתנ' ליד בנו כמו שנז' שאין לה עוד תביעה על ראובן חמיה אפי' שטר בידה ויש קצת ראיה לזה אך אין לו עדים וגם היא נשבעת שלא ידעה כלל שנתנם לבעלה ולא ראתה ביד בעלה שום סחור' או מעות אחר הזמן שאמר ראובן שנתנם לבעל' יכולה לתבוע ממנו בשטר (שביד') מה שחסר לכתובת' נאם המבי"ט: שאלה ריז ילמדנו רבינו ראובן נפטר והניח שתי בנות ובן והניח פרדס ועמד הבן ונשא אשה ואח"כ נפטר הבן בלא בנים ונפטרו הבנו' שהן אחיותיו של בן הנז' ואחיותיו הנז' האחת מהם הניחה ב' בנים קטני והאחר' הניחה בת והפרד' הנז' עמד שיך קהל ענא הוא וסיעתו ואמרו שהוא הקדש ונתנו לאלמנה בעבור כתובתה רביע הפרדס הנז' נשאר שלושה חלקים אמרו חלק א' לבית הכנסת חלקים הנשארי' לתלמוד תורה והיורשי' היו קטנים בזמן הזה ולא היה להם שום אדם שיסמכו עליו כדי שיברר להם העניין אם הוא אמת מה שאמרו מעניין ההקדש ושהוא צוואת המת או קנונייא עשו על ממונם של יורשים לאחר זמן עמדו האנשים הנז' שהם שיך של קהל עאנא ויסעתו ומכרו הירוש' הנז' שהוציאו עליה קול שהיא לתלמוד תורה ולבית הכנס' ולא נתנו ממנה כלום לא לת"ת ולא