מבי"ט חלק ג רה

אמר לן שמעון שימתין עד שיגמור ענייני חשבונותיו עם השרי' ושאחר כך יתפשר עמו לעשות רצונו על אלו הספינות ולא רצה וצעק שמעון בפני חכמי העיר ולא שוה לו וחזר ראובן לתבוע התביעה והוציא החוג' המזיופת לפי דברי שמעון והוא הוציא חוג"א אחרת נגד אותה החוגה וכשראה השופט ב' חוג"ש מכחישות זו את זו בטל שתיהן ואמר לראובן שיביא עדים על תביעתו והביא עדים והביאו את שמעון לפני הבאשה וחזר שמעון ואמר אם היה אמת מה שאתה תובע למה לא תבעת בפני הבאשה שעבר שהיה יודע כל מה שהי' אז השיב ראובן אם היה כאן שופט היו תולין אותך שאכלת ק' אלף פרחים מן המלך אז השיב שמעון לא אכלתי נכסי (המלך) אלא אתה שאתה כאין על נכסי המלך יר"ה והוא מקויי' בדיואן המלך וטוען שמעון כי לא אמר זה כי אם להגזים עליו כדי שלא יאמינו דבריו אשר דבר עליו ושיש עדים מסויימי' שנמצאו בכל אלו הדברים ושהיו הדברי' כסדר הכתוב למעלה שראובן קדם בתביעתו לשמעון ודיבר מה שכתוב למעלה ושאחר כך השיב שמעון מה שהשיב כמו שכתוב למעלה וגם טוען כי מקודם זה שלח לו ראובן ע"י סופרי הקהל שיפרע לו כ"ד אלף פרחים או ילך עמו לערכאות ושהשיב הוא לו שלא היה רוצה לעמוד אלא בדיני ישראל וראובן לא רצ' ושהסופרי' ואחרים עדים בזה ולא רצו לכתוב העדות מפחדו: גם בענין המסירה הכתובה למעלה מתרע' שמעון כי ראובן קבץ חכמי' אח"כ והביא עדים שנתקבלו לפניה' מה שאמ' שמעון לראובן לא אבל מאל אל צולטא"ן אלא אתה שעשית זויף בנכסי המלך וקיבלו עדות זו ולא מה שלפניו שראובן אמר לשמעון אלו היה כאן שופט היו תולין אותך שאכלת ה' אלף פרחים כי אמרו שלא שמעו אלא זה וגם מה שתבע קודם ראובן משמעון הכ"ד אלף בחוג"ה וחוקות ושאומר שהוא מזויף מתרעם ראובן כי לא נכתב עדות זה ושהיה מפורסם לכל: ועל כל זה באתי להודיע לכל האנשים אשר מתעסקים באלתזם שבכל חילוק שיהיה ביניה' שילכו לב"ד ולפני אנשים בקיאים באלו הענייני' ויקיימו כל מה שידונו ביניה' או יפשרו וזה דבר שאינו צריך להודיע לחכמי' אלא לאנשים עצמם ומעתה אם יש שום מאלו איזה תרעומת על חברו שתובע לפני הערכאות מה שאין לו ד"ת או תובע איזה דבר שמתרע' חברו שיש בו זיוף חייבים ב"ד להטפל ביניהם ולכוף את התובע או הנתבע לעמוד בד"ת כפי מה שכתבתי ואין להם שום התנצלות לומר שהוא מנהג רע או שהם יראים מלהטפל מפני האומות כי הוא ידוע כי בכמה דברים שהם רוצים מיטפלים בהם ואין תקלה במעשה ידיהם והרי בתביעה זו נשמע כי קבלו ב"ד עדות לזכות הא' מהם ג"כ חייבי' לשמוע צעקת הנתבע ולקבל עדות מה שדבר עליו התובע בענין האלתז' ובענין הספינות אשר עליהם הוא עיקר הריב ביניהם וכיון שהתחילו לקבל חצי עדות לזכות הא' בריבו ישלימו לקבל עדות השני מי שהתחיל במצוה או' לו גמור כ"ש כי שמענו כי א' מן הדיינים לא נראה לו לחתום באותו חצי עדות וחייבים ב' הכתות לקיים מה שיגזרו עליה' מצד הדין ומצד החרם אשר נגזר כבר זה ימים חתום מהחכמי' המפורסמי' ואחריהם כל חכם חתם וכשיגמר ביניהם הפרש וחילוק מה שיש דררא דממונא ביניהם אז ג"כ יחושו לכבוד התורה כי לא לבד יש חילול כבוד לרב הגדול זלה"ה אלא ג"כ לרוב חכמי ישראל אשר במחוז הזה אשר שתו מימיו וחייבי' כולם בכבודו וגם כי לא נמצא עד עתה אלא עד א' בן בנו של הרב נאמן בד"ת כמו שנאמן כל ת"ח לומר שע"ה חרפו וכמו שכתבתי בפסק אחד ומן הדין הוא בכלל המבזה את הת"ח אחר מותו ויש ג"כ ביזוי חכמים ששתו מימיו ועם כל זה יעשו לפחות שיקבל מה שכתבתי כבר לחכמים יצ"ו בימים שעברו כי אפי' שלא היה אמת שהזכיר הרב כבר יצא הקול שהזכירו לגנאי וראוי לעונש כ"ש בהיות עד וטענת ברי מהחכם בן הח' בנו ז"ל ויעשו החכמים יצ"ו הטוב והישר שידברו לו בלשון רכה כי גם כי הוא כהן וגדול היה לו חטא בזה והוא יהיה נשמע לכל מה שיאמרו הם בין בממון בין בעונש כי כבוד הוא לו לינצל משיחת פי הבריות שיחשבו עליו שהוא במכשול וידענו כי לעולם בגדולתו ומעלתו אשר היה לו מבחרותו עד זקנתו היה נכנע לדברי חכמים ומעולם לא נשמע עליו דבר עבירה ושמץ פיסול תהלה לאל ובעשותו זה יהיה מאושר שלא בייש' ילדותו את זקנתו ויש מהם אומרים אשרי זקנותו שכפרה על ילדותו אשרי מי שלא חטא ומשחט' ישוב וימחול לו מלך מוחל וסולח לעונות עמו ישר' ויכתוב לכל ישראל לחיים אמן המבי"ט: שאלה רט אחר שכתבתי שני פסקי' בשם ראובן ושמעון ראיתי כתב חכמי מצרים שפירשו מי הם ומי אביהם שהם בני יעקב אבינו הא' מבני לוי מבני אהרן הכהן והב' מבני ראובן או שמעון או משאר שבטי יה הלא הוא הח' משה בירב יצ"ו בן החכ' השל' ה"ר אברהם בירב ז"ל בן הרב הגדול המוסמך מורינו כמה"ר יעקב בי רב ז"ל וכן אהרן הכהן הוא הגביר ושר כה"ר שמואל הכהן וכתבו החכמים יצ"ו בכתב' כי השר הכהן הנז' צוח כי כורכיא על כי הכריז עליו נידוי הח' יצחק בירב ואחיו הח' משה הנז' על כי חירף את אחיו הנז' ואת אביו הנז' שקרא אותו מלעון בן מלעון וגם שיש מי שמעיד שהזכיר את הרב הגדול אבי אביהם בגידוף ההוא ועל זה כתבו שנתקבלו עדויו' בפני החכמים החתומים בכתב ובפני חכמים אחרים כי הח' ה"ר משה הנז' מסר את הכהן הנז' בפני הבאשה ובפני הקאצ"י עסבר והדפתדאר בדברי מסירו' נוגעות לנפש שאמר לו שזייף החוגא שתובע ממנו כי דרכו כך שזייף בזוייפי אחרים וגם בפרוטות זייף ושעל זה חרה אפו של השר וכשיצאו משם חזרו להתקוטט והתחיל כ"ר משה ואמר לשר הנז' י"א מלעון ושהשיב לו השר את מלעון אבן מלעון ושהשיב ה"ר משה לעומדים שם תראו איך הוא מחרף את אבי ואת זקני זלה"ה ושענה השר אני לא הזכרתי את זקנך ח"ו אבל את אביך הזכרתי אן אל ולד אל נחש יגי"ב אל נעל' לאבוה ואמר מאחר שמסר אותי והוא רשע שמות' לקרותו בן רשע כפי הדין כמו שהביאו מבת כהן וכו' כי כן שמע מחכמים גדולים מימי קדם וכתבו החכמים שחתמו בכתב שרוב חכמי העיר הסכימו שאין חילוק בין רשע בן צדיק לרשע בן חכם וכתבו החכמים שחתמו בכתב בעדות נאמנה כי מה שהעידו לפניה' מעולם לא זכר את זקנו ז"ל ושח' ה"ר יצחק עשה שלא כדין כתבו עוד והנה עיניכם רואות כי הם גילו למעכ"ת קצת דברים כפי העולה על רוחם והסתירו מה שהוא נגדם לכן בבעו מנייכו רבנן מהיו' והלאה אל תשמעו דברי כת א' ולא תשיבו על דבריהם וכל שכן מלכתוב פסק עד שתשמעו דברי הכת השניי' פן תהיו ח"ו סיבה להחריב העיר הזאת ויהיו דברי חכמים כחוכא ואטלולא ח"ו כי פני הדור כחלמוש עז וקשה וירימו יד בתורת משה ח"ו גם האנשים האלה כותבי' למעכ"ת כל העולה על רוח' וכוונת' להבאיש את ריח השר ואפי' לנו שכולנו בני עיר אחת הם משמיעי' דברי שקר על השר ואנחנו חוקרי' על הדב' ומוצאי' שהכל שקר ושאחר אלו המריבות שני' או ג' ימי' הכו את ה"ר משה בפני הבאש' על סך שנשאר חייב למלך כמנהג שאר המעלמין שמכי' ומיסרי' אותו להציל ממון המלך וכתבו שאמיתות העניין בלי אומדנא אלא דברי' על בוריין כי השר אינו נוגע בזה ולא פוגע כלל אלא שהבאשה משתדל להוציא ממון המלך כי ג"כ אחר ב' או ג' ימי' הוכה פל"ו ופל"ו מכות עצומות וכו' יאמינו כ"ת לדברי' אלו ות"ל לחלוחית התור' קיימת בינינו וכסא מעכ"ת ירום וכו' הדך ונאנח ישראל יעקב תבון בצלאל אשכנזי' והנה המראה מזה הכתב שקבלו העדויות שלא בפני ה"ר משה בדב' של ממון מפרוטה ולמעלה אין מקבלין עדות וכל שכן לעשות רשע מוסר איש צדיק וחכ' שאם היה הוא נמצא בפני העדי' היה שואל מהם מה אמר השר בפני הבאשה כשתבע ממנו הב"ד אל ברחי' ואם הביאו ע"י גאוושי"ש לפני הבאשה ושאמר לו שהוא אכל כמה אלפי' פרחי' מנכסי המלך וגם החכמי' היה ראוי שיהיו מרבי' לחקור את העדי' ולומר להם שיאמרו האמת איך תבע השר מה"ר משה את המעות שאמר שהיה חייב לו ה"ר משה ומה דבר לו כי לא לחנ' דבר ה"ר משה אותן המסירו' גם כשיצאו משם שיצא בחרון אף השר כשחזרו להתקוטט ושהתחי' ה"ר משה ואמ' לו יא מלעין ואח"כ ענה לו השר אתה מלעון אבן מלעון לא יאמן כי יסופר שה"ר משה מסר כל אותן המסירות ושתק השר הכהן אלא שחרה אפו ושבצאת' חזרו ונתקוטטו ושהתחיל ה"ר משה ואמר לו יא מלעון נראה שהחרון אף של הכהן לא עשה שום רושם שלא דבר ושלא השיב שום דבר רע על מסירות שמסרו אותו וגם שנתקוטטו בצאת' ושהתחיל ה"ר משה על כל מה שמסר חזר וחירף ואחר שהעדות היה שלא בפני הבעל דין וגם הב"ד לא כתבו שחקרו אותם על כל הנז' אין עדותן עדות כל שכן שלא הזכירו העדי' מי הם לדעת אם יברר ה"ר משה עליה' כי הם נוגעים בעדות באיזה צד וגם החכמי' י"ץ ידעו כי המעל' כ"ר שלמה אלשקר נר"ו נמצא בכל מה שעבר ואין מי שיוכל להגיד האמת כמוהו ומה שכתבו החכמי' י"ץ שה"ר יצחק עשה שלא כדין להכריז על השר הכהן בב"ד הם יודעי' כי ה"ר נאמן לומ' ע"ה פלו' חרפני ויכול לנדותו וגם יצא הקול כי ה"ר יצחק הכריזו העיקר היה אחיו ה"ר משה אשר היה אצלו אז בשעת הכרזה כי הוא היה נאמן על עצמו שקראו רשע וגם על החי אביו כמו שכתבתי בפסק וגם על זקנו כי בבזיונו היה גם הוא בזוי מאד כל שכן שהכהן הוא מודה שהזכיר את אביו אלא שהחכמי' י"ץ נראה להם לתלות קולר העדות על העדי' ולקיי' עדות' על כבוד כהונה גדולה והגדולה ועל זה נראה שלא חתמו כ' החכמי' אחרי' שכתבו הם שנתקבל העדות ג"כ לפניה' בפרט החכ' גם שב גם ישיש בהם הה"ר משה דמוהי נר"ו נשמע שאמר בפרוש שלא היה רוצה לקבל העדות שלא בפני בעל דין וגם אעיקרא דמילתא פירכא נניח דברי הגידופין ונחזור לדררא דממונא שהולכת הכהן את כ"ר משה לבאשה תהיה המסיר' ממי שתהי' הפרי שיצא היה כי מיד נחבש ה"ר משה על תביעתו ונתגלגל עליו תביעה אחרת אם היה חייב שום דבר למלך וגם לאחרי' תמשך היזק שחבשו' ג"כ על חובות המלך והיה ראוי לחכמי' לשמוע צעקת הצועק והאומ' תשב לדין תורה כי גם הם נכסי המלך אין המלך רוצה ליקח מזה לזה אלא כל א' יפרע חובו ואם היה מתמרמר בפני החכמים י"ץ שהיה לו דין לשר על ה"ר משה אז היה לו רשות ללכת לבאשה מה שאינו כן במה שיש בין איש לחברו שאם חייב לו ואין לו אינו דין שיחבשהו בידי אומות העולם אבל בממון המלך אם הוא ידוע שראובן חייב למלך ותופש את שמעון עליו יוכל שמעון לומר אני איני חייב דבר ראובן שאו' שאני חי' הוא הוא החייב ועוד היום גדול שיכולי' החכמי' י"ץ לשמוע כל טענותיה' ולדון ולפשר ביניהם כפי מה שירא' להם בעיני חכמת' אלא שאינ' רוצים להטפל במה שיודעים שיצא הכהן חייב הרי נשאו פניו בהתחלת קבלת העדות שהזכירו את הכהן בשר ונעלה ואת האחי' הזכירום כא' הריקים כ"ר פלוני ויש בזה חילול התורה שהוא ידוע שהאחי' הנז' מלבד שהם בר אבהן הגדול הם בר אוריין וחכמים כיוצא בהם וראוים להתכבד בפני הקהילות כמוהם בפרט גדול האחים שהוא ידוע ומפורס' כא' מן החכמי' המפורסמי' ונתקיי' בהם עד עתה לא ימושו