מבי"ט חלק ג רג

או משאר נכסיה ע"כ ומשמע דדוקא בבעל חוב שהיה גובהו ממנו אבל במזונות האשה שאם לא היה הנפקד מוסר בידה לא היתה היא יכולה לגבות מהיורשים אלה מזונות מזמן לזמן הקציבת ב"ד אלא א"כ היתה תופסת הרבה שלא מדעתם התם היינו משום דבאו ליד נפקד מיד הלוה ולא היה לו רשות למסור אלא בידו אבל כשתפס שלוח' שלא מדעת' הוי כתפסה היא אפילו שלא הגיע עדיין לידה כ"ש הגיע לידה מיד שלוח' כיון שבתפיסה זו אינו חב לאחרים המבי"ט: שאלה רג שמעון הפקיד ביד ראובן שהיה הולך לויניציאה עשר' שקים צמר גפן למוסרם ליד יששכר אחיו וכדי לעשו' איצטיפה בצמר גפן שתכיל הספינה כל השקי' הם מריקי' קצת שקיהם להשים בין שק לשק וקרה מקרה שנתרוקנו אלו העשרה שקים עם שקי' אחרים גם נתרוקנו כמה שקים של ראובן הנפקד והמנהג הוא כשמגיעי' למחוז חפצם שחוזרים וממלאי' השקים וכל אחד מקבל שקיו כפי מזלו ואלו הסוחרים בעלי השקים לא רצו במנהג זה בהיות שקצת השקי' היו מלאים על כל גדותם מקודם וגם היו דוחקים הצמר גפן הרבה טוב השקי' כדי שתכיל וקצתם לא היו מלאים כ"כ ולכן נתפשרו שיקחו שקיה' בשו' דרך משל ככר לכל שק ראובן הנפקד הכניס העשר' שקים של הפקדון בפשרה זו ובא יששכר אחי המפקיד וצעק על ראובן ואמר כי עשרה שקים של שמעון אחיו היו מלאי' על כל גדותם הרבה והיה מגיע לו הפסד הרבה ואמר לראובן גם שקיך לא היו מלאים כמו אותם של אחי וגם אתה ואחרים הרויחו בפשרה זו ואחי הפסיד ולא היה לך כח לעשות פשרה כזאת על נכסי אחי כי בשלך הייתה יכול לעשות פשרה לא בשל אחרים כ"ש שאתה הרווחת הרבה יורינו רבינו: תשובה גם על המנהג הראשון יש לתמו' שהוא מנהג בטעו' שימלאו כל השקים ויקח כל אחד כפי מזלו ויש מי שלוקח יותר ממה ששם בשקו ואחר כך הוא מפסיד ופשר' זו שחזרו לתקן לא תקנו דבר כי גם שנותנים לכל שק כ"כ משקלות בשוה לכל א' סוף סוף הקושיא במקומה עומדת כי אולי בקצת שקים היה צמר גפן הרבה שהיו יותר גדולים והצמר גפן היתה דחוק' הרבה בהם מה שלא היה בשקי' אחרי' ויש פסידא לזה ורווחא לזה ולכן לא היה לו רשות לראובן להתפשר על הי' שקים של שמעון (דאינו) רחוק שיש לו הפסד בחילוק זה ואם יברר שמעון בעדות לפני ב"ד שהיה סך ידוע של צמר גפן בשקים שלו ועתה בחילוק זה יחסר לו סך מה יש לו תביעה על ראובן שפשע לעשות אותה פשרה בצמר גפן שלו ויתחייב לפרוע לו מה שחסר יותר בצמר גפן שלו בזאת העשרה ממה שהיה חסר אם היו מקבלים שקיהם כפי המנהג הראשון אם היה מנהג קבוע לכל הסוחרים ולא היה יכול הוא לומר איני רוצה בחילוק זה אע"פ שגם במנהג זה היה איזה הפסד לשמעון אם היה מנהג קבוע וראובן ילך א"כ לתבוע משאר הסוחר' מה שיגיע לכל אחד מן הצמר גפן שחסר לשמעון ואם מנהג הראשון לא היה קבוע יש לו תביעה לשמעון על ראובן וגם על מה שחסר אם הוא נתרצה לפשרה ואם מיחה ולא עלה בידו לבטל אותו המנהג וגם לא היה בידו לבטל הפשרה שעשה אח"כ שהיה נמשך הפסד לעשרה שקים הוא פטור משמעון ויש לו תביע' על כל הסוחרים וגם על ראובן אם היה לו איזה ריוח בחילוק זה אבל אם היה בידו למחות בפשרה זו ולא מיחה שהיה לו איזה ריוח בפשרה חייב לפרוע למפקיד מה שחסר לו נאם המבי"ט: שאלה רד אחר שגומרים אומר כי נוסח הנזירות היה נזירות סתם ולא נ"ש והתרה על החומרות ג"כ וגם כפי הנראה כי נזירות זה שקבל שלא לגרשה היה להפיס דעתה שלא לגרשה תוך ה' שנים וא"כ לא היה צריך התרה כיון שהיא חפצה עתה להתגרש ואפי' למה שכתבו שהיה נ"ש בכל תנאיו יש ספק בדבריו אם היה בלשון נדר או בלשון שבועה שיש פוסקים שסוברים שאינו חל בלשון שבועה ובספק נזירות אזלינן לקולא ואיכא כמה ספיקי אי לשון נזירות סתם או נ"ש ואת"ל נ"ש ספק אם היה בלשון שבועה או בלשון נדר ואזלינן לקול' ואפ"ה יתירו לו על נזירות סתם ועל החומרות יגרשנה נאם המבי"ט: שאלה רה הועדו בפני ב"ד עדויות על יוסף גדיליא שהיה אומר שהיה לו אח בפורטוגאל שמו מסטרו פידרו רופא המלכה שהיה אחיו מאביו ואמר לו אברהם סובראדו שהיה מכירו ונתן לו סימנים ממנו וכן אברהם גדיליא ואחותו כשבאו פה שאלו לסובראדו על מסטרי פידרו רופא המלכה שהיה אחיהם ואמר להם שהיה מכירו ואחר כמה שנים בא פה דוד אוליבירה ושאל לו סובראדו הנזכר בן מי הוא ואמר לו שהו' בנו של מסטרי פידרו רופא המלכה ונתן לו סובראדו הנז' סימנים מאביו הנז' ומכל בני משפחתו ושהיה לו לפידרו הנזכר אח שמו דון מנואל והשיב לו דוד הנז' כי היו לו סימנים מובהקי' מכל בני משפחתו ושהוא נולד בפורטוגל ולא הכיר כי אם לדודו דון מנואל ואח"כ אמר לו סובראדו הנז' אין כינוייך אוליבירה כי אם גדיליא ויש לך קרוב אחד בן דודך אחי אבי' שמו גדילייא בן יוסף גדילייא ושהשיב לו דוד איני יודע אם הוא קרובי עד כן ועד אחר העיד כי גם לו שאל זה כמה שנים זה יוסף גדיליא אם היה מכיר למשטרי פידרו הרופא של המלכה שהיה אחיו והשיב לו שהיה מכירו שבא לויליינוב"א לישא שם אשה ובא עד אחר והעיד בפני ב"ד שאמר לו אברהם סובראדו שיש לך קרוב בן דודך (אחלי) [אחי[ אביך בטבריה שהוא חתנו של החכם הר' אברהם קלעי ושהשיב לו דוד הנזכר הן אמת כי הוא שניי בן דודי אחי אבי אמנם איני רוצה לומר שהוא שניי שאם אמר כן הרבה קרובים יהיו לי שיאכלו נכסי עד כאן עוד העי' יצח' לוי ששא' הוא לדוד מאיז' יחס הוא אם הי' אביו או משפחתו יהודי' או גוים והשיב לו הן אמת שאביו היה רופא מהמלכה והגיד לו שהיה מזרע יהודי' ושהיו לו אחי' יהודי' בתוגרמא ושהגידו לו כשבא פה שהיה לו שניי בן אחי אביו בטבריה ואמר כי כפי הדברי' שהגיד לו אביו שם וכפי מה שאמרו לו כשבא פה אנשי' שהיו מכירי' את משפחתו נראה לו אמת שהוא שנייו ואז השיב לו אם כן ראוי לך שתרחם עליו כי הוא בן טובי' והשיב כי הוא יעשה מה שראוי לעשות ע"כ. אלו העדויות אין בהם ממשות להחזיק את ר' משה גדילייא בן יוסף גדילייא ליורש דוד אוליבירה כי כל העדויות הן שהיו מכירי' את דון פידרו רופא המלכה שאמר רבי יוסף שהיה אחיו אבל הם לא ידעו אם היה אחיו אם לאו ואותם שדברו לדוד הנז' והודיעו לו דברי יוסף גדילייא שהיה אומר כי דון פידדו היה אחיו ושהוא הודה שהיה בן דון פידרו הנז' לא הודה שהיה אביו דון פידרו אחיו של יוסף גידיליא וכן אמר לא' מהם איני יודע אם הוא קרוב: גם על מה שאמר לו העד האחד שהיה לו קרוב בן דודו אחי אביו ושהשיב לו הן אמת כי הוא שניי בן דודו אחי אבי האמנם איני רוצה לומר שהוא שניי שאם אומר כן הרב' קרובים יהיו לי שיאכלו נכסי ע"כ לא אמר הן אמת שהוא שניי אלא על מה שהגידו הם לו שאמר יוסף שהיה אחי פידרו הרופא אבל הוא לא ידע שהיה קרובו כמו שאמר קודם איני יודע אם הוא קרוב כי מה נתחד' לו עתה במה שאמר לו זה שבן יוסף גדיליא היה שנייו כי היה אומר יוסף שהיה דון פידרו אחיו כן אמר לו גם כן הראשון והוא השיב איני יודע ולא אמר הן אמת אלא לפי מה שאמרו לו כי היה דעתו שהיה קרובו על פי מה שאמר להם יוסף וחזר ואמר שלא היה רוצה לומר שהוא שנייו וכו'. ואין כאן שום עדות לשיהיה יורש בן יוסף והחכם כה"ר אלישע נר"ו ראה וכתב שאין עדויות אלו מספיקות להחזיקו ליורש ועם כל זה צידד צדדי' שהיה ספק בלשון הן אמת והכריע לצד שהיה יורש ולא צדק בדקדו' צדדי' והביא ראיה משכחת דפ' יש נוחלין שאמר זילו לגבי שכחת ברי דבוכרא הוא ומסי רוקי' ודילמא בוכרא דאימיה גמירי בוכרא דאבא מסי רוקיה בוכרא דאמא לא מסי רוקיה וכתב נראה דלא בעי לומר בני בכורי הוא בפי' אלא בהוכחה דלאו אלימתא דילמא האי גברא לא ידע מאי דגמירי אינשי ובכור לאמו הוא ה"נ אעפ"י שאינו מוכרח הצד שהוא יורש וכו' ואין מכאן ראיה דהוכחא גדולה היא דכיון דידע דבוכרא מסי רוקי' ידע דכוונת דאבוה דמסי ועוד דקאמר דכי הוו אתו לקמיה דאבוי אמר זילו לגבי שכחת ופרש"י דכי הוו אתו החוששין בעיניהם דמשמע דאינשי טובא הוו אתו קמיה ולכולהו הוה אמר זילו לגביה משמע דהוה ידע דבוכרא דאבא הוא דמסי רוקיה גם מה שחתם החכם ההר' שלמה דעל פי מה שאמרו האחים שהיה דון פידרו אחיהם הוחזק בדעתם הקורב' לא צדק שאין זה מוחזק נאם המבי"ט: שאלה רו באתי להשכיל בינה לנמהרי לב העולבים ואינ' נעלבים מחרפים ומשיבים מתעברים חוטאי' לנפשם לא נחה דעתם לחרף את הנעלבים עצמם אלא גם לאבותם ואפי' לאחר מיתה שהם נוחי נפש מצערי' בקבר אשר יש צדיקים אשר מגיע אליה' כמעש' הרשעי' ומהם מצדיקים עליהם הדין לומר אשר הם סומכים על האי מימרא דרב אשי פ"ד מיתות כמאן קרינא רשיעא בר רשיעא ואפי' לרשיעא בר צדיקא כי האי תנא דתניא היה ר' מאיר אומר מה ת"ל את אביה היא מחלל' שאם היו נוהגים בו קודש נוהגים בו חול וכו' ובשעת כעסם אינם זוכרים לא רבינא ולא רב אשי ואינם מבחינים בין בן צדיק ובין בן רשע גם מימרא זו אינה כפשטה ולא נאמרה על כל צדיק שבנו רשע כי היו פוגמי' באבו' הקדושים כי יעקב אבינו לבדו הוא שהיתה מטתו שלמה ובכמה צדיקים אחרים אלא שיש הפרש בין צדיק לצדיק האל יתברך נקרא צדיק ה' בכל דרכיו נח איש צדיק יוסף על מכרם בכסף צדיק וכל ישראל נקראו צדיקים ועמך כולם צדיקים ואין צדקתם שוה וכתיב בסדום אולי יש חמשים צדיקים בתוך העיר ולא נמצאו עשרה למלט כל העיר אלא לוט ובנותיו נחשבו צדיקים למלט נפשם וכתוב על אבימלך הגוי גם צדיק תהרוג וכתיב ונקי וצדיק אל תהרוג ואינו צדיק אלא נקי ממיתה ובדברי רז"ל צדיק ורע לו שאינו גמור צדיק וטוב לו גמור צדיקים גמורי' נכתבים לחיים והם שזכיותיו מרובים אפי' יש להם עונות הרבה נקראים גמורים אגב רשעים גמורי' וא"כ צריך לבאר על איזה צדיק הוא שאמר רב אשי דקרי' רשע בן רשע שאין סברא לומר שעל כל צדיק הוא שמותר לומר רשע בן רשע שהרי כמה גדולים קדמונים ואחרונים צדיקים שתל האל יתב' מן תתקע"ד דורות ביניה' ותחת חטה יצא חוח כמו מר' חב"ת ורגמ"ה חלילה לאלו מרשע ויהיו כרשע אויבים אלא שצריך לומר כי רשע בן צדיק היינו צדיק רוב זכייות אפי' בזכו' א' ומיעוט עונות אפי' הרבה ובכיוצא בזה הוא שאמר אפי' לרשיעא בר צדיקא אבל צדיקים כאלו שהזכרתי אין בהם נפתל ועיקש גם בת כהן כי תחל לזנות את אביה היא מחללת אשר ממנה נלמד ענין זה הוא מדבר, בכהן הדיוט ואע"פ שנוהגים בו חול וביזיון אינם קוראים אותו רשע ועל זה אמר רב אשי כמאן קרינא וכו' אע"פ שעל כהן אפי' הדיוט אינם קורין, אותו רשע אלא נוהגים בו חול וביזיון היינו להיותו כהן די לו שינהגו בו חול שלא יעלה ראשון לס"ת ולא יקח מנה יפה ראשון כו' אבל איניש