מבי"ט חלק ג קפב

אבל מפני שלא הלך אינו חייב עדיין הקנס כי מה שכתוב אם באולי ישלח וכו' ילך החתן למקום הכלה ויהיה שם עד זמן הנשואין אולי חשב החתן כי תנאי זה היה בהיות ראובן באלכסנדרייס ועתה שהיה בסינים ונתאחר עד תחלת ניסן חשב שלא היה חייב ללכת ובין כך ובין כך עבר הזמן לא נתחייב עדיין בקנס אע"פ שכתב שיביא את בתו לרודס אין בדבריו ממש אלא הוא חייב ללכת לאלסכנדרייה ולדור שם הג' שנים כמו שכתוב בשטר השדוכין ואם ילך אפילו אחר הזמן אינו חייב קנס אדרבא ראובן חמיו יתחייב קנס אם לא יתננה לו כי הזמן שקובעים לנישואין בשטר השדוכין הוא לשיכין כל א' מה שיצטרך לזמן הנישואין כמו שאמרו חכמים על הסתם נותני' לאלמנה ל' יום מיום התביע' ולבתולה י"ב חדש ואם נתעכב יותר לא מפני זה נתבטל הזיוג אלא שחייב במזונותי' ואם הוא תבעה ועבר הזמן לא נתחייבה היא בשום דבר שנראה שאיחו' הזמן אינו מבטל הזיווג ותנאי שמתני' בשדוכין אינו כ"כ קיים כמו זמן של חכמים שחייבים במזנות אחר הזמן מה שאין כן באיחור הזמן הכתוב בשטרי השדוכין שאינו חייב במזונות (בין) [כיון] שאין כאן קדושין אלא ארוסין בעלמ' וקיל זמן זה מזמן שנתנו חכמים שלשים וי"ב ואעפ"י שכתוב בסוף שטר זה ונטלו קנין וכו' ונשבעו על כל הכתוב למעל' לא הית' השבועה על איחור הזמן כי הזמן אינו אלא אזהרה לשיכין כל א' מה שצריך ואם יש איזו סבה לאיחור לא נתחייב בזה קנס ומעשים בכל יום שעובר הזמן ולא בשביל זה נחייבהו בקנס כיון שהוא מרוצה בזיווג ויש לו איזו סבה לאיחור ובשטר זה יש יותר גילוי לענין זה שכתוב ואם א' מן הכתות תחזור בה תהיה מחוייבת לתת לכת האחר' ק"נ פרחי' וקנינ' וגם נשבע כו' שנרא' שהקנין והשבועה אינו אלא על החזרה שהוא מבטל הזיווג ולא על קביעות הזמן ולא הוזכר קנס הק"ן אלא למי שיחזור בו ואעפ"י שכתוב בקנין ושבועה על כל מה שכתוב למעל' ויהיה תנאי הזמן בכלל הקנין והשבועה יהיה עובר על השבועה ואינו חייב קנס ולפי האמ' כמו שהקנס אינו אלא על החזרה מן הזיווג כמו כן השבוע' אינה על איחור הזמן ולכן אם זה החתן לא ירצ' ללכת לשם לזמן שיקבעו לו ב"ד נראה שתואנה הוא מבקש לבטל הזיווג ויתחייב בקנס אבל אם יראה לב"ד שיש לו איזה סב' לזמן מה לא יתחייב בקנס אלא אחר עבו' הזמן שיתנו לו שאם לא ילך אז נראה ודאי שאינו רוצה הזיווג וחייב לפרוע הקנס כמו שדן החכם הנז' וכשיש איז' טענה לחתן אנחנו נוהגים לעשות פשרה ביניהם לענין הקנס נאם המבי"ט: שאלה קמג ראובן שהיה לו בית סמוך לבית הכנסת והבנאים הרסו את כותלו המפסיק בינו ובין ב"ה ובנאוהו מחדש שלא מדעת ראובן שלא נמצ' שם ואירע שהכניסו הבנאים יותר מחצי אמה של קרקע ב"ה בתוך ביתו של ראובן ועתה הקהל מערערי' על ראובן על חצי אמת קרקע הנזכר ושואלים ממנו כפל כפלים מששוויו וראובן טוען כי מצד הריסת הכותל הנזכר ובנינה נמשך תועלת רב לב"ה כי קורות ב"ה הוו עמוסות על קורה א' ועתה הם עמוסות על הכותל הנז' שהוא שלו כי אביו של ראובן לא רצה מעולם שיעמיסו קורות בכותל זה ועוד אומר ראובן כי ב"ה זה אינם מתפללי' בו זה יות' משש' או שבע שני' והשכירוהו לדירה שיביאו ב' שמאי' ויראו כמה שוה אותו חצי אמה לערך כל (הבית) [רוחב] ב"ה ואפי' שיהיה ביותר יפרע להם כדי לצאת ידי חובתם או אם ירצ' יראו כמה עולה שכירו' הב"ה בכל שנה ולפי הערך שימדדו כל הב"ה יפרע הוא בעד חצי האמה שכירות שנה בשנה עוד אומר להם שיש להם ב"ה אחר מצד אחד של ביתו של ראובן ואומ' שיהרוס כותלו המפסיק ויתן להם אמה אחת קרקע בזה הצד בעד אותו חצי אמה והוא יהרוס ויבנה להוצאתו וירחיבו אותו ב"ה והקהל אינם רוצים לא זה ולא אותו כי כוונתם להקניטו ולקחת ממנו ממון רב יורינו אדונינו דרך נלך בה ואת המעשה אשר יעשה ראובן ושכרו כפול מן השמים: תשובה כתוב במישרים נתיב ל"א חלק ששי משיג גבול ובנה הכותל בשל חבירו והכניס מן הקרקע בתוך שלו ובנה על אותו כותל בנינים גדולים חייב לסתור הכל שלא עשו תקנת השבים בקרקע וכן כתבו הגאונים בתשובה עכ"ל וכל שכן בבית הכנסת. אבל ראיתי בשאלה מה שטוען ראובן התועלת שנמשך לב"ה עתה אם הוא כך וגם טוען שימכרו לו אותה אמה או שיתן שכירות עליה או יתן להם מקרקע שיש לו סמוך לקרקע שלהם במקו' אחר והקהל טוענים שאינם יכולים למכור מפני שהיה בית הכנסת ואני אומר כי גם כי מצד הדין חייב לסתו' כמו שכתבו הגאוני' יש הפרש בנ"ד שלא נעשה השגת גבול זה ברשותו שלא נמצא שם וכי האי גונא אפשר שגם הגאונים ז"ל יודו שיהיה בו תקנת השבים שיפרע להם מה ששוה חצי האמה כי מה שהחמירו הוא מפני שעבר על לא תשיג גבול ריעך ובנ"ד לא עבר אם הוא לא ידע כל שכן כי כפי מה ששמעתי רוב הקהל מרוצים בחצי האמ' למוכרו לו או להשכירו לו אלא שיש מהם שחוששין להיותו בית הכנסת שלא יוכלו למכור אבל מצד הדין אחר שיסכימו שבע' טובי העיר או הקהל למכו' יש להם רשות אפי' היה ב"ה של עיירות שהיו מתפללין בו כ"ש שאינ' מתפללין בו וכיון שאינ' מתפללין בו אפי' שהוא בית הכנס' של כרכי' יש להם רשות לשבע' טובי הקהל למכו' לפחות חצי אמה זו ויעשו בזה הטוב והישר נאם המבי"ט: שאלה קמד ראובן נשא לאה והכניס' עמה בנדוניא מעות סך שלש מאות זהובים והוא הוסיף לה כמנהג עוד מאה וחמשים סך הכל ת"נ זהובים וכתבו ביניהם בעת הנשואים וז"ל ואם ח"ו יפטר החתן בחיי אשתו וישאר לה ממנו זרע של קיימא התנו ביניהם שהזרע ואשתו יירשו אותו למחצה ויחלקו ביניהם שוה בשוה כל הנכסים שימצאו לו בעולם וזה יובן כל זמן שתשב באלמנותה ולא תנשא לאחר ואם תנשא לאחר אז תגבה כתובתה בלבד ואם לא ישאר מהנכסים יותר מכתובתה או פחות והיא תרצה להנשא לאחר אז לא תגבה אלא חצי מהנכסים שימצאו לו ואם לא ישאר לה ממנו זרע של קיימא היא תגבה כתובת' משלם והנשא' ליורשיו ע"כ וראובן הנזכר נפטר וחיי לרבנן שבק והניח בת אחת ואחר כמה חדשים נפטר' הבת ועתה רוצה לאה לגבות כתובתה וכל הנכסים הנמצאים לראובן הם שלש מאות זהובים לבד: תשובה מה שכתוב שהזרע ואשתו ירש למחצה שוה בשוה כל הנכסים שימצאו לו הוא לטבות' ולריעותא של האשה ושל הזרע לטיבותא שאפילו יהיו הנכסים יותר מכפלים מכדי כתובתה שתגבה אשתו חציין שהוא יותר מכתובתה והו' לטובת האשה ולרע' הבת ואם יהיו פחות מכפלי' מכתובתה הוא לטובת הבת שתטול קצת מכתובת אמה ולדעת אשתו שלא תטול כתובתה משלם אלא שאם תרצה לינשא כשיהיו הנכסים יותר מכפלים לא תטול אלא סך כתובתה וכן אם יהיו פחות מכפלים תטול כל כתובתה והשאר לבת ואם לא ימצאו נכסים אלא כדי כתובתה או פחות תטול חצי הכל בחיי הבת ואם מתה הבת קודם שתנשא אמה הוי כאלו לא נשאר לו זרע שאם לא נשארו נכסים יותר מכתובת' או פחות תגבה הכל ואם היו הנכסים יותר תגבה כתובתה והנשאר ליורשיו נאם המבי"ט: שאלה קמה ראובן קבל נזירות וז"ל הריני מקבל נזירות שמשון בר מנוח בכל תנאיו שלא לדור בטוקאט אחר חופתי אלא ג' שנים שלימו' ואחר כך אבא לצפת תוב"ב ואם לא אמצא אז שיירא אעקור דירתי מהעיר טוקאט ואעמוד בספר הקטרגי"ש עד אמצא שיירא לבא ע"כ והנה ראובן קיים נזירותו ובא לעיר צפת ואינו יכול לשבת לאיזו סבה שיהיה ורוצה לחזור לטוקט לדור יורינו מורינו אדונינו אם יכול לחזור ואם יכול כמה זמן צריך לעמוד בצפת כדי שיוכל לחזור ושלום אדונינו ועטרת ראשינו יגדל: תשובה נראה לי שכבר נתקיים כל נדר זה כי אעפ"י שאמר שלא לדור בטוקט אחר חופתו אלא ג' שנים שלימות שנראה שלא יוכל לדור עוד שם אפילו הכי השלי' דברי נדרו שאמר ואחר כך אבא לצפת שנראה שמה שנדר שלא לדור בטוקט אלא וכו' היה קודם בואו לצפת ואחר שכבר בא לצפת כבר נשלם נדרו ויוכל לחזור לדור לטוקט שמה שאמר שלא לדור הוא אלא שיבא לצפת וכבר בא ונשלם נדרו כמו שכתבתי ויכל לחזור לדור שם נאם המבי"ט: שאלה קמו ילמדנו רבינו נר ישראל ראובן תושב עיר אח' נתפשר עם שמעון בחור א' מתושבי עירו לתת לו בתו לאשה ונדר לתת לו בנדוניית בתו ק' פרחים במעות בעין ואחר שנעשו שדוכין ביניה' ונתקיימו היה תובע שמעון מראובן חמיו הק' פרחי' שרצונו להתעסק בהם והשיב לו חמיו בא עמי לעיר פלוני שיש לי שם מעות ושמה אתנם לך והלכו שניהם שם למקום ההוא ונתנם לו חמיו ושמעון חתנו הלבישם בסחורה במקום ההוא בהסכמת חמיו עם ק' פרחים אחרים שהיו לו לשמעון משלו וקבל שמעון אחריות הסחורות שהלביש במאה פרחים שנתן לו חמיו וחזרו שניהם יחד ובחזרתם לעירם סמוך לעיר' נכנס השטן בתוכ' ובטלו השידוכין מבניהן ולקח ראובן כל הסחורה שהיה מביא שמעון במאתים פרחים והכניסם לביתו עד שימכרם ויקח כל א' חלקו ואחר שמכרם נתן לשמעון המאה פרחים שלו עם הריוח שהגיע לחלקו והק' פרחים האחרים לקחם לעצמו בעד הק' שלו כיון שנתבטל השדוכין גם לקח הריוח של הק' פרחים הנזכ' כיון שהקרן שלו ושמעון טוען כי כיון שהוא קבל אחריותם ואם היה שאירע בהם שום הפסד הוא היה חייב עליהם עתה שנתבטלו השדוכין וגם אם היו מתקיימים השדוכין היה מכניסם בחשבון כתובת בתו כיון שאחריותם עליו וא"כ עתה שנתבטלו השדוכין ויש בהם ריוח הריוח שלו כמו שג"כ האחריות היה שלו יורינו מורינו מורה צדק הדין עם מי לזכות בריוח ק' פרחים אלו ושכרו כפול מן השמים: תשובה כשתבע שמעון מראובן חמיו שיתן לו הק' פרחים שנדר לו לנדוני' בתו אעפ"י' שעדין לא היה חייב ליתנם לו עד שישאנה כיון שרצה ליתנם לו מעתה שיתעסק בהם מסתמא בכוונתו היתה שהריוח שלהם יהיה לשמעון שרצה להועילו לתתם לו מעת' וכיון שהלבישם בסחור' והביאם לאחריותו בעוד שהיו השידוכין קיימי' ביניה' הריוח הוא של שמעון שכשנתבטלו השדוכין סמוך לעי' כבר נעשה הריוח שהגיעו בשלמות לאחריות שמעון כי גם שהיה מפסיד בסחורה היה ההפסד עליו בין שיתבטלו השדוכין או יתקיימו ולכן הריוח שנעש' בעוד שלא נתבטלו השדוכין חייב ראובן לתת לשמעון וזהו בשביטול השדוכין בא מצד ראובן או מצד ששניהם נתרצ' אבל אם מצד שמעון לבדו נתבטלו הריוח הוא לראובן שלא נתן לו הק' פרחים שירויח בהם אלא על מנת שיכנוס את בתו נאם המבי"ט: