מבי"ט חלק ג קעו

ובסוף דף י"א כתוב גזרה מן השופט של האדון החשמן סגן אביניון ועל זה הלך לקבול לאפיפו' ועדים על כל זה ובדף י"ב טופס ההתרא' שעשה שלמה דילא קושטא לשמואל בינדיג על ב' התראות קודמות וג' בתי דינים ולא שמע עליהם ואנשי המעמד חזרו ושמעו טענותיו על שלא היה רוצ' לישבע סיגנון השבועה הנהוגה אצלם ועבר על ההתראות ועל הפסקים החתומים על זה הג' הנז' למעלה חתומים בסוף כל דף ועל התראה זו בפרט מקיימים חתימת כמה שמות אנשים שהם חתומים זה תחת זה וד' חתומי' זה תחת זה וד' חתומי' זה תחת זה הם עשר' והג' החתומי' בכל דף על כי כל מה שכת' שלמה די לא קושטא אמת ויציב: ובדף י"ג כתוב טענות שלמה דולה קושטא על כי אינו רוצה שמואל בינדיג לקיים השבועה שנשבע לישבע וטענות שמואל שרוצה לישבע כפי הגדר של השבועות של הנוצרים היותר קלה מהן והראו לו טופס השבועה אשר גזרו כל הברורים ולא אבה לראותה ועל כל זה העידו שלמה די קרקשונה ומשה בר' עובדיא ויוסף בר חלפתא פנפלונא עוד בדף י"ד התראה אחרת בעדים שיחזור לברור ברורים לשמוע טענותיו על שאינו רוצה לישבע ואמר כי שלא כדין הביאו לפני הערכאות ושלמה דילא קושקא אמר כי בפני דייני ישראל אשר יבררו יבאר שלא הביאו בפני הערכאות כי אם בטענות מספיקות ושפטו למי שגרם נזק לחבירו ישלם ושהוא מוכן לשלם ההוצאות על פי הדיינים שיבררו וחתמו העדים על ההתראה אחר שקראה שמואל: אחר כך בדף ט"ו כתוב מה שהערים שמואל בנדיג לחפש ג' הדיוטות להתיר לו השבועה שנשבע לישבע ופתה אותם שיתירו לו בלתי ידיעת פרטות השבועה וסבתה ובלתי שום חקירה יצא מפיהם מותר לך שרוי לך מותר לך ואמרו לו אך בזאת בתנאי שיסכימו בדבר זה חכמי פימונטי וכששמע שלמה דילא קושטא ענין זה ידע כי לא יבואו העדים לפני אנשי המעמד והוליכם והשביעם לפני רבים שיאמרו אופן ההתרה והועתקה בלשון קדש ע"י החכ' ה"ר חזקיה אביגדור וצעק מרה על המתירים והעידו אנשים כי נתן שמואל בינדיג תיכף אחר ההתרה מעות לבונוגוש א' מן המתירין והוא התנצל שלא לקח אלא מיד וידאל קרשק"ש שהיה בחבר' גם משה רוגייט המתיר השני הוא רע לשמים ולבריות שעבר על חרם גמור וקול אלה ושראוי להלקותם ולנדותם על אשר יזמו להתיר מה שלא ידעו טוב השבועה ואיכותה ושהם גרמו היזק כי זה בינדיג מתחזק בהתרה אעפ"י שאין בה ממש כל זה בדף י"ו ובדף י"ז וי"ח כתוב שהאדון עשה חקירה מן יאקב קרשוט אשר הוא א' מן השלשה המתירים שהיה בחור בן י"ח שנה ושאלו ממנו מה היתה ידיעתו ואמר שלא היה יודע כי אם קריאת פסוק והלעז שלו ושלא היה יודע הפרש מי שנשבע מעצמו או מי שנשבע על דעת חבירו ושלא היה יודע דברים הצריכי' להתרה אלא שהיה צריך ג' בני אדם להתיר ושהיו אומרי' לנית' מותר לך שרוי לך מחול לך ושע"י ההפצר והפיתוי שנעשה לו מבונדיג אמרו לו מותר לך וכו' אך בשני תנאים שלא יהיה נגד התורה וגם שחכמי פימונטי אם לא יסכימו שתהא כאלו לא נעשתה ושעל אלו התנאי' התירו גם כן אלמן ומשה הנז' ושאלו אם היה קרוב או אהוב לשמואל בינדיג ולשלמה ואמר שהוא אהוב לשניהם אבל אין לו עסק עמהם ושהוא דבק לשמואל להיותו גיסו מאחיו ואחר ד' ימים חזרו וחקרו את יעקב הנזכר ואמר שאין לו תוספת וגירעון על מה שהעיד קודם ולא אמרו לו סבת שבועתו אלא שאם היה הולך בדרך המזרח היתה השחתת עצמו ובניו. ואחר כך בדף י"ח חקירת משה רוגייט בחור בן עשרים שנה לפני האדון ושאלו על ידיעתו ואמר שהיה יודע מקרא ולעז ומלמד התינוקות ושאלו אם היה יודע גודל כח השבוע' הנעשית על דעת חבירו והשיב שלא היה יודע כלל אלא שהיו יכולים להתיר ג' בלתי יודעי' כמו יודעי' ושהיה יודע שהי' ריב ביניהם על הזווג אבל לא ידע עיקר הענין ושאלו לו אם יודע שיכולים לעשות התרה בלי ידיעת הכת האחרת וטרם ידיעה היכן הדין נוטה וטרם גזר דין ואמר שאינו יודע כלל שלא למד כל כך אמרו לו א"כ למה התרת ואמר התרתי על תנאי שחכמי פימונטי יסכימו ושימצאו שיהיה ראויה והגונה ושאלו אם קבל איזה מעות ואמר שהוא לא קבל אבל ששמואל נתן לאלאמן ונעלם ממנו על מה ושלא ידעו סבת השבועה אלא שאמר שהיה השחת' ביתו ובניו הליכתו למזרח עוד בדף י"ט חקיר' בונגו אלאמן בן נ' שנה שאלו ממנו אם יודע איכות השבועה שנשבע אדם על דעת חבירו והשיב שלא קרא כ"כ ושהיה רואה שיחיד מומחה יתיר השבועה או ג' עברים אחרים אעפ"י שאינם יודעים וכן השיב מה שהשיבו האחרים על שאר השאלות וגם אחר ד' ימים חזרו ושאלו ממנו ואמר שאין להוסיף ולא לגרוע על מה שאמר וחתם על עסק עדויות אלו ה"ר חזקיה ושאח"כ השביעו את הג' מתירי' אם העידו על נכון מה שהעידו וענו מכח השבועה שכך היה הענין ושלא היו יודעים דבר אחר וחתומים על זה מנחם די לישבונא וישראל ודוד קרקשונא וקיום על חתימ' ה"ר חזקיה ועל חתימת הג' ג' אחרים יעקב ב"ר יעקב וידאל ומשה ב"ר מאיר דילא פונטי ויוסף ב"ר חלפתא ודף כ' כ"א כ"ב הן חלק. ובדף כ"ג עד דף כ"ו פסקי הרבנים הרב מהר"ר דוד בכמ"ר אליעזר ופסק מהר"ר משולם ופסק ה"ר אליה חלפן שלשתם מגזימים על בינדיג בארירה וקללות אם לא ילך ויקיים שלשה או ו' שבועות ובדף כ"ז וכ"ח פסק רבני פיראר"ה ההר"ר רפאל ומהר"ר משה ומהר"ר יצחק ושלשת' מזרזים ומחמירי' על מה שעבר על השבועה ושאין בהתרה שום ממשו' וגזרת חרם על כל העיירות שלא יתירו לו ובדף כ"ט טופס הנחה שלמה דילא קושטא על אמיתות הענינים כמו שעברו ביניהם שלא רצה בינדיט לברור וטופס ב' כתבים ששלח ברורי ק"ק אביניון לקטפראו לברו' משה די מארגארה לדבר לבינדיג שיברר ולא רצה להשיב להם ומה שהיה משיב בנדיג על ההנחה הנז' ועל זה ק"ק אביניון ביררו ג' לעיין בטענות שלמה דילא קושט' אם הסבירו לרבנים אמיתת הענינים ולהביאם לפני כל יודעי דת ודין וחתומים ז' אנשים מק"ק אביניון ודף ל' חלק ובדף לא ולב כתב שמואל בנדיג מתרעם על שלמה קושטא והקדים ללכת לרבנים והוא מעוכב על ידו מהאדון שלא לצאת מן המחוז ושלמה השיב שנתרצ' להתיר העדות ושיוכל לצאת אך בזאת כי תוך ח' ימים יבא לקוני אשר במדינת פימונטי ויתיחדו לפני החכמים ובתנאי שיתן ערב לחזור לאיתנו תוך ג' חדשי' אחר התרתו בקנס ת"ק וחתומים שנים ממשרתי קהל קוני על תשובת שלמון וגם על כי שלח תופס התשוב' על ידי גוי נאמן ובדף לב ול"ג ול"ד פסק מן הג' רבנים הראשונים שניטפלו בריב זה כתבו מה"ר רפאל טרויש על כי ההתרה לא היתה בה ממשות וכן חכמי פימונטי שההתרה היא כאלו לא נהיתה ועל תנאי זה עשאוה והוא על תנאי זה קבלה שתהיה בהסכמ' חכמי פימונטי והרי הם אומרים שהרי היא כאלו לא נעשתה נמצא שהוא קשור עדין בשלשלאות של השבועות ועל זה הלך לרב ה"ר אליעזר אשכנזי בקרימונא אשר נתן לו מקום להתגדר בו על כי זמן הקומפרומיסו חלף הלך לו ושעשה השבועו' באונס ועל זה כתבו נגד הרב הנז' בענין ההתרה שהיא כאלו לא נעשתה וחזרו וגזרו על בינדיג שיקיים השבועות שקבל והחרימו אותו עד שיקיים: ודף ל"ו חלק ובדף ל"ז ול"ח פסק דין מחכמי פירארה בקיום השבועות על בינדיג ותמהים על החכמים שהיו אומרים כי לא חלו השבועות על בינדיג. ודף על חלק ודף המ' כתב הג' רבנים הראשונים לקפטרן ואביניון וכל קהלות הקדש כתיב' כ"ד חשון השל"ז אם בי"ג כסליו יעמוד במרדו שמואל בנדיג יחזיקוהו למנודה ומוחרם ככל אלות הברית וחתומים אברהם מנחם דוד שלשת הרבנים אשר להם משפט הבכורה בנדון זה וכו' העולה מכל מח שכתוב למעלה בכוונת הענין של המ' דפים בקיצור נראה סרבנו' וקושי עורף שמואל בינדיג' אשר אינינו שומע בקול מבוררי' ופסקי דינים של הרבנים במה שחייבו אותו שיקיים שבועתו ללכת אל יבימתו ליבם או לחלוץ ולישבע פעם ג' על זה כי לא היה צריך שיחייבוהו לישבע עתה על שהרי מושבע ועומד הוא לקיי' כל מה שיגזרו עליו וגזרו עליו שילך אלא מפני שרואי' סרבנותו והיותו מיקל בשבותו' הראשונות בטענות שאין בהם ממש והיותו סומך על התרת ההדיוטות אשר אינם יודעים בין ימין קיום השבועה או שמאל ביטולה בהתרת שום דבר שאין בו ממשות אפילו להתיר כחוט השערה ולא היו צריכים להפציר עמו עד שישבע כי לפי דרכו ומנהגו יוציא לעז ג"כ על שבועה זו שישבע שיאמר שבאונס השביעוהו מה שאינו כן כי מדעתו נשבע קודם לקיים כל מה שגזרו עליו ובכלל הגזרה הוא שישבע ואחר שההתרה אינה כלום לדעת כל הרבנים אפי' החכמים שמזכים אותו מפני טענת עיגון אשתו הוא שאומרי' שאינה צריכה התרה שאם היה צריך התרה מודים שאותה התרה אינה כלום ואין לו שום סמך עתה משום רבן לסמוך על ההתרה והרי הוא חייב מכח השבועה ללכת לפטור או לכנוס בין בדייני ישראל בין בדייני האומות אשר בחר הוא בהם ולענין הפסקי דינים של הרבנים המזכירי' את שלמון דילא קושטא מצאתי שני פסקי דינים מן הרבני' ג' של פימונטי ושנים מן הרבני' של פיראר' כולם חמשה והרבנים של מנטובה המבקשים זכות לבינדיט על עיגון אשתו הם ג' נקב' תסובב גברי רברבי גם הרב רבי אליעזר מקרימונא בסברתו לזאת תקרא אשה כי לאיש לוקחה זאת הם ד' והמזכים ההם רוב מנין ועל רוב בנין בחכמה מי בשחק יערוך כי אני יודע שאיני כהן ולא אערוך את הנרות נרות המערכה וגם כי כתוב בסוף פסק אחד משני חכמי פירארה כי חזר בו הגדול שבשנים והשני לו נמשך אחריו לא היתה החזרה אלא על שגזרו כולם על שמואל בינדיג ועל כל מי שיתיר לו שבועתו בלי רשות שלמון דילא קושטא מזה הוא שחזרו בהם השנים לא מקיום השבועה כי הם החמירו הרבה על בינדיג שהיה חייב ללכת מכח שבועתו וגם אחרי זה כתב הא' מהם פסק דין לחייב את בינדיג וכתב כי אחרי ראותו כי חזרו ונתקיימו אגרות לזכות ראשונות שהוא חוזר ומקיימם ומוסיף עליהם גזרות רבני פימונטי: ועתה אני בא לחזור ולהתוכח עם החכמים המקילי' בשבועת בינדיג על דבר אשתו מלבד מה שכתבתי בפסק הראשון אשר הוא מועתק למעלה על מה שהביא ראיה הרב ר' אליעזר מקרימונה מתשובת הר"ן ז"ל כתבתי שאין הנדון דידן דומה למה שכתב הר"ן ז"ל וששמואל בינדיג חייב לקיים שבועתו אשר נשבע ללכת למקום יבימתו ליבם או לחלוץ: ועוד ראיתי בטענות בונדיג הנזכר אשר התחיל לטעון בתחלת המ' דפים שגמרנו יחד לעשות שטר בירורין ונשבעתי בשבועת התורה בנקיטת חפץ בביטול כל מודעות וכו' לקיים כל מה שיגזרו הברורין וללכת לטריפול או לצפת תוב"ב תוך הזמן שיגזרו הם וגזרו שאחזור ואשבע לדעת שלמון די פירפיניאן כי היה ירא אבי היבמה פן יתפתה יוסף לאטש אשר על דעתו נשבעתי השבועה הראשונה להתירנה לי וכן נשבעתי וגזרו כי תוך ג' שנים שישלמו בחדש ניסן משנת השל"ז שאלך לטריפול או לצפת כנזכר ושעכשיו שקרב הזמן ניחם ונתחרט על השבועות כי ראה פני המלחמה מועדת וירא על נכסיו וכו' והאחרון הכביד עיגונא דאתתא אשתו הצועקת מרה ובוכה כו' והאריך בעיגון אשתו ושיתנו לו החכמי' רשות לעשות התרה לשבועותיו הרי כי מתחלה נשבע על הקדמה שילך לטריפול או לצפת תוב"ב ולא נבררו הבירורי' כי אם לקצוב זמן הליכתו ובפשרה זו כתב שארכו לו ימים כמשלש חדשים עד שנגמרו ומסתמא אשתו ידעה כי