מבי"ט חלק ג קעד

גומף אדם כשר ולא היה נמצא במעשה מכוער כזה בפרט שהיתה משודכת לאחר. גם מה שכתב פלודר בעדותו תחת השטר והעדים אין זה קיום לחתימתם כי הוא כתב כי באו אלו השנים החתומים לפניו לא כתב החותמי' בפני גם הוא עד א' ולא העיד בפני ב"ד שיקיימו תחימת העדים על פיו והרי זה גומף מת ואין שום עד שיקיים חתימתו אינו נחשב לעד א' בשט' כ"ש שאינו נחשב לעד א' המעיד לפני ב"ד על קדושין שאין חוששין לעדותו: גם עדות פלודאר עצמו שראה שנתן זלמן הקוים ואמ' לה הרי את מקודשת לי כו' כבר כ' שבלא כונה נכנס ושהגידו לו העדים החתומים איך היה המעשה מתחלתו ועד סופו כמו שכתוב בעדו' השני' עדים שאמר' היא תנם לי במתנה תקות החוטי' ושזלמן אמר לה אני אתנם ליך במתנה אם תתרצי להיות מקודשת לי בקוים והיא אמרה כן תנם לי אותם על זה ואז נתן לה הקוים מידו לידה ואמר הרי את מקודש' לי בקוים הללו כדת משה וישראל ולפי זה הוא לא נמצא בכל זה שעבר ביניהם מקודם ולא נמצא כ"א באמירה אחרונה שאמר הרי את מקודשת לי בקוים וכו' ולא ידע אם היה ביניהם איזה תנאי ועל מנת כן קבלה הקוים גם לא ידע אם היא ראתה אותו כשנכנס ושמע מיד הרי את מקודש' לי וכו' כי לדעתו היא היתה טרודה לקבל הקוים ולא ראתה אותו כשקבל' וגם כי יש פוסקים שכתבו שאעפ"י שאין חוששין לקדושי עד א' אם העד הא' אמר כי בפני שני עדים אחרים קדשה ואפי' בפני עד א' עמו שחוששין לקדושיו היינו כשמעיד על עדים או עד ידועים כשרים אבל בנ"ד אינו מעי' אלא על אברהם בן יצחק שאינו ידוע ואינו ניכר שכתוב בחקירות ששאלו ב"ד אם היה מכירו וכמה פעמים ראה אותו ושהשיב שראה א' ששמו כך אבל אינו מכירו ולא ראהו לא קודם ולא אחר כך ראהו בבית מושלן וכו' ושאלו לו אם הוחזק שמו אצלו והשיב לא אבל ראהו שחתם ושאלו עם מי חתם והשיב עם גומף שחתם גם הוא בפניו ע"כ הרי שהוכחש מקודם אמ' ראה א' ששמו כך כו' ולא ראהו לא קודם ולא אחר כך וראהו בבית מושלן ואחר כך אמר שראהו שחתם והחתימה היתה עם גומף ואח"כ כששאלו לו באיזה יום ובאיזה מקום ובאיזה זמן כתבו והשיב אינו יודע אם הוא באותו יום או ביום של אחריו וכמדומה לו שהיה יום שלאחריו בבית זלמן ובפני אותו השנים החתימה היתה בו ביום והשני של אחריו היה ביום של אחריו ע"כ וזה הלשון ובפני אותו השנים וכו' אינו מובן אבל כתב איני יודע אם הוא וכו' וכמדומה וכו' בבית זלמן הרי שהוכחש שקודם אמ' שראה א' ששמו כך וכו' ולא ראהו לא קודם ולא אח"כ וזאת הראיה כתב שהיתה בבית ר' מושלן שהיה קודם בשעת הקדושין ואח"כ אמר שכתיבת החתימות היתה בבית זלמן כמדומה לו ביום של אחריו הרי שראהו אח"כ והוא כתב שלא ראהו אח"כ אם לא שנא' כי מה שכתב שלא ראהו לא קודם ולא אח"כ שחוזר על מה שכתב קודם כי היה בתחלת ניסן כשראהו ולא ראהו קודם תחלת ניסן ולא אח"כ אבל בתחלת ניסן אפשר שראהו ב' פעמים ביום ב' בבית ר' מושלן וביום ג' בבית זלמאן אלא שמה שכתב אח"כ שראהו בבית מושלן נראה כי על זאת הראיה שהיתה בתחילת ניסן אמר ולא קודם ולא אח"כ וא"כ ההכחשה אינה מוכרחת ועכ"ז לא העי' על איש ידוע לשנאמר שיחושו לקדושין אפי' הוא א' כיון שאמר שאחר היה עמו גם עדותו של גומף שחתם בפניו כיון שמת כבר גומף קודם זה אין כאן שום עדות עליו כמו שכתב הרשב"א בתשובה שהביא בב"י סי' מ"ב שכל עד שמעיד שנתקדש' פלוני לפלו' בפניו ובפני אחר שמת הרי הוא כעד א' ואין חוששין לקידושיו ואפילו שיש מי שאומר שקודם שמת שמע ממנו שנתקדשה בפניו כל שלא העיד בב"ד אינו כלום כ"ש בנ"ד שזה גומף היה כמה ימים שמת ואין מי שיעיד עליו בשום דבר אלא זה פלודאר שמעיד עתה על חתימתו וא"כ נשאר פלודאר לבדו ואין חוששין לקדושיו אפי' היה עד מוחזק בכשרות כ"ש שהוא מוחזק בפי הרבנים יצ"ו לשקרן ומזוייף ונמצא מוכחש בכמה דברים כמו שכתב א' מהרבנים גם יש הכחשת האשה לכל א' מהם דמהני מידי לדעת הרשב"א ז"ל. עוד יש לספק בקידושין אלו שכתוב בעדות שהיה ביד זלמן תקות חוטין הנקראין זריזא' ועוד תקות חוטין אחרים ובאה הבתולה ואמרה לזלמן בכמה תמכור האמה מאלו תקות החוטין והשיב בעד חצי טילאר ואמרה היא והרי הם זיוף ותמיד מכרם בשני פטין תנם אותם לי במתנה שאני צריך להם ועל זה אמר זלמן לנו הוו עדים ותשמעו מה שנדבר יחד וזלמן השיב על דבריה ואמר אני אתנם ליך במתנה אך בזאת אם תתרצי להיות מקודשת בתקות החוטין הללו ותרצי להיות אשתי והיא אמרה הן תנם לי אותם על זה וזלמן הנז' נתן לה אותם תקות החוטין מידו לידה ואמר בפניו הרי את מקודשת לי בתקות חוטין הללו כדת משה וישראל ואתם עדים על זה ומ' ריקלן הנז' קבלה תקות החוטין לפנינו לשם קידושין מזלמן הנז' לעיל ע"כ נראה מלשונם שהיה נותן דבר א' במתנה ודבר אחר לקידושין שבידו היו תקות החוטין ועוד תקות חוטים אחרים ועל תקות החוטים הנזכרי' בראשנ' שנקראים זריזר אמרה היא שיתנם לה במתנה ועל זה השיב זלמן אני אתנם ליך במתנה אך בזאת אם תתרצי להיות מקדוש' בתקות חוטין הללו והיא אמרה תנם לי על זה וזלמן נתן אותם חקות החוטים ואמר הרי את כו' נראה כי באותם החוטים שאמרה היא תנם לי במתנה ועליהם אמר הוא אני אתנם ליך במתנה אך בזאת אם תתרצי לי להיות מקודשת בתקות חוטין הללו ונרא' שתקות חוטין אלו שקדשה בהם הם האחרי' ולא קבלתם אלא על תנאי שהיה נותן לה הראשונים במתנה ולא נזכר בעדות שנתן לה הראשונים ולא נתקיים התנאי ולא תימא שכבר היו בידה הראשונים שהרי כתוב ובידו תקות החוטין ובהיותם בידו אמרה היא בכמה תמכור כו' ואמרה ג"כ תנם לי במתנה ואם נתנם לה העיקר חסר מן עדות הספר שהיה צריך שיעידו העדים שנתקיים התנאי שנתנם לה במתנה וקדשה באחרים שאם היה מקדש אותה בהם היה לו לומר אני אתנם ליך במתנה אך אם תתרצי להיות מקודשת לי בהם ולא אמר אלא שתתרצי להיות מקודש' בתקות חוטים הללו נראה שהם האחרים ועליהם אמר הרי את מקודשת לי בחוטים הללו ולא נזכר שנתן לה הראשונים ואפי' נאמר שהיו בידה כבר הראשונים מה שאינו נראה כן מלשונם עדיין היו בחזקת זלמן והוא אמר אני אתנם ליך במתנה אך בזאת וכו' והיא אמרה תנם וכו' כשאמר לה מיד הרי את מקודשת לי וכו' היה לו לומר והראשונים הם ליך במתנה שהוא אמר לה אני אתנם לעתיד ולא אמר לה אח"כ יהיו נתונים ליך וכל שלא אמר כן אפי' היו בידה עדיין היו בחזקתו ולא נתקיים התנאי ואי אפשר לפרש שעם אותם חוטין שאמרה היא שיתנו לה במתנה קדשה שהרי כתוב אני אתנם ליך במתנה אך בזאת שתתרצי להיות מקודשת בתקו' החוטין וכו' שנראה כי מלבד המתנה היה מקדשה בדבר אחר שאם היה מקדש' בהם לא היה נותן לה דבר שהקידושין שנותן המקדש הוא דרך קנין שמקנן עצמה לו בהן כדכתיב כי יקח איש אשה וגמרינן קיחה קיחה משד' עפרון וכמו שאמרו במסכת קידושין המקדש אחותו מעות מתנה אדם יודע שאין קדושין תופסין באחותו ומתנה הוא שנתן לה נראה כי באשה המותרת לו המעות הם קנין וכן המקדש האשה בין חזר' היא או הוא או שמת הוא א' היא אינם חוזרים שהיה ראוי מן הדין שיחזירום כי לא נתנ' אלא לכונס' והם דרך קנין והיו חוזרים שלא נתקיים הקנין ומפני שלא יאמרו קידו' תופסין באחות' אמרו שהם במתנה וכן אמרו כי יקח ולא שיקיח עצמו וכ' הרמב"ם ז"ל הדברים שיאמר האיש כשהוא מקדש צריך שיהי' משמע' שהוא קונה אותה לא שתקנה לו עצמה וכו' וכשאשה אמרה לאיש א' שהיה מוכר איזה דבר ואמרה היא תן לי מהן ואמר לה אם אתן ליך תהיה מקודשת לי אם אמרה הן ונתן לה הרי היא מקודשת אפילו הכי כשאמר' היא תן לי שהוא דרך מתנה כשאמר הוא לה אח"כ אם אתן ליך תהי' מקודש' ר"ל אם אתן נתינה מיד ליד על קידושין דרך קנין קידושין לא דרך מתנ' והיא השיבה הן הרי היא מקודשת אבל בנ"ד הוא אמר בפ' אני אתנם לך במתנה אך בזאת וכו' שהמתנה לעולם קיימת אעפ"י שיקדשנה והנני בא אחר הרבנים נר"ו לרדוף אחר זלמן הרודף אחר הנערה אשר לא אירסה לו והוא משיא לה שם רע בשכונותיה וגם כי לא אוכל להשיגו להצילה בא' מאבריו כי רחק ממני דילמא יזדמן ליה כי ההוא עקרב' דיתבה על אקרוקת' ועברא נהרא טרקא גברא ונימא דחויא דרבנן טרקיה חזקו ידים רפות וידכ' תהיה בו בראשונה לשמתו וברכי' כושלות אמצו להודיע לכל הקהלות אשר סביבותיכ' את מחשבתו הרעה אשר חשב ויוסרו כל האנשי' הזדי' הפושעי' לבל יוסיפו עוד להוציא שם רע על בתולות ישראל הצנועות בבית אביהן וגם אנחנו נחלץ חושי' להכריז עליו ועל פלודר בארץ ישר' וחלקת' תקולל בארץ וראוי והגון לכל החכמי' הרבני' אשר נראה להם לחוש לקדושין אלו דרך חומרא שיתנו אל לבם דהויא חומרא דאתיא לידי קולא להקל בכבוד בנות ישר' לתת יד לפושעי' שיתעוללו בהם, ואחר שרואים שרוב חכמי הדור מזלזלי' בקדושין אלו ילכו אחרי רבים להטו' כוונת המוצי' שם רע ועדיו וחותמיו לבל יוסיפו עוד בני עול' לענות בנות ישראל הכשרות וגם כי חיוב יש לרבנים יצ"ו מדין תורה לבטל דעתם מפני דעת המרוב' גם צדקה תחשב להם לבטל הקול אשר יצא להחמיר על הבל פיהם וקולמוס' ויודיעו לרבי' כי הרבני' אשר התירו בראשונ' חקרו ודרשו הטב וידעו בענין שאירע בגבולם ושעליהם ראוי לסמוך וכולהו שיבי דכשורא תליא בהו ועליהו ולא על המחמירי' וכבוד והדר יחשב להם בעיני אלהי' ואדם נאם דורש שלומם בחברת כל חכמי ישראל המבי"ט: שאלה קלא אלהים דייני' ראיתי עולי' מן הארץ ארץ ישראל אשר עיני ה' אלהינו בה ויש מן אלו הדיינ' נר' מדבריהם שאין מצוה בזמן הזה לעלות לארץ ישראל אפי' לצורך מצוה אחר' ואינו כך כי מה שכתב רבינו חיים ז"ל כי בזמן הזה אין כופין איש לאשתו או אשה לאיש אינו אלא משום סכנת דרכי' להוליך עם אשתו ועם בנ' ביתו אבל איש א' שהולך לסחורה או לדרך מצוה אין סכנה מצוייה גם עם בני ביתו באלו הזמנים שנתגדלו שני מלכיות אדום וישמעאל שהם שולטי' ברוב ישוב ורוב הזמני' יש שלום ביניהם אין הסכנה מצוייה כל כך ויש זמני' בכל השנים שיכולי' לבא מארץ מרחקים ומצויים בני אדם לבא לא"י מארץ אדום מאטלייא מאשכנז מפראנסייא למלכות תוגרמה ומתוגרמה להן אפי' לסחור' שהוא דבר רשות לגבי מצות עלייה לא"י וגם כי לפעמים יש שוללי' בדרכי' ושבאי על הרוב הם בטוחי' ונבא לנ"ד שהר' ברוך יש לו יבמה זקוק' לו זה ה' או ו' שני' שמת אחיו בטריפו' והיבמ' שבא' פה לא"י עם בעלה קשה בעיני' לחזור לשם והית' ממתנ' שיבא גם הוא עם כל בני ביתו פה כי כן אומרים שנדר ושהיה התנאי ביניהם כשב' פה בעלה שהוא יבא אחריה וכשראו שלא בא הלך עם היבמה דון שלמה דילא קושטא שם לדבר אליו שיקיים הבטחתו ונדרו לבא וגם אגב אורחיה יכנוס או יחלוץ ולא יצטרך שתטרח היא ללכת אחריו והוא מיאן ואינו רוצה לבוא ומכחיש דבר הנדר ובהיותם בתגר זה כמה ימים עשו שטר בירורין ונשבעו בבטול כל מודע' על דעת ה"ר יוסף די לאטש לקיים מה שיגזרו הנבררין על טפנותיה' מבלי שום עכוב וללכת לטריפול תוך הזמן שיגזרו הם וכמו שכתוב בתורף השבועה שילך אם לא ימנעהו אונס גלוי לנבררים ולמכריע למקום שתהיה היא ליבם או לחלוץ כפי מה שיגלה הוא דעתו אז ועל זה גזרו הנבררים