מבי"ט חלק ג קעג

במשקלם ובזהבם ואם ירצה לפרוע חתי' יפרע ד' אלפים חתי' לערך מ' הפרח שכך שוים הק' פרחים ואם גבה שם עטמני' יפרע ג"כ פה או פרחים או חתי' כן שוה שם הפרח ס' עטמנים ואפי' שלא גבה שם מעות כי אם סחורה כיון שהזכיר עטמנים בחוב או בגבייה חייב לפרוע כאן או פרחים או מ' חתי' וכן לפי הדין כאן מי שנתחיי' דרך משל לחבירו מ' פרחי' בין בשטר או על פה חייב לפרוע פרחי' טובים או מ' חתי' על כל פרח כי על ט"ל חתי' לא יתנו פרח א' וכ"ש אם נתחייב לחבירו אלף חתי' שחייב לפרוע לו אלף חתי' שלמות או כ"ה פרחי' טובי' שהוא ידוע ששוה כל פרח מ' חתי והוא ידוע ג"כ שעל ט"ל לא יתנו פרח א' בזמנים אלו וממה שכותבים בשטרות כמה פרחי' ששוים כל פרח מ' חתי' לא נשמע מזה (כא) [שאם] לא היו כותבים כך שהיו נותנים ט"ל חתי' אלא מפני שיש פרחי' שוני' מל"ו או מכ"ח וכיוצא באלו וגם הם נקראים פרחי' על זה כותבי' כי אלו המ' הפרחים הם של מ' ולא של או כ"ח וכיוצא בהם. וגם אם הפרח טוב שוה כאן מ"א חתי' או ס"א עטמנים שם אם פרחי' חייב אינו חייב לפרוע ס"א עטמני' שם או מ"א חתי' כאן אלא יפרע פרח או ס' או מ' חתי' כי מי שחיי' אלף חתי' לא יפרע פרחי' על מ"א חתי' באופן שלא יפרע אלא כ"ד פרחי' וט"ו חתיכות אלא יפרע כ"ה פרחי' או אלף חתי' כי מה שנותני' ס"א או מ"א חתיכות הוא למי שרוצה שיהיו מעותיו בפרחים טובים ואם זה ידוע עובר לכל סוחר שהפרח שוה מ"א חתי' או ס"א עטמני' יתחיי' לפרוע על כ"ה פרחים מ"א חתי' או ס"א עטמנים על כל פרח כי אינם שוים יותר מכ"ה פרחים וגם על אלף חתי' יוכל לפרוע כ"ד פרחי' וט"ו חתי' שהרי הם אלף חתי' שכל פרח שוה לכל מ"א או ס"א אבל לפרוע ט"ל חתי' על ס' עטמנים או על פרח פשיטא שאינו דין וגם מי שהוא חייב ק' עטמני' שם שיפרע כאן ק' עטמנים פשיטא שאינו יכול שאינם שוים כאן ק' עטמנים מה ששוים שם וכן חתי' שחייב כאן לא יפרע שם חתי' וכן כל כיוצא בזה נאם המבי"ט: שאלה קל מארץ רחוקה באו אלי מאשכנז פסקי רבנים נחשבים לגאוני' על עסק ביש אשר קרה שם כי איש מוחזק לבליעל כינוייו ז"למן אשר זלזל בבת ישראל המוחזקת בכשרות וביחס ומינה אנשים ריעים לו ורעים לשמים ולבריות שיעידו על כי קדש' ונכתב עדותם וחתימתם על ספר ומזה נתגלה שקרותם וזיופם וכמו שהאריך ואזן וחקר א' מן הרבנים מהר"ר יעקב נר"ו יוסף דיינא יצ"ו חקירות מן אלף עד למד אלף לשונו ופיו ולימד דעת את העם להשכיל ולדעת את אשר. עוות זלמן הנז' בתוכחות מוכיחו' זיופו ואמתלאות מאמתי' אשר שקר ענה בבת ישראל מלבד מה שכתבו לפי הדין בפיסול השטר ופיסול עדותם והעד מסייעם וכל דברי הרבנים כנים ומיוסדים על אדני פז בביטול הקדושין והתר הבת לינשא לעלמא לא נרחקו ולא היו יריאי הוראה זו כ"א על תשוב' מהרי"ק סי' ע"ד על שטר שבא כתוב וחתום בפני ב"ד שפלו' קדש בת פלוני בד' תפוחים ולא נודע כתב ידם לב"ד ובא מקדש עצמו והודה כי הכל היה שקר וכזב וגם העדים באו לב"ד ואמרו שאין זה כתב ידם ושמעולם לא ראו שקדשה ולא נמצא שום איש במקום ההוא ולא במקומו' הקרובים שיכיר אותן החתימות אם היו חתימו' העדי' הנז' וגם האשה ואביה אמרו שלא נתקדשה מעול' ועכ"ז כתב שאין כח ביד ב"ד להוציאה בלא גט שעדי' החתומי' על השטר נעשה כמי שנחקר' עדותן בב"ד כרשב"ל וכתב כי מיד כשנקרא השטר בב"ד הוחזקה מקודשת בדין תורה דנהי דאחמור רבנן להצריך קיום בגט ובשטר שלא להנשא לשוק ולא להוציא ממון עד שיקיים הגט או השטר אבל להקל ולהתיר אי אפשר הואיל ומדין תורה מקודשת לא אקילו רבנן לאצרכא קיום וכו' ע"כ: ומאד הפריז הרב מהרי"ק ז"ל על מדותיו לכתוב כי אפי' שהמקדש והמתקדשת והעדים מודים שהכל שקר וכזב שיחושו לשטר שנראה בב"ד בחתימת העדים שאין כתב ידם יוציא ממקום אחר והם עצמם אומרים גם כן שמעול' לא חתמו ושלא נתקדשה בפניהם דכי האי גוונא ובציר מינה בדררא דממונ' אפי' מלוה לחודיה מודה לוה פטור ואע"ג דהכא מילתא דאיסורא ואי איכא סהדי מהימני שקדשה לאו כל כמיניה דמקדש לומר שלא קדשה אפי' הכי כשכולם מודים איש ואשה ועדים שהכל שקר כנדון דיד' אמאי צריכה גט שטרא חספא בעלמא הוא כיון דצווחי עדים וצווחי מקדש ומתקדשת ואמרי בדאי הוא דהא דכתב הרב ז"ל דהואיל שהובא השטר בב"ד וקראוהו ב"ד והוחזק בב"ד שוב לאו כל כמיניהו לומר לא חתמנו מעולם דלא אתי בעל פה ומרע לשטרא לא היא דהבאת שטר לב"ד וקריאתו אינו מחזיקו לקיים כל עוד שלא יצא כתב ידם ממקום אחר או לא העידו הם על כתיבתו ומשום שהובא לב"ד וקראוהו לא תלו ליה ב"ד סיפא אגביה אדרבא כשמביאים שטר לב"ד הוא לרעותא אם לא נתקיים או לטיבותא אם נתקיים ומימרא דרשב"ל עדים החתומים על השטר נעשה כמי שנחקרה עדותן בב"ד היינו כשאין העדים מצויים שב"ד רואים שטר כתוב כהלכתו ועדים חתומים בו חתימות שונות זו מזו שנרא' שכל עד חתם על השטר כהלכתו וכל ישראל כשרים כ"ש אם הם שמות אנשים ידועים שנעשה כמי שנחקרה עדותן בב"ד מדאורייתא ולא היה צריך קיום אלא מדרבנן שכיון שחתומים בשטר כהלכתו אנחנו חושבים מסתמא שלא יערערו העדים כשיבואו אלא שיאמרו זו חתימתנו היא אבל אם באו העדים עצמם מעיקרא וערערו על חתימתם כיון שלא יצא חתימת ידם ממקום אחר לא נעשה כמי שנחקרה עדותן בב"ד מפני שהובא בב"ד וקראוהו כיון שהעדים עצמם אומרים אין זו חתימתנו וכ"ש כשהלוה עצמו ג"כ צווח שהוא מזוייף דכי האי גוונא הוי כחספא בעלמא אפי' מדאורייתא כל שלא נתקיים בב"ד שיצא חתימתם ממקום אחר או ניכרת חתימתם ע"פ עדים אחרים כ"ש כשבאים עדים עצמם ומערערים על החתימה והרב ז"ל רצה לתרץ זה שכתב ואי משום דקאמרי סהדי אין זה כתב ידינו בהא לית לן להתירה הואיל שהובא השטר בב"ד וקראהו ב"ד והוחזק בב"ד שוב לאו כל כמיני' לומר לא חתמנו מעולם דלא אתי בעל פה ומרע לשטרא ע"כ וכבר כתבתי שבהבאת השטר לב"ד וקריאתו לא החשיבו יותר ממה שהי' מקודם שבא לב"ד שאפילו לדעת הרב ז"ל היה כחספא בעלמא כיון שאין מי שיכיר חתימתו (אבל ( ואף] למה שכתבתי שעדים החתומים בשטר לב"ד נעשה כמי וכו' (הרי) [הוא אם] נחשב השטר שראוהו כתוב וחתום כהלכתו חתימות שונות זו מזו מאנשים בלתי ידועים דזייפי אפילו הכי לא החשיבוהו לשלא יוכלו העדים לערער ולומר אין זו חתימתנו כיון שאין חתימתם יוצא ממקום אחר כ"ש כשלא נחשב כ"כ אלא בהבאה וקריאה לב"ד דפשיטא שלא יתחזק השטר בזה לשלא יוכלו העדים לומר אין זו חתימתנו כיון שלא יצא חתימתם ממקום אחד ופשיטא דמלתא דר"ל שנעשה כמי שנחקר' כו' היינו כל שאין העדים מצויי' שנעמיד השטר בחזקת כשר כדפי' אבל אם ערערו העדים על חתימתם אפילו מדאורייתא הוי כחספא בעלמא כיון שלא יצא חתימתם ממקום אחר כמו שהארכתי על כן הוא דבר תמוה מה שכתב באותו נדון שכולם עדים איש ואשה אומרים שהשטר מזוייף והקדושין שקר וכזב ואין מי שיכיר החתימות בכל הגליל ויכתוב הרב ז"ל שצריכה גט אני חושב בודאי כי לא הודה לו הרב השואל ולא חביריו ולא הצריכוה גט על ריח אות' התפוחי' (שבידו) [שבדו] בשטר שנתקדש' כי כפי הדין לא היה שום חשש כלל באותן הקדושין עוד יש קושי בהוראה זו מה שהודה המקדש עצמו שלא קדש דאע"ג (דאי איכא) [דאיכא] שקדש אע"פ שיודה הוא ויאמר שלא קדש לאו כל כמיניה אפ"ה איכא דוכתא דמהני מידי הודאת המקדש כמו המקדש על תנאי וחזר אחר כמה ימים ובטל התנאי אע"פ שבטלו בינו לבינה שלא בפני עדים בטל התנאי והרי היא מקודשת סתם כמו שכתב הרמב"ם ז"ל פ"ז מאישות הרי שהוא נאמן בלא עדים לקיים הקדושין דאע"ג דאי הוי באיפכא משמע דלא יהא נאמן בינו ובינה כמו אם ביטול התנאי היה לשלא תהיה מקודשת לו שהתנה עמה אם תעשה כך תהיה מקודשת ואם לאו לא תהיה מקודשת וחזר ובטל התנאי שאפי' שלא תעשה לא תהיה מקודשת משמע דלא מהני ביטול התנאי לשלא תהיה מקודשת לקולא כי אם בפני עדים ואפ"ה נאמן לשתהיה מקודשת כשבטלו בינו לבינה והיא חומרא דאתי לידי קולא שאם לא היה מבטל אם א' היה מקדשה קודם ביטול התנאי היו קידושין ועכשיו שבטל חלו קדושין מיד ולא חלו קדושי האחר על פי מה שבטלו הוא בינו לבינה ואחר כך הודיע שבטלו הא הכא דמהני דבור המקדש נגד העדים שקדשה השני אם כן גם במה שנשאל הרב ז"ל המקדש הודה שלא קדש והוא סעד גדול לעדים שיהיו נאמנים אפי' לדעת הרב ז"ל שאין העדים נאמנים לומר לא חתמנו כיון שהובא השטר בב"ד והראוהו וגם לחוש לזה לא נתן לב הרב ז"ל לצרף הודאת המקדש עם ערעור העדים לבטל הקדושין ואפילו שהחמיר הרב ז"ל שם בהודאת כולם שלא היו קדושין היינו משום שהשטר הובא לפני ב"ד וקראוהו שלם והוחזק לדעתו אבל בנ"ד שהשטר בהבאתו לב"ד הורע שהעדים היו חתומים על נייר מדובק בסוף כתיב' השטר ותחת כיסוי העור היה העד הראשון חתום שם עם עד אחר דאין כאן שום עדים על עדות כתיבת נתינת הקדושין דזיל הכא עדים של מעלה אינם בנייר על כתיב' הקדושין ואיכא למימר שחתמו ארישא דמגלת' להראות חתימתם ובא המקד' והדביקו בסוף הנייר של כתיבת עדות הקדושין באומנות שלא היה נראה אלא שהיה בנייר א' ככתיבה של העדות עם החתימות וזיל הכא לעדים שלמטה מן הכיסוי שאע"פ שהן בנייר של כתיבת העדות אינם נקראי' עמו שהן מכוסי' בנייר הדבוק למעלה מהם וכשחתמו אפש' שהיה הכיסוי נהפך למעלה על הכתב ולא חתמו אלא על נייר חלק כיון שבא לפני בית דין דבוק אינו נאמן פולדר לומ' שהשטר והעדי' היו מגולי' לפניו כיון שבא לפני ב"ד במכסה והרי זה שטר בלא עדי' ובהא מוד' הרב הקולון ז"ל דהוי חספא בעלמא אע"פ שהיו העדי' מודי' שחתמו על כתיבת עדו' הקדוש' מה שאינו כן: ונניח השטר בין שטרות רעועים ונקבל עדות העדים על, פה ונמצאו העדים שלשה שמות וארבע חתומים הב' של המכסה הם אברהם ב"ר יצחק מנחם בר נתן ושתח' המכס' נאם אפרי' ב"ר משה נאם אברה' בר יצחק וזה אברה' ב"ר יצחק לא נודע אם הם ב' אנשי' ידועי' אשר שם כל א' בשם חבירו או הוא איש אחד חתום ב' פעמים או אינו שום איש ידוע אלא שם בעלמא שבדה זלמן מלבו לחפש על איזה איש שיהיה שמו אברה' בן יצחק ויפתה אותו עד שיאמר שהוא עד ושהוא חתם ועד, עתה לא נודע מי הוא אם חי או מת או היא תחימת שם בעלמא מכל איש ידוע כי כן נרא' מחקירות הרב דיינא נר"ו כי לא נודע זה אברהם מי הוא לא החתימה של מעלה ולא של מטה וכן כתו' בחקירות אשר עשר ליצחק פילדר שהי' איש א' ששמו כך אבל אינו מכירו ולא ראהו לא קודם ולא אח"כ שחתם גם מנחם בר נתן כמוהו כי לא הוזכר עוד בכתב הרבני' מפני שלא היתה חתימתו כי אם על המכסה לא נשארו עדים כי אם אפרים ב"ר משה ואברהם ב"ר יצחק וזה אברהם ב"ר יצחק אם הוא מי שחתום במכסה הדבוק תחת כתיב' העדות או אחר יהיה מי שיהי לא נודע מי הוא ולא מקומו איו והרי הוא כמי שאינו נשאר אפרי' המכונה גומף אשר עתה כשבא לב"ד זלמן כבר מת גומף הנז' שנראה שבחייו לא היה מוציא השטר בחתימתו שהיה הוא מכחישו ועתה שמת הוציא כתיב' ידו וגם עתה אין מי שיכיר אותה אדרבא כתב הרב דנייא כי היה זה