מבי"ט חלק ג קלד

כתב התרומה בזמן הזה מדרבנן מדכתיב כי תבאו ושנראה לו שהוא הדין במעשר ומהאי טעמא נראה שסובר שהוא הדין בשביעית וכמו שהארכתי בזה בתשובתי סימן תכ"ז ומכלל כל זה נראה כי ישראל שיש לו שדה שמכר מן הגוי או אפילו שהיה שלו ממש ויש למלך או לעבדיו חלק מכל מה שיצא מן הזריעה ואפילו לא יזרע אותו יכריחנו לתת לו החלק הנהוג אם היה זורע אותו שהוא מותר לחרוש ולזרוע בו דהוי כמו ארנונא לפי' רש"י ז"ל וכל הני רבוותא דסברי דשביעית בזמן הזה דרבנן פי' זה ואינו צריך שיהיה אונס גדול ואם כן אם יש מי שזרע בזאת השנה של שמטה בשביל הארנונא שהוא חלק הנוגע למלך יר"ה או לעבדיו שהיה ברור וידוע לכל שיקחו ממנו שיווי החלק שהיה נוגע להם אם היו זורעי' ומפני זה זרעו אין עליהם אונס או קנס שעקרו כי על זה הכריז רבי ינאי פוקו וזרעו בשביעי' משום ארנונא כדאי' פרק זה בורר ומשום דשביעית הוי דרבנן בזמן הזה וכמו שכתבתי למעל': ואני הייתי מפרש כי לא התיר ולא הכריז רבי ינאי לזרוע אלא בכדי חלק הארנונא ולא יותר שנמצאו זורעים כרצונם במותר אלא שלא ראיתי שום מפרש או פוסק שהביא ענין הכרזת רבי ינאי שיפרש כן אלא הרמב"ם ז"ל שכתב בפרק ראשון משרבו האנסי' והטילו מלכי אומות על ישראל לעשות מזונות לחיילותיה' התירו לזרוע בשביעית דברים שצריכים להם עבדי המלך בלבד עכ"ל דמשמע לפי הפשט שלא יזרע אלא מה שהוא צריך לתת להם שאם יודע כל השדות שיש למלך חלק חומש וכיוצא בזה בהם כדי ליתן החומש למלך הרי נשארים אצלו ארבעה חומשין ממי שזרע בשנת השמטה אלא שאפשר לפרש התירו לזרוע דברים שצריכי' בלבד במיני זרעים שהם צריכים לתת להם יזרעו אפילו הרבה ולא מינים אחרים שאין צריכין לתת מהם: ואם נאמר שבשביל הארנונא יוכל לזרוע כל השדה כי אי אפשר לצמצם חלק הארנונא וכיון שצריך לזרוע יותר לחלק הארנונא יזרע כל השד' אפילו הכי מה שישאר אחר שיתן חלק המלך יצטרך לנהוג בו מנהג פירות שביעית שלא יחזיק בו הוא אלא שיהיה הפקר והוא יזכה ממנו כמו האחרי' שזוכים מן ההפקר וכלם יהיו חייבים להפקיר מה שנשאר בזמן הביעור וגם כי אפילו הספיחים שעלו מאליהם בשדה של ישראל אסרוה וכל שכן מה שזרע הוא כיון שמפני הארנונא זרע יהיה מותר לאכלם בקדושת שביעית כמו פירות האילן ואפי' שיש קצת מאלו שזרעו שעשינו להם התראה שלא יזרעו בשביעית ועברו וזרעו והיה הדין לעקור אם יתברר שהיו לוקחי' מהם החלק הנוגע למלך אפי' שלא יזרעו לא נאסור עליהם הפירות מלאכלם בקדוש' שביעית כי גם אנו המתירים אם היינו יודעים שהיו לוקחים מהם אפי' בלי זרעוה לא היינו מתרים בהם וגם פירות אלני הזתים והכרמים והתאני' וכל שאר האילנות אין לבעליהן שום זכות יותר מאחרי' אלא הם הפקר לכל ויקחו מהם לביתם ויאכלו מהם לחים ויבשים כמו שירצו בקדושת פירות שביעית עד שעת הביעור וגם העלים על כל האילנות של תותים שלוקטים להאכיל לתולעים המגדלים המשי הם הפקר לכל אין לבעליהן אלא כמו האחרים ואינם יכולים ללקוט אלא הצריכו' להם מדי יום ביום וכן על גפנים הרכים שמלקטי' לכרוך בהם בשר לתבשיל הם הפקר לכל ומי שאינו צריך לאלו העלים של תותים או של גפן אינו יכול ללקטם או למכרם לאחרי' שאין עושי' סחורה בפירו' שביעית אלא אם כן לקח לעצמו והותירו לו מעט יכול למכור ולאכול המעות בקדושת שביעית ומה שמוכר לא במדה ולא במשקל וכו ולא אגורו' אלא באכסדא ואין קץ לדיני שביעי' כמו שכתבו התוספו' פרק לולב וערבה והנהגת קדושת פירות שביעית שגדלו בקרקע של ישראל א' שלא להשנותן מברייתן מה שנאכל חי לא יבשל ומה שנאכל מבושל לא יאכל חי ב' מאכל אדם לאדם ומאכל בהמה לבהמה ג' שלא לסוך מה שאין דרכו לסוך ד' ענין הכביסה אלא לכבס במה שהוא ראוי לאכול ד' שלא לעשות מלוגמא וכיוצא בו במה שראוי לאכילה ה' במכירת פירות שביעית שאחרון נתפס לאכלו בקדושה ולא לשנותן מברייתן ופרי עצמו של שביעי' נשאר בקדושתו למי שמכרו שיאכלנו בקדושת שביעית ו' שלא למכור ולא לתת פירות שביעית למי שאינו אוכלם בקדושת שביעית ז' שלא להוציא פירות שביעית חוצה לארץ ואפי' לסוריא ח' לבער מן הבית כל מין ומין בשעת ביעורו כגרוגרו' עד חנוכה של שנה שמינית בתמרים עד הפורים בענבים ויין עד הפסח בזתים ושמן עד עצרת בתבואה עד סוף חשון בשעת חרישת השדות שכלה לחיה מן השדה ובשאר הפירו' כשאין מאותו מין בשדה ט' שלא לעשות סחורה בפירות שביעית ופרטי דינים אלו כתובים בפרק חמשי להרמב"ם ז"ל: שאלה מז יצאתי לישע פיסות עם הדרים בארץ ישראל לענין הפרשת חלה שרוב ישראל הדרים בארץ ישראל אינם מפרישי' כי אם כל שהו כיון ששורפים אותה ויחידים יראי חטא מפרישי' אחד ממ"ח כמו שכתב הרמב"ם ז"ל פרק חמישי מהלכות בכורים בזמן הזה שאין שם עיסה טהור' מפני טומאת המת מפרישין חלה א' בכל ארץ ישראל א' ממ"ח ושורפין אותה מפני שהיא טמאה ויש לה שם מן התור' עכ"ל ובסמ"ג סי' קמ"א כתב אבל עכשיו שאין שום תרומ' טהורה בארץ ישראל ודאי יפריש של אור ולא יפריש של כהן וכן כה"ג סי' ט"ו כתב ותרומה ומעשרות בזמן הזה נוהגין בארץ ישראל וחלה בארץ ישראל אין מפרישין אלא א' ושורפין אותה ע"כ ולא הזכירו שיעור מ"ח ונראה לי כי גם הרמב"ם ז"ל לא כתב שיעור אלא כשנותן החלה לכהן כדי שיהיה כדי נתינה לכהן אעפ"י שמן התורה אין לה שיעו' אפי' כשעור' פטר את כל העיס' ואסמכוה אתתן לו שיהא בו שיעור נתינה ובחלה טמאה נמי כשהוא נותנת לכהן צריך שיהא בה שיעור כדי נתינה שראויה לו להסיקה תחת תבשילו ובכל בו סי' פ"ט כתב בסופו ואין שיעור לחלה רק בזמן שהיו נותנים אותה לכהן נתנו בה חכמים שיעור כ"ד ומ"ח ע"כ ובס' יראים סימן קפ"ג כתב תתנו לה' תרומה עד שתהא בה שיעור נתינה מכאן אתה אומר שיעור חלה של בעל הבית א' מכ"ד ושל נחתום א' מכ"ח ובמקו' שיש בהם מקבל צריך ליזהר לתת בשיעור שאמרו חכמים ע"כ נראה מכל זה שאין קפידא בשיעור ואפי' מה שכתב הרב ז"ל יהיה כשנותנה לכהן אבל בזמן הזה שאין רגילות לתתה לכהן כי אפי' לה כשיעור כשהיא טמאה אינו חושש על הנאת הסקה תחת תבשילו ובעל כרחו המפריש אותה הוא שורפה בלי הנאת הסקה תחת התבשיל מוטב שתהיה כל שהוא ממה שתהיה הרבה שלפעמי' יבא לידי תקל' להסיק' תחת תבשילו מה שאינו מותר לו ודרשו בספרי הרי שלא הפריש חלה מן העסה שומע אני שלא יפריש מן הלח' ת"ל כתבוא' גורן וכתב בספר יראים על זה ואחרי שהוקשה לתרומה אין לה שיעור כתרומה גדולה ע"כ גם סמ"ק כתב בסימן רמ"ח ואין שיעור רק בזמן שהיו נותנים אותה לכהן. והרי תרומה גדולה שאין לה שיעור מן התורה אפילו חטה אחת פוטרת את הכרי וחכמים נתנו שיעור עין יפה ובינונית ורעה כתב הרמב"ם ז"ל ריש פרק ג' שבזמן הזה שהיא עומד' לשריפה מפני הטומאה יש לו להפריש כל שהוא לכתחלה עד כאן ובפ"א כתב הכפתור שרוב הגאונים פסקו שבזמן הזה שהוא לשרפ' אפילו לכתחל' יפריש כל שהוא ואחר שהקשה חלה לתרומה למה לא הפריש כל שהוא לכתחלה בחלה גם כן כמו בתרומה והרי חלה אין בה חיוב מיתה אלא מפני שנקרא' תרומ' שכתוב בה מיתה ועוד דלכולי עלמא בזמן הזה הוא מדרבנן ובתרומה יש פוסקים שהיא מן התורה אפי' בזמן הזה יש כמה דינים שיש חומרא בתרומה יותר מבחלה שהתרומ' אפילו משבולת א' חייב בתרומה וחלה לא חייבה תורה כי אם בחמשת רביעים קמח ודינים כיוצא בזה ואם בתרומה לכתחלה מפריש כל שהוא בטמאה שהיא לשרפה כ"ש בחלה אלא משום דתרומה גדולה שאין לה שיעור מן התורה אוקמינן לה אדאורייתא בכל שהו כשהיא טמאה משום דאיכא קמה תרומת מעשר דאית בה שיעור מן התורה ולא מיפקע שם תרומה מההיא תבואה אבל חלה אפילו טמאה בעי שיעור כדי שיהי' כדי נתינה לכהן כשנותנ' לו כי היכי דלא ליפקע שם תורת חלה מההיא עסה אלא אחר שהכהן אינו מקפיד ללוקחה להסקה ובעל העסה שורפה בלי הסקה תחת תבשיל מוטב שישרוף מעט ממה שישרוף הרבה נאם המבי"ט: שאלה מח בימי חורפי מקדמוני משנת הרפ"א הייתי מן הראשונים לכל דבר שבקדושת ארץ ישראל בצפת תו"בב נדרשתי לאשר שאלוני נמצאתי לאשר בקשוני כל הספרדים אשר באו פה צפת מאז ועד עתה סוף ערב ראש השנ' הבאה עלינו לשלום שנת הש"לה ונתן ה' בלבי לבנות חרבותיה ואני עומד עליהם ברוב בניינם לבלתי ישיג איש גבול חברו ולכל דברי חלוקי קרקעות ונזקי ראיה ונזקי אורה גם בבתי כנסיות שנבנו בכל אלו השנים אשר נפרדו כל איש ואיש ללשנותם ועשינו תקנות בכל הקהלות יצ"ו על כל הבאים מח"ל מדי שנה בשנה ממלכות תוגרמא ומלכיות אחרת שכל א' ילך לבית הכנסת של בני לשונו כדי שמתוכם יתפרנסו ויחסו עניי עם בני הלשון ההוא ומפני כי הספרדים מגירוש ספרד הם רבים משאר כל לשון ולשון משאר הלשונות הוצרכו להם שתי בתי נכסיות אשר ככו שמם קהל גדול וקהל בית יעקב ובתחלה היה כיס אחד לכלם לצדקות ולמסים ולארנוניות בהיותם כלם בני לשון אחד ואח"כ מצד מריבות נפרדו להיות לכל קהל כיס א' לבדו לעניי קהלם לכל הדברים ועל אותם הבאים מחוץ היינו עושים תקנות והסכמות שכל אחד על מקום רצונו וחפצו יבא בשלום ולא יסיג שום אחד מקהל א' גבול הקהל האחר: ואני מנהגי מיום היותי מרביץ תורה בקהל בית יעקב זה לי נ' שנה משנ' הרפ"ה עד תחלת שנת השל"ה אשר באה אלינו לשלום הייתי נמנע מלילך לדבר לשום יחיד עשיר מהבאים מחוץ שיבואו להיות מתפלל בקהל שלי אלא כפי ההסכמה שהיתה בין שתי הקהלות ועתה באלו השנים נתעוררו כמה אנשי' ומהם חכמים מבני ק"ק קהל גדול אשר הולכי' להקביל פני האנשים העשירים הבאים מחוץ מיד שהם נכנסים בשערי העיר מפתים אותם שילכו לבית הכנסת הגדולה כי לגדולתה ולראשי העם אשר בה ראוי שכל העשירים ילכו אליה וכוונתם על נדבותיהם לרבות כיס צדקותיהם וכיס חברתם ולהמעיט כיס צדקה בית יעקב אשר אינם יכולים להספיק לעניי קהל' ולבעלי תורה שבתוכם וש"צ והם יש להם קרן ממון מקובץ מן הנדבות הרבות ונותנים אותו לריוח אשר לא כדת שאין משתכרין בממון עניים כדי שיהיה מוכן לעת הצורך ועל זה אני קובל על ההולכים להקביל ולהדר פני עשירים שילכו לקהלם כי עושים הם שלא כדין והם חוטאים ולא להם כי גוזלים מדלים של בית יעקב לדלים של קהלם ושלמה אמר אל תגזול דל כי דל הוא שנוכל לדורשו בדרוש הזה אל תגזול דל אעפ"י שדל הוא הגוזל את חברו דל כל שכן אחרים גבאים וכיוצא בהם להשתדל להרבות לעניים מיוחדים ולמעט לאחרים אשר אפשר הם מוצרכים יותר וכל שכן אם אינם מחלקים הכל לעניים אלא שהם מסגלים מעות לריוח אפילו שיהיו קצתם לדבר מצוה לפרוכות ולמעות וליפות בנין בית הכנסת כי הם נכללים על מה שאמר הנביא וישכח ישראל עושהו ויבן היכלות וכמו שדרשו חכמים ז"ל והמותר מניחים אותו לריוח ואינם מספיקים אפילו לעניי קהלם כל הצריך להם וגם לעניים הבאים מחוץ בכל יום אפילו שיהיו מספרדים אינם רוצים לעמוד בעת צרתם אשר מוליכים אותם החמרים המביאים אות' לערכאות וחובשים אותם בפרט באלו הימים אשר יש אנשים ונשים מסורים ביד החמרים על שכירות הדרך ואני צועק לממוני הקהילות יצ"ו ואינם משגיחים בהיות לאל ידם לתת מן המקובץ