מבי"ט חלק ג קיח

בין הבנות אבל באינש דעלמא לא דלא הוא דבעל יורש אשתו הוי אי מדאוריי' אי מדרבנן ועשו חיזוק בה כשל תורה והוי יורש טפי מבן בין הבנים או בת בין הבנות או אח בין האחים שכלם יורשים ביחד והבעל הוא לבדו יורש אי מדאורייתא אי מדרבנן ואפילו נסתלק מאותו חלק לא מיפקע שם יורש מיניה שהוא יורש רוב נדונייתא והגע עצמך שבן א' בין הבנים נסתלק מירושת אביו כשימות בסתם ואפ"ה רצה אביו להוריש לו בלשון ירושה והוסיף או גרע בירושת בניו מי נימא דמשום שנסתלק מן הירושה לא יקרא יורש כשאר אחיו לענין מה שהוסיף אביו או גרע ביניהם להיות בכלל עמהם כספק אם דברי האב קיימים או לאו ובנדון דידן נמי אעפ"י שנסתלק מאותו חלק אכתי יורש הוי לה כשאר הנדונייא ויורש טפי מבן בין הבנים שהוא יורש הכל כמו שכתבתי והוא בכלל ספקא דבעין וכיון שהוא תפוס בכל הנדונייא לא מפיקינן מיניה מספקא ומשום דבריא הוא וצריך אחת מרדכי ההקנאות כמו שכתב שם מ"מ פ"ו מנחלו' בנ"ד נטל כבר קנין גמור מעכשיו דאע"ג שאין קנין לאחר מיתה וכמו שכתב הרמב"ם ז"ל פ"ח הכא כתוב מעכשיו וכן כל שטר מתנה שכתו' בו זמן הלכה כר' יוסי דזמנו של שטר מוכיח עליו שמחיים הקנה אלו היה בדעתו להקנות לו בשטר זה לאחר מיתה לא היה כתוב בו זמן כמו שכתב הרמב"ם ז"ל בסוף הלכות זכיה עוד אני אומר כיון שכתוב בשטר זה תיבת שהיא לשון מתנה אפי' כתוב בתחלה בלשון ירושה: שארה ג ראובן שידך את בתו ונדר אביה לתת לה בנדונייא סך כך וזומן והכין אותם לשמה ונפטר קודם נשואי בתו אם הבעלי חובות הקדומי' או המאוחרים יגבו מאותם החפצים שהכין הוא לבתו או לאו: תשובה אם הבעלי חובות שקדמו לשידוכין אלו כתוב בשטרותם מטלטלי אגב מקרקעי דקניתי ודאקנ' אי מכראו משכן מטלטלי' אחר כך היה גובה כדין תורה מן המטלטלים כיון ששעבדם אגב הקרקעות וכל שכן אם נתן המטלטלי' המשועבדים אגב כמו בנדון דידן שמוציאין מיד המקבל אלא שכתב הרא"ש ז"ל שכבר נהגו בארץ הזאת שאין מגבין לב"ח מטלטלים שמכר או נתן הלוה אפילו כתב מטלטלי אגב מקרקעי מפני תקנת השוק שאם כן אין לך אדם שקונה חפץ מחברו כמו שהביא בח"מ סימן ס' ובסי' צ"ט ובסימן קי"ג וגם בגלילות אלו אפילו שכותבין בשטרות מטלטלי אגב מקרקעי ובדין תורה היה יכול המלוה ליטרוף מטלטלים המשועבדי' לו מכח תקנת השוק אין ב"ד מנכין מטלטלין שמכר הלוה אפי' שעבדם למלוה אגב מקרקעי ולא ראינו שום ב"ד חשוב מהקודמים אלינו שהוציא מטלטלין שמכר הלוה אחר שלוה וכתב שעבוד מטלטלי אגב מקרקעי והיינו מפני תקנת השוק וכן אנחנו נמשכנו אחריהם ובכל יום מעשים באים לידינו משטרי חובות שכתוב בהם מטלטלי אגב מקרקעי ואין אנחנו מגבין ולא מוציאין מן הקונים אחר כך מפני תקנת השוק אך במטלטלים שנתן אפילו במתנת בריא יש מחלוקת כי הרא"ש ז"ל כתב כבר פשט המנהג שאין מגבין לבעלי חובות ממטלטלים שמכר או נתן הלוה מפני תקנת השוק והרשב"א ז"ל כתב שאין במתנה מפני תקנת השוק גבי גנב שמכר או נתן ואם גבי גנב שפסקו בגמרא סתם הלכתא שעשו בו תקנת השוק מפני שקנאו בשוק ולא הבין בו שנגנב כתב הרשב"א שבמתנ' לא עשו תקנת השוק כל שכן בתקנו' שלנו שלא יטרוף המלוה מן המטלטלים אפילו שעבדום אגב מקרקעי שבענין מתנה לא תהיה מתנה זו ואפש' וקרוב לודאי שהרא"ש ז"ל יודה בגנב ונתן שלא יהיה בו תקנת השוק דלא עדיף מגנב ופרע בחובו או בהיקיפו דלית בהו תקנת השוק אפילו שכתב גבי לוה דבכת' מטלטלי אגב מקרקעי ונתן המטלטלים שיש בה תקנות השוק אבל להרשב"א ז"ל דגבי גנב ונתן אין בו תקנת השוק כ"ש גבי לוה ושעבד מטלטלים אגב וכו' ונתן אח"כ שלא יהיה בו תקנות השוק ויגבה המלוה מהם ומצאתי תשובה להר"ם בן הרב ר"ש בר צמח ז"ל שכתב על מי שכתב מתנה לבנו מאשתו הראשונה ומת ולא מצאה האלמנה מה לגבות שהאלמנ' גובה ממנו שהמנהג לא נעשה אלא מפני תקנת השוק שאין לך מי שקונה חפץ מחברו שלא יטריפנו ממנו ובמתנה מאי חששא איכא מה חסרו מה הזיקו ואפילו שיהא דין שלא יגבה ב"ח מטלטלין שמכר לזה דין הוא שתהי' תקנה ומנהג שיגבה ממקבל מתנה שלא יפסיד מלוה מעותיו ומקבל מתנה יאכל וחדי ולא שבקת חיי לברייתא כל שכן שמן הדין הוא גובה ואין לאבד זכותו מפני המנהג אפי' שפשט כמוכר והרי ההלכה זו רפופה ביד הרא"ש ז"ל והוא עצמו כתב שבמוכר ש"ח לא שייך מנהג זה ואם בקונה שטר חוב שנתן מעותיו אנחנו מאבדים זכותו כ"ש מקבל מתנה שלא חסר כלום כל זה כתב הרב ה"ר שלמה ז"ל: ואם כן בנדון דידן לדעת הרשב"א ז"ל ולדעת הרב זה האחרון אם נתן לבתו מתנה אחר שלוה מאחרים ושעבד מטלטלין אגב קרקעותיו המלוים גובים ממנה ואפילו שיש חפצים שקנה אחר כך ונתנם לה לנישואיה אם כתב דאקנה בשטרות גם כן הם משועבדים להם כי מה שכתב לה שנתחייב בקנין מסתמא אינו כתוב שם דאקנה ולא ראינו מי שכתב בענין מתנה אם יש בה תקנת השוק או לאו אלא הרא"ש ז"ל שכתב בה תקנת השוק והרשב"א ז"ל וזה הרב בן הרשב"ץ ז"ל סובר שאין בה תקנת השוק מלשונו שאפי' הרא"ש ז"ל תקנה זו רופפת בידו ואפילו קדמה שטר מתנתה לבעל חוב אם כתב לה שנתחייב לזה לנישואיה ק' פרחים ד"מ ואחר כך לוה קודם שנתן לה מה שנתחייב ואחר שלוה ומת תפסה היא חפצי' ומטלטלים שקנה אחר שלוה ואפילו נתנם לה אביה קודם שמת אחר שלוה מוציאין אותם מידה שהרי נשתעבד' לבעל חוב קודם שתזכה היא בהם כיון שכתב לו ממטלטלי אגב מקרקעי ודאקנה ולה מסתמ' לא כתב אגב ודאקני שנתחייב לתת לנדונייתא ואלו החפצים שנתן היה משועבדים לו ולא לה השתא הוא דיהיב לה ולכן מוציאין מידה אפילו ב"ח מאוח' לכתובת חיוב מתנת' מה שנתן לה אחר שלוה דליכא משום תקנת השוק במתנה להרשב"א ולהר"ש וכל שכן מה שתפסה הב"ח המאוחר לכתיבת שטר שידוכיה וכמה שיתבאר שהיה ברשות אביה קודם שלוה ממנו מזה המאוחר ותפסה אותם אפי' אחר שלוה: נאם המביט: שאלה ד ילמדנו רבינו נר ישראל ראובן נתפשר עם שמעון מכר לו כל כך צמר בערך שנתפשר עמו ונתפשר עמו שילוה לו גם כן קצת מעות בעין לצורך עבודת הצמר עם שיפרע בעדו לצבעים שכר צביעת הבגדים שיעשה לו לערך מאה חתיכו' לכל בגד אדום צבוע בצבע רוסייא ולערך חמשים חתיכו' כל בגד פושטיקי כי כך נתפשר עם הצבעים באופן שעלה כל מה שחייב שמעון לראובן מדמי הצמר ומהמעות בעין שהלוה לו ומשכר הצבועה שפרע בעדו לצבעים ע"פ הערכים הנ"ל דרך משל בין הכל מאתי' פרחים ונתחייב שמעון לראובן בשטר כדין וכהלכה על פרעון מאתי' פרחים אלו שעלה בין הכל לפרעם לו לזמן שקבעו ביניהם בבגדים רחבי' אדומים צבועים בצבע רוסייא ומכללם יתן לו עשרה בגדים פושטיקיש: והתנו ביניהם בפי' שאחר שימסור שמעון ביד ראובן הבגדים שיצטרך לצובעם אדומים ככה כאשר המה לבנים כדי שימסרם ראובן מידו לצבעים שלאחריותו הם עומדים אם יפסידום הצבעים או אם לא ירצה ראובן לצובעם אדומים כי אם גוונים אחרים או להניחם ככה לבנים שהרשות בידו מאחר שהוא כבר פרע לו דמי הצביע' כדי שיצבעם לו אדומים בצבע רוסייא כאשר נתחייב לו: ויהי אחרי כן נודע לראובן כי לא היה לו יציא' לבגדי הפושטיקיש למוכרם כרצונו ואז אמר לשמעון שאם ירצה לבלתי עשות לו עשרת בגדי' פושטיקיש כי אם כלם אדומים שהרשות בידו וגם שמעון השיב לו אז היטב דברת כי גם לי איננ' מוכן בגדי צמר צבוע מאוי כדי לצובע' פושתויקיש קיש כי מלבד ההוצאה שיש מהחמשים חתי' פרעון הצבעי לצובעם פושטי' כנז' יש הוצאה קרוב לחמשים חתיכות אחרות בכל בגד מאניר והוצאת אחרות כדי לצובעם מתחלה מאנישיי וכן עשה שמעון כל בגדיו לבנים ומסרן לראובן ופרע לו הצביעה הק' חתיכות לכל בגד והשלים עמו חובו וקדמו השטר חוב שביניהם אחר זמן קם שמעון וערער על ראובן ורצה לתובעו לדין על דבר העשרה בגדים שנתחייב לתת לו בכלל הבגדים פושטיקיש ששכר צביעתם לצבעים הם חמשי' חתיכות לכל בגד והוא נתן לו כל בגדיו אדומים ופרע לו שכר צביעתם לערך מאה חתיכות לכל בגד באופן שנמצא שפרע לו יתר מחוב י"ב פרחים וחצי: השיב לו ראובן הן אמת ששכר צביעת הפושטיקיש לצבעים הם חמשי' חתיכו' בלבד הנ"ז האמנם יש בכל בגד פושטיקי קרוב לחמישים חתיכות אחרים הוצאה מאנייר והוצאות אחרות בידוע כי אין יוכל להצבע הצבע גימן הפושטיקי עד שיהיה הבגד צבוע קודם ואם כן העשרה בגדים פושטיקיש שנתחייבת לתת לו הרי היה צריך לך לצובעי מקוד' מאויש שהיה הוצאה בהם קרוב לחמשים חתיכות לכל בגד וחמישי' חתיכות אחרות משכר הצבע הרי הם מאה כנגד המאה שנתת לי וכדי שיצבע' אדומים ואם יש לך אי זה זכות הוא לדקדק החשבון כמה עולה ההוצאה מהנ"ל וההוצאות אחרות לכל בגד וכל מה שיהיו פחות מחמשים אותו הפחות לבד יהיה דין עליו להחזירם לו יורינו מורנו צדק הדין עם מי ושכרך כפול מהשמים: תשובה טענת ראובן היא צודקת כיון שמתחלה התנו שיחשוב ראובן על שמעון חמשים חתיכות על צביעת הפושטיקי' והוא ידוע כי לצובעם פושטיקיש היה צריך שמעון לתתם לו צבועים כאניל מאויש שהיה צריך הוצאה בהם דרך משל או ע' חתיכות ואם כן כשנתפשר אחר כך לתת את כולם לבנים וראובן יצבעם כולם אדומים היה על התנאי הראשון שיחשוב ראובן לשמעון על צביעתם מאה חתיכות כמו האחרים שהיו הרוב כי גם שראובן הוא שאמר לשמעון שאם ירצה שלא לעשות הי' פושטיקיש שיעשה אדומים גם שמעון נתרצה בזה כי נראה לו כי אעפ"י שיפרע מאה חתים על צביעתה היה מרויח האניל שהיה צריך לעשותם קודם מאויש שהיה עול' לו כמו החמשי' חתיכות וחמשים חתיכות שהיה שכר צביעת הפושטיקי' היו מאה ולא היה מפסיד שום דבר בפרעון צביעת העשרה בגדים בצבע אדום על מאה חתיכות ממה שהיה מפסיד בצביעתם מאויש קודם ואחר כך בצבועתם פושטיקיש אפילו על חמשים חתיכות כי בשני הצבועות היה עולה לו כמו ק' והוא היה צריך לפרש ולומר לראובן לא אפרע לך כי אם חמשי' חתיכות כמו פושטיקי' וכיון שלא פירש הרי כלם לבנים וצריך לפרוע עליהם מאה חתיכות כמו האחרים ואפי' היינו אומרים שראובן היה צריך לפרש ולומר לשמעון מאה חתיכות אחשוב לך על אלו הי' ג"כ כמו האחרות וכיון שלא פירש נאמר שלא מחשב לו אלא נ' זה אינו כי במה שלא פירש מספיק שיפסיד שלא יחשוב על ראובן מאה חתיכות שלימות אבל מה שהיה צריך שמעון להוציא לעשותם מחדש לא היה צריך לפרש ולומר תפרע לי שכר צביעתם מאויש ול' מלצביעת אדום ואם אפרע מאה חתיכות על צביעתם אדום כי כיון שמתחל' כשהתנו על עשרה פושטיקיש היה על הקדמה ששמעון יתנם לו צבועות מאויש היה חייב לכ"ע שמעון לפרש ולומר לראובן לא אפרע לך על אלו שאתה רוצה שיהיו אדומות במקום פושטיקי אלא חמשים חתיכות וכיון שלא פירש חייב לחשוב כמה היה מוציא בכל א' מן המאויש אלא ל' חתיכות או פחות או יותר ראובן ישלם עד מאה חתיכות לעשותן אדומות ויפסיד ראובן אם יחסר מנ' חתיכו' שכר צביעת המאויש שלא יעלה הוצאת לנ' חתיכות וכבר צדק עצמו ראובן בטענה זו שכתב וכל מה שיהיו פחות מנ' מצביעת מאויש יהיה חייב ולית דין ולית דיין שחייבהו יותר ע"פ מה שישערו שני אנשי' בקיאים במלאכה ואם אחר שמסר שמעון לראובן עשו חשבון על כלם על מאה חתיכות והשלים עמו חובו כמו שבא בשאלה נרא' שידע שמעון כי היה צריך באותם לבנים