מבי"ט חלק ב צד

והוא היה בית הוועד וכו' חידוש הוא זה שכל דיין הקהל הוא בית הוועד אין זה אלא רצו פשוט לדחות בלי שום ראיה ומה שאמר שלא תבע הראוני ניחר גרונו זה י"ב שנים או יותר שהוא הולך וצעק על זה על המנהג הרע אשר בעירנו הקדושה ארץ ישראל לבנות א' במה לעצמו ראוי לדון א אינו ראוי להכריח את התובע שילך לפני חכ' קהלו אז מסתתמי' חצי טענותיו ואח"כ יצעק הראוני וכו' ואין שומע וזה העלוב התובע היה רוצה ללכת לשאר בתי דינים ולא היו מניחין אותו עד עתה שהביא כתב מקושטאנטינא שהוכרח הנתבע לבוא לידון לפנינו פה וגם עתה היה מסרב ולא היה רוצה אלא ברם הקהל שלו הרי שנתעצם וכל כוחו ונפל בעצומיו חיל ידו: שא חלק עליו איך לא חלק והדיין הראשון היה מחייבו שבועת התורה עד אחד והוא פטר אותו אפילו משבועה נראה שפסל גם את הטי הנשאר והוא כתב ולו הונח שהיה שומר שהיה פטור והרי היה מכיר את שניהם ועם כל זה היה פוטרו ומה היה יכול לשמוע מן התובע שמתוכו יפטור הנתבע לא אמר שהפקיד הצמר בידו ושיהיה פטור א יפשע בה גם לא אמר שכבר נפרע ממנו כי גם עתה שנתגלה שנפרע מקצת הצמר מאחר שלקחה מרשות הנתבע אינו תובע מה שלא נפרע מן האחר והרי זה הנתבע נמצא כמו כפרן שהכחיש שלא קיבל צמר ממנו ויש מעשה ב"ד נעשה פה צפת שהועד שאותו שלקח הצמר לקחה ממגאזין של הנתבע הרי שנמצאת ברשותו והוא כפר בעדים הראשונים שלא קבל כלל כמו שכתוב בפסק דין הדיין הראשון ואני כתבתי שאני קרוב לחייבו בדין ולסמוך על עדות ב"ד של בני עירו ועדף להכשיר ממה שיעידו שנים אנשים בעלמא ואיני מוכרח לכוף ראשי לחתום במה שכתב בלי שום טעם אפי' שנעשה רוב עם החכם השני שחים עמו והרבה לחרות אפו באונאת דברים ואני מעטתי ואחד המרבה ואחד הממעיט השם יכפר בעדינו ויישרינו לעבודתו ויחכמנו בתורתו אמן: מה שכתבתי להחכם הר"י קארו יצ"ו אחר שבאו חכמים בינינו לומר שאני מוכרח לחתום ואם לאו שהייתי עובר על אחרי רבים להטות. תנן פרק זה בורר גמרו את הדבר היו מכניסים אותם הגדול שבדיינים אומר איש פלוני אתה זכאי איש פלוני אתה חייב ובגמרא שם מיכתב. היכי כתב פירש רש"י ז"ל היכא שיש מחלוקת הולכים אחר הרוב היכי כתב פ"ד ר' יוחנן אומר זכאי רשב"ל אומר פלוני ופלוני מזכים ופלוני מחייב רבי אלעזר אומר מדבריהם נזדכה פלוני וכתבו הפוסקים הלכה כר' אלעזר דמיסתבר טעמיה וכן כתב הרמב"ם ז"ל שצ"ל שכל אחד מבעלי הדינים כותבים לו בא פלוני לב"ד של פלוני ופלוני עם פלוני בעל דינו שטענו בכך ויצא זכאי או חייב ונותנים לו ואין מזכירין שם המזכין ולא שם המחייבים אלא ב"ד של פלו' מדבריהם נזדכה פלוני עכ"ל: הרי שאיני מוכרח לחתום כמ"ש כ"ת על כרחו יחתום כי יש ב' דרכים לפסוק הדין הגדול שבדייני' אומר איש פלו' אתה זכאי וכו' או כשמוסרין (כשם אל) פ"ד ויש בין הדיינים שהולכי' אחר רוב יכתבו הסופרי' מדבריה' נזדכה פלוני ואין צריך ששום דיין יחתום ועתה בנדון דידן יעשה כ"ת איזה דרך שירצה ונתקבץ ויאמר כ"ת שהוא הגדול רומירו זכאי ופראנסיש חייב או יצוה לסופר לכתוב מדברי בית דין הצדק נזדכה רומירו וישאר הוא זכאי והאחר חייב ואני כתבתי להלכה דעתי ולמעש' הזכאי על פי הרוב זכאי אמנם כבר רמזתי אליך ולא נרמז' שיש דרך אחר שאפילו חתם וכו' ומאחר שלא עמדת על הדבר לא הייתם יכולים לחתום שהוא פט' והנני מגלה אזנך משנה הסדורה בפיך א' או' זכאי וכו' אפילו שנים או' זכאי או חייב וא' או' איני יודע יוסיפו וכו' ומאחר שאני כתבתי בפסק הא' בסופו וז"ל ואני קרוב לחייבו בדין אם לא יעשה פשרה הרי זו כמו שאו' איני יודע נאם המבי"ט: שאלה קעה ראובן ושמעון שיש ביניהם שטר שותפות על עסק אחד אשר יש ביניהם מסך מעות ומסר ראובן לשמעון רשות מספיק וכח גמור לילך להתעסק ולהסתחר לכל מקום שירצה הן דרך ים או דרך יבשה בכל אות נפשו ורצונו הגמור ועוד הרשה ראובן לשמעון ליקח מעות אחרות משלו או משל אחרים להתעסק בהם לעצמו או בשותפות עם אחרים על מנת שיקח כל הסחורה יחד בינו ובין ראובן הנ"ל וימכרנה יחד ואחר כך יטול שמעון הנ"ל ריוח הסך הנ"ל שלקח אם ממעותיו או ממעות אחרים לו לבדו או לאחרים עמו ולא יטול ראובן בריוח ההוא מאומ' ושאר הריוח שבינו ובין ראובן מסך מעות השותפות יחלקו ביניהם כאמור לפי התנאים בשטר שביניהם ונשבעו השותפים לעשות ולקיים כל הכתוב עליה' כו' והנה עתה הקרה לפני שמעון סוחר אחד ואמר הסוחר לשמעון יש לי סחורה אחת וממתין אנכי עליה מהיום לד' חדשים אם תרצה ליתן לי מעכשיו המעות אתן לך אותה סחורה בערך שתרצה ובין זה עד שאתן לך הסחורה ההיא אנכי אמסו' לידך משכונות שתהיה בטוח ממני והלך שמעון ונתן לאותו סוחר כל המעות שהיו בידו של השותפות ולקח המשכונות מידי הסוחר בידו ולשמעון היו לו מעות אחרים משל אחרים ורצה ליתן גם אותם לאותו סוחר ולא היו עוד משכונות לאותו סוחר למסור לשמעון כדי להבטיחו וכראו' שמעון כך לא חפץ ליתן מעותיו לאותו סוחר בלתי משכונות ונשאר שמעון עם מעותיו בידו עד כי אנה ה' לידו סחורה אחרת וקנה אותה לחשבונו ושלחה למקום פלוני והלכה לשלום ואחר כך כשקיבל שמעון מהסוחר סחורתו של השותפות שלח אותם למקום פלוני ונאבדו: ילמדנו רבינו אם יש עתה לראובן אזיה תביע' עם שמעון על שלא לקח הסחורות יחד תשובה מה שכתוב למעלה ועוד הרשה ראובן כו' על מנת שיקח כל הסחור' יחד בינו ובין ראובן וימכרנה יחד כו' הכוונ' היא שיצטרף כל ריוח מעות השותפות והמעות האחרות יחד ויתחלק כפי מה שכתוב בין שיקנו או ימכרו הסחור' בב"א או בכמ"פ כי הענין הוא כדי שלא יכוין המתעסק לקנות סחור' טוב' ושיש בה ריוח יותר ממעות האחרי' אלא שיצטרף כל הריוח יחד ותתחלק וא"כ מה שכתוב אח"כ בשאלה כי מפני שלא היו עוד משכונות לסוחר נשאר עם מעותיו בידו עד כי אנה ה' סחורה לידו וקנה אותה סחורה לחשבונו לא היה לו רשות נתונה לקנותה לחשבונו כיון שהיו בידו מעות השותפות ומעות אחרי' כל מה שיקנה בתחילה ובסוף בכמה פעמים כל הריוח יחשב על הכל ויטול כל אחד לפי ערך הכתוב בתנאים וגם כי קנה הסחורה האחת במעות השותפות והשנייה במעות אחרים ריוח הכל יחשב על הכל כפי התנאי ואם נפסד בסחורה האחת הוא לכלל המעות כיון שקנה הסחורה השניה קודם שתאבד האחת כל ריוח או הפסד שיקרה באחת מהם הוא על הכל כמו שכתבתי ואם אלו המעות של אחרים לא היה הריוח לשמעון וגם לא היה לו בו שותפות אלא דרך הטבה לאחר קבל להלבישם לו ולמוכרם בעדו נראה שאינו נכנס בכלל התנאי כי התנאי היה מה שיהיה משלו או משל אחרים לריוח שלו או בשותפות אז יהיה כל הריוח יחד אבל כשאין לו בהם ריוח לא והטעם ברור נאם המבי"ט: שאלה קעו ראובן שכיב מרע צוה שאשתו תקנה כל מה שבבית החפצי' כו' הכל יהיה לה לפרעון בכתובתה אפילו שהוא יותר מכדי כתובתה הכל יהיה לאשתו במתנה עוד צוה שכל זמן שלא תגבה כתובתה תזון ותתפרנס משאר נכסי עזבונו כדת עוד צוה שקודם כל דבר מכל שאר נכסיו יפרישו לבנו הקטן יצחק ת"ק פרחים והם יהיו לו חלק ירושתו לחלקו ובהם לא יהי' לו חלק [בירוש'[ (בראשם) עוד ומסלקו מכל שאר הבית וירושה עוד צוה שיתנו לבנו אברהם (ת"ק) (ת"י) פרחים ובהם מסלק אותו מכל ירושה ונחלה שמגיע לו בנכסיו עוד צוה שיתנו לבני בתו חמשים פרחים ולבת בתו נ"ד עוד שיהיו מחוייבים ג' בניו הם ונכסיהם לתת לאחיו יעקב י' פרחים בכל שנה ואמר ששאר נכסי עזבונו הן רב הן מועט הכל יהיו תמיד ביד בנו רבי יהודה עד היות הבן (הקטן) בן עשרים שנה והוא יתן אותם לריוח ויזון ויפרנס לילד: תשובה אחר שצוה שכל מה שבבית חפצים ותכשיטים ומלבושים ומטלטלים הכל יהיה לה לפרעון כתובתה אפי' שהוא יותר מהכתובה הכל יהיה לאשתו במתנה הרי הוא כמי שגבתה כבר כתובה שאין ליורשים שום זכות בכל מה שבבית ואם כן מה שאמר וצוה שכל זמן שלא תגבה כתובתה תזון ותתפרנס משאר נכסי עזבונו כדת ירצה לומר כל זמן שלא תמכור חפצי הבית עד (נכסי) כתובה שאם תמכור מהם עד כתובתה הרי היא גובה כתובתה כי גם שכל מה שבבית הרי הוא שלה לכתובתה המותר הוא במתנה וכל עוד שאינה מוכרת אותם נראה שעומדת בבית בעלה ובכבודו ומשתמשת במה שהניח לה בעלה אבל כשתמכור מהחפצים עד כדי כתובתה הרי נעשית גברת בכתובתה כמי שגבתה כתובתה על ידי ב"ד מן היורשים ותוכל להרויח במעו' כדי מזונות ותפסיד אז את המזונות כיון שכתוב שכל זמן שלא תגבה תזון וכו' ואין כאן גבייה אחרת אלא המכירה עד כדי כתובתה ואז לא יתנו לה מזונות כמו שכתבתי. ולענין מי הוא החייב במזונותיה אם האח הגדול ששארי הנכסים נשארו לו אחר שחלק לבן הקטן ת"ק ולאחר ק' אם יהיו חייבים שלשתם במזונותיה נראה לי שכולם חייבים במזונות ממה שצוה קודם שאשתו תקח כל מה שבבית לכתובתה אפילו שיהיו יותר ושתזון משאר נכסי עזבונו ועדיין לא חלק נכסי עזבונו נראה כי כל מה שתשאר שאינו נכלל בחפצי הבית תהיה ניזונת והם כל מה שהניח לשלשה בניו כי כל זה הוא שארי' נכסי עזבונו אחר שתקח אשתו כל נכסי הבית אבל מה שנתן לבני בתו ולבת בתו אינו נכלל בשאר נכסי עזבונו שהרי הוא מתנה כי אינם ראויים לירש במקום הבנים ולשון עזבון הוא מה שתשאר ליורשים אפילו שימות האב או המוריש בלי צוואה היורשים זוכים במה שעזב אביהם אם כן מה שכתוב תזון משאר נכסי עזבונו הוא מה שיורשים בתור' ירושה לא מה שנתן בתורת מתנה לבני בתו שאינם יורשים במקום הבנים וגם כי בבן הקטן קצב לו דבר ידוע ת"ק פרחים הרי הזכיר שהם חלק ירושתו והם נכללים בכלל שאר נכסי עזבונו לענין מזון האלמנה וגם ת"ק של אברהם שהזכיר בהם לשון מתנה הרי כתב כי בהם מסלק אותו מכל ירושה ונחלה אם כן הרי הם אלו חלק ירושתו וכו' ונכלל בשאר נכסי עזבונו הכתוב בענין מזונות האלמנה ועוד כי לשון מתנה לבן ירושה כמו שכתב הרא"ש ז"ל בכלל פ' תשובה י"ד והטעם הוא כי כיון שהירושה ממשמשת ויורדת מן המורי' ליורש אע"פ שלא יצוה שום דבר זוכה בירושה וכשהוא מזכיר שהוא נותן הוא כשנותן לאחד מן היורשים יותר מכדי ירושתו על אותו המותר הוא מזכיר לשון מתנה כי אם לא היה נותן לא היה זוכה אלא בחלקו השוה עם אחיו וגם כשהוא נותן לאחד מבניו מתנה פחות ממה שהיה מגיע לו אם לא היה מצוה שום דבר הרי שנותן הוא בתורת הירושה אלא שמחלק אותו מן השאר כי אם לא היה נותן לו זה על הסתם היה זוכה חלק שוה עם אחיו ואינו כמי שנותן לאחר שאינו יורש שלו שהיא מתנה גמורה שאם לא היה נותן לו לא היה זוכה בנכסיו כלל ולכן גם ת"ק של אברהם אעפ"י שהוזכר לשון מתנה ישתתף בנתינת המזונות וכל שכן כי אחיו הגדול מודה כי גם שכתוב בצוואה לא נכתב אלא בשביל שלא יתיהר הנער או לא יבזבז