מבי"ט חלק ב נ

שאין לו התרה אית ביה פתח שנשבע בכעסו ולא זכר באותו עת הצער שהגיע לו בנדר וזה וכמו שכתב הריטב"א ז"ל על מי שנדר בשעת כעסו ולא הרגיש בצער של עכשיו ועבר כעסו ומתחרט על שנדר מפני הצער המגיע לו וזה הצער הראוי היה לבוא מ"ה חשיב פתח קל ומ"מ פתח הוא וכו' ע"ד דההוא דאתא לקמיה דרב הונא א"ל ליבך עלך וכו' א"ל לאו כלומר לא היה לי באותה שעה לב של עכשיו ועל ידי כעסי לא ידעתי בצער זה ולפיכך אני מתחרט מעיקרא ושרייה רב הונא עכ"ל והרשב"א ז"ל כתב בדפוס הא' תשובה רנ"ה על מי שאסר על עצמו בשר ויין אם יעבור עבירה פלו' שכל דבר שאוסר על עצמו שלא מחמת עצמו אלא קנס בעלמא כי האי קיל וכו' ואפי' בחרטה דהשתא סגי וכו' והר"ן ז"ל כתב אין חכם מתיר אלא כעין ד' נדרים הללו כלו' שאין לו להתיר בחרטה אלא בפתח דכשהוא ניתר בפתח מוכיח מתוכו שהוא נדר בטעות והוי כעין ד' נדרים אבל בחרטה לא וכמו שכתבתי בתשובה אחר' ובנ"ד איכא טעמי נזירות בלשון שבועה והוי כעין טענה דלא הוה ליה לב של עכשיו וגם שהוא שלא מחמת עצמו נאם המבי"ט: שאלה צא מי שצוה מחמת מיתה שכל המטלטלים שמצאו בביתו מפתח הבית ולפנים ינתנו לאשתו בעד סכי כתובת' אפי' יהיו שוים כמה אלפים עוד צוה שתזון אשתו מנכסיו כל זמן שתרצה ושיהיו מחויבים בניו לזון את אשתו כל זמן שתרצה: עתה באים בניו ואומרין שאינם רוצים שתהיה שולטת אשת אביהם בכל הנכסים שבבית כי אם עד עשרים סולט' ועוד רוצים לכתוב כל מטלטלי הבית ובשביל שלא רצתה שיכתבו המטלטלים כתבו עליה שטר שלא תהיה שולטת בנכסים כי אם עד עשרים סולט' והנכסים שהם תחת ידה אם יגנבו או יאבדו יהיה באחריותה גם רוצים לקחת הספרים שהם תחת ידה באומרם שהספרים אינם בכלל מטלטלי הבית: והאלמנה טוענת שהכל שלה שהבעל נתנה לה במתנה ואינה רוצה שיכתבו לה שום דבר גם על הספרים טוענת שהספרים נכנסו בכלל המטלטלים גם מלבושי בנה וכיוצא בהם טוענים שאינם נכנסים בכלל המטלטלים שהניח לה אביהם שלא נכנס בכלל המתנה כי אם המטלטלים שבבית אבל נכסי הבן כמו המלבושים אינם נכנסים בכלל על הכל יורנו מורנו ורבינו הדין עם מי ומהשמים יהיה שכרו אמן: תשובה בפ' מי שמת אמר מטלטלי לפלניא קנה כל מאני תשמישיה חוץ מחיטי ושערי אמר כל מטלטלין אפי' חיטי ושערי ואפי' הרחים העליונה ועבדים נמי בכלל מטלטלים אמר כל המטלטלי' נוטל אף ריחים התחתונים וכיוצא בהן וכמו שכתב הרמב"ם ז"ל פי"א מהלכות זכיה והכא בנ"ד שאמר כל המטלטלים שימצאו בביתו מפתח הבית ולפנים שינתנו לאשתו בעד סכי כתובתה נראה שכל מה שנמצא אז בתוך הבית הוא שלה אבל עבדים נראה דלא הוו בכלל זה משום דניידי ולא שכיחי תוך הבית ואפי' היו אז תוך הבית לא היו בכלל כיון שאמר המטלטלים שימצאו בביתו מפתח הבית ולפנים לא משמע אלא מטלטלי דקביעי בביתא אבל נראה דכל מה שימצא תוך הבית אע"פ שאינו נכלל בכלל כל המטלטלים כמו הספרים שאינם נכללים אלא בכלל נכסים ולא בכלל מטלטלים הכא שפיר שימצאו בביתו מפתח הבית ולפנים הכל בכלל דלהכי קאמר שימצאו וכו' לכלול אפי' אינו בכלל מטלטלין מה שימצא מפתח הבית ולפנים וכו' דלטפויי אתא והרמ"א כתב דמיני סחורות אינם בכלל מטלטלים אבל הם בכלל כל מטלטלים וכ"ש בכלל כל המטלטלים וכ"ש הכא שאמר מפתח הבית ולפנים דאפי' ספרים שאינם אלא בכלל נכסים הם נכללים בכלל מה שאמר שימצאו בביתי מפתח הבית כמו שכתבתי דכמו דמפתח ביתו ולפנים נראה דעבדים אינם בכלל הכי נמי לכל מה שהוא מפתח ביתו ולפנים מרבה מה שאינו בכלל כל המטלטלים אלא בכלל נכסי ועוד דאמר אפי' יהיה שוים כמה אלפים דמשמע כל מידי דמשכח בבית ואם אמר בלשון לעז טודה לה האזיינדא קיסי פאלייאה די לה פורטה די לא קאזה אדיינטרו פשיטא דספרים הוו בכלל לדינא דגמרא אפי' לא היה אומר שימצאו אבל בלאו הכי הוו בכלל כדאמר: וא"כ אין להם רשות לומר לה שתכתוב כל מה שבבית ושלא תהיה שולטת כי אם על עשרים פרחים דדוקא באלמנה שתפסה למזונות או לכתובה כותבין מה שיש בידה לידע מה שישאר בידה אחר שיקצבו לה מזונות ותאכל אבל זאת כבר גבתה כתובתה במה שיש לה בבית כמו שצוה בעלה אם מעט ואם הרבה ואינה חייבת לתת שום חשבון ליורשי בעלה והם חייבים לתת לה מזונות כל זמן שתרצה ר"ל כל זמן שלא תנשא ופשיטא שהנכסים שנמצאים תוך הבית שהם באחריותה שהרי הוא כאלו גבתה כתובתה ושלה הם וענין מלבושי בנה אם היו מיוחדים לו מחיי אביו שלו: שאלה צב ראובן נתן לשמעון סך מעות על בתים במשכנתא דסורא בנכייתא וישב ראובן בבתים ג' שנים אחר כך בא גוי א' שהיה חייב לו שמעון סך מעות הלך שמעון ונתן הבתים בערכאות בא הגוי להוציא ראובן מהבתים בדיניהם ולא יכול כי היה שטר ביד ראובן שהיו הבתים ממושכני' לראובן גם היו לראובן עדים גוים עד שהגוי היה מגזם על ראובן גזומים גדולים גם שמעון היה מגזם שרצה להמיר דתו וזה מפורסם עד שהוציא הגוי את ראובן מהבתים ולא היה רשאי ראובן לדבר נגד הגוי דבר כי היה מפחד על נפשו והלך הגוי למדינת הים ומכר הבתים ליהודי שם והיהודי שקנה הבתים ידע שהגוי לקח הבתים בזרוע ושהיו הבתים גזולים ביד הגוי ועתה תובע ראובן ליהודי שקנה הבתים שיחזור לו הבתים שיהיו לו משכנתא כאשר היו בידו או יסלק אותו ויתן לו מה שהיה לו על המשכנתא כדין הקונה גזלה מגזלן שהבעלים מוציאין מידו שקרקע אינה נגזלת: תשובה השואל שכח צד שלישי והוא ראשון לחייב את שמעון הממשכן לו ביתו ואחר כך נתנה לגוי כי כל מוכר קרקעות חייב באחריותו שאם הוציאו המקח מיד הלוקח מחמת המוכר חוזר הלוקח ונוטל כל הדמים שנתן מן המוכר כמו שכתב הרמב"ם ז"ל פי"ט מהלכות מכירה כי כן הדין בכל ממכר הבית שלא פירש אלא שקנה בסתם ונ"ד מחמת המוכר הוא שבא הגוי להוציא הבתים מראובן ואעפ"י שבדין לא היה יכול להוציא הגוי מידו ואפילו בדיני אומות העולם כי היה שטר ביד ראובן ועדי גוים אפ"ה חייב שמעון להחזיר לו המעות שנתן לו במשכנת' על הבתים כיון שהו' מכר לגוי הבית שהיתה ממושכנת בידו לראובן והוי מוסר ממון חבירו ביד גוי ועדיף מיניה דמסירות דהוי כנשא ונתן ביד שנתן לגוי הבתים בערכאות מרצונו בלי אונס וגרע מיניה חיוב דינא דמסור דמשלם אעפ"י שלא נהנה באותו המסירות שלא הציל שום ממון ובמה שמסר לו בית של שמעון וחייב לשלם לשמעון אי משום דמסר בית חבירו ביד הגוי דהוי כנשא ונתן ביד כיון שמכרה לו אפי' היה אנוס וכ"ש שהיה מרצונו אי משום שהציל עצמו מן החוב שהיה חייב לגוי במה שמסר לו בית שמעון ולקחה מידו בגיזומים שהיה מגזם לו ומכח שנתנה לו ראובן וגם הוא מלבד שהיה מוסר ונשא ונתן בידו בפיו ג"כ מלא לאמר עליו גיזומים ושהיה רוצה להמיר דתו כמו שבא בשאלה וא"כ הוא חייב ודאי ואם אין לו לשלם או אם הוא אלם שאינו יכול להציל מידו יוכל שמעון בדין להוציא מן היהודי שקנה מן הגוי כיון שהוא ידוע שהגוי גזלה מישראל דאינה נקנית לעולם לגזלן וברשות בעלים עומדת ואפילו נמכרה לאלף זה אחר זה כו' חוזרת לנגזל בלא דמים וכו' כמו שכתב הרמב"ם ז"ל ספ"ח מהלכות גזלה והכא בנדון דידן אע"ג שהיתה משכנתא לשמעון ולא היתה מכורה לו הרי היתה משועבדת לו ושכונה גביה דאפי' חוב בשטר דעלמא שיש לו שעבוד קרקעות כמו שיכולים להוציאו ממי שלקחו אח"כ יכולים להוציאו מן הגזלן או ממי שלקח ממנו ולהכי חייב היהודי שקנה מן הגוי לחזור לו הבית או ליתן מעות המשכנתא שנתן לראובן נאם המבי"ט: שאלה צג לאה היה לה שפחה א' ויצאה והלכה מביתה עם בחור א' מומר והוליכה לבית השופט ונשאה בדיניה' ולאה ראתה שלא היתה יכולה להוציאה מיד המומר והלכה ומכרה לתוגרמי א' והודת בפני הערכאות שמכרה לו ותבעה התוגרמי מן המומר ולא היה יכול להוציא' מידו ומכר' לאביו של המומר וקבל המעות ונשאה המומר והלך לו לארץ אחר' עמה לנהוג דת יהודי' וילדה בן ובת ובא' לאה לערער על זאת לומר כי עדיין היא שפחתה כי התוגרמי לקחה באונס ולא נתן לה דבר והמומר גם כי הוא לובש בגדי נכרי הוא אומר כי לבו עם אלהיו לשוב בעת שיוכל כי גם עתה הוא ירא שמים קצת בסתר ורוצה לטהר את בניו שלא יאמר עליהם שהם בני שפחה יורינו מורינו מה יהיה משפט הנערים: תשובה צריך לדעת אם שפחה זו טבלה לשום עבדות שאם אין עדים שטבל' לשם עבדות הרי היא גויה וכיון שנתגיירה בניו כשרים ואם יתברר שטבלה לשום עבדות גם כן יש לה היתר כיון שמכרה היא לתוגרמי וגם כי לא מכרה אלא מצד האונס לא בא לה האונס מצד הקונה וכיון שהיא הודת בפני הערכאות שמכרה לו לתוגרמי הרי היא מכורה לו כשטרות העולים בערכאות של גוים ואם אחר כך לא רצה התוגרמי לפרוע לה דמי השפחה הוא גזל אותה וממכרה שמכרה הוי ממכר וכן מה שמכר התוגרמי לאביו של המומר הוי מכר דלא הוי שפחה עצמה גזולה שכבר מכרה לו בפרסום ומעות הוא שחייב לה ולא רצה לפורעם לה ואם כן אחר שקנאה אביו ונתנה לו לאשה לזכות את בנו עשה ומסתמא שחררה והוא ידוע בפי' שאמר שהיה משחררה לשיקחנ' בנו לאשה ובניה ממנו כשרים לבוא בקהל ועוד י"ל דאפילו שהיתה מכירה זו באונס מהניא משום דכיון שהלכה היא מרצונה למומר הויא כמפקרת עצמה ונוהגין בה הפקר וכה"ג כופין לשחררה וכיון שמכרה אפילו היה באונס המכירה קיימת כדא' נאם המבי"ט: שאלה צד לאה הפקידה לאחותה רחל אשת יעקב כיס בדינרי זהב ולא הקפידה למנותן ובאה היא לארץ אחרת ורחל אחותה נתנה אותם הפרחים ביד סוחר לשכר ומת בעלה יעקב ובאו יורשיו ליטול נכסי עזבונו אחר שתקח היא כתובתה ואז הודיעה היא כי היה לה ג' מאות פרחים ביד סוחרים ושהיו של אחותה לאה שהפקידתם בידה והיו יורשים טוענים שהם בחזקת נכסי בעלה ושלחו ללאה לידע אם היה אמת שהניחה ביד אחותה רחל המעות הנזכ' והיא נשבעה בפני ב"ד שהפקידה ביד אחותה כיס בדינרין ולא ידעה כמה היו ורחל ג"כ נשבעה שהפקידתם בידה אחותה לאה ושהם ג' מאות ושהניחתם ביד הסוחרים כמו שנז' ובעת מות רחל צותה שיותן לאחותה מנכסיה ק' פרחים ולאחיה ק' פרחים ולבנות אחותה ק' פרחים וחלקה שאר נכסיה ליתומות ולאחרים ולא הזכירה בשעת מיתתה הג' מאות פרחים של אחותה ואחותה תובעה עתה מן הנכסים שחלקה אחותה הג' מאות פרחים שהודה אחותה שהיו שלה יורינו מורינו הדין בזה: