מבי"ט חלק ב מב

דכריוח לאוכלם ולכלותם נ"מ אינו רשאי ליגע בקרן וגופו ממון של אחרים בידו על הסתם מכרו קיים נ"מ אם מכרן לא עשה כלום ואפי' מכר קרקע נ"מ לפירותיו לא עשה כלום וכ"ת דוק וזיל לאידך גיסא דגריעי נ"מ לפרוע מהם מס שכן יורשים ואינם. מרשותו עד גירושין ולפעמים אוכל קרן וריווח בדין כמו גלימא נימא אדרב' נ"מ עדיפי שכן אינם במשא ומתן בגביה וגביה ובאכילה ובמכר והני נפיש' כדאמר בעלמא ואע"ג דאיפשר דלהוי גווני אחריני להאי גיסא ולהאי גיסא הני נפישי ועדיפי מסברא וא"נ מה שכתב מהר"ם ז"ל דבשל אחרי' חייב לתת מס בנ"מ יודה דאינו חייב מהני טעמי החכמים יצ"ו האריכו ואני קצרתי בער' סוכות תוך עסק מצות סוכה ולולב שנת השכ"ח ונזכה לשנים רבות לעבודת האל ית' נאום המבי"ט: שאלה עב דבר זה נפתח בגדולים ויסתיי' על ידי בענין אשה שאבדה תכשיט א' בבית קרובותיה ונתקוטט בעלה עמ' וקם בחרי אף וקבל חרם ונידוי ונזירות שמשון בן מנוח בעל דלילה שלא יכנס עוד בביתם ואח"כ אמר כי לא קבל אלא מפני שאמרו שאמו גנבתו ועתה נודע לו שלא אמרו כך אלא דרך היתול אי הוי כנדר שגגות או לאו וכן על מה שקבל הנזירות בלשון שבועה שאמר שלא אכנס ולא אמר אם אכנס וראיתי פוסקים שכתבו קצת חכמים יצ"ו מהם אוסרים ומהם מתירים והמתירים מהם מטענה שקבלו בלשון שבועה ומהם מטענ' נדר בטעות שחשב שחשבו הם שאמו גנבתם וגדול האוסרים הרב ן' זמרה כתב דנזירות לכ"ע אם הוציאו בלשון שבועה חל דעיקרו לשון שבועה הוא דהא אתפוסי גברא הוא כמו שבועה שהרי אומר הריני נזיר כאומר הריני נשבע.: ואני תמה איך ומה אומר לכתוב דלכ"ע נזירות חל בלשון שבועה כיון דנזירות הוי בכלל נדר ולא בכלל שבועה כדכתיב איש כי יפליא לנדור נדר נזיר ובריש נדרים אקשי' נדרים ונזירו' להדדי מהאי קרא ובלישנא דמתני' נמי תנן פ"ב יש נדר בתוך נדר ואין שבועה בתוך שבועה כיצד אמר הריני נזיר אם אוכל וכו' אינו חייב אלא א' פתח בנדר וסיים ופי' בנזיר דמשמע דנדר ונזירות לחוד ושבועה לחוד ונקט בנזיר לשון נדר אם אוכל ובשבועה שלא אוכל דמשמע דנזירות הוי בלשון נדר אם אוכל ולא בלשון שבועה שבועה שלא אוכל ובתשובה בשם הרשב"א מצאתי וז"ל והנדרים והנזירות א' הן שהרי הקישן הכתוב דכתיב נדר נזיר להזיר וכו' ושנינו יש נדר בתוך נדר וקמפרש בנזירות אלמא נדרים ונזירות א' הן וכאן אוסר חפץ על עצמו וכו' ע"כ ובפסקי ריקנטי פסק כר' יונה ור' יודן דירושלמי דסברי אין נדר בלשון שבועה ולא שבועה בלשון נדר וכ"ת שזהו דעת ר"ח ובעל התוספת ושכן תמצא בתשובות הגאונים ואפי' גבי פרה ופתח תנן פ"ב דנזיר אם עומדת אני אם נפתחת אני בלשון נדר ולא קתני שלא אעמוד ושלא אפתח בלשון שבועה והא דתנן פ' ב"ש הריני נזיר שזה פלו' וכו' שאין זה פלו' וכו' ראה את הכוי ואמר הריני נזיר שזה חיה וכו' שאין זה חיה וכו' ולא קתני אם זה פלו' אם זה חיה בלשון נדר היינו משום שהוא רוצה לחזק ולקיים מחשבתו שהוא פלו' או שהוא חיה אבל משמעות הוא אם זה פלו' אם זה חיה וכן כתב הרב ה"ר עובדיה ז"ל בפי' אם זה פלו' וכו' אם חיה וכו' דנר' דלאו דוקא נקט שזה פלו' אלא לחזק דברים תנן האי במתני' אבל עיקר לישנא הוי אם זה פלו' בלשון נדר: ולענין התפסה נמי הוי נזירות כנדר ולא כשבועה דמתפיס בה לא הוי כשבועה וכמו שכתב הרי"ף ז"ל פ' שתים בתרא אבל מתפיס בנדר חייל נדרא עליו כדתנן הריני נזיר ושמע חבירו ואמר ואני הרי כולן נזירים וכו' וענין ההתפסה שייכא באיסור חפצא כמו שכתב הר"ן ז"ל שם וכתב לרב היינו טעמא דהתפסה וכו' כתב אח"כ ובנזירות נמי שייכא התפסה דאיסור קדושה הוא מה שאין כן בשבועות דאיסור גרידא הוא משמע דנדר ונזירות כי הדדי נינהו ואפילו לדעת הרא"ש ז"ל דכתב בריש נדרים לאפוקי שבועה דאסר נפשיה וכו' ונזיר אעפ"י שנאסר היין אינו נאסר היין עליו אלא בגופו תלוי וכו' דמשמע דנזירות הוי כשבועה היינו כשאמר הריני נזיר סתם שאוסר על גופו היין כמו השבועה שאוסר עצמו בדבר פלוני אבל כשתולה נזירותו ע"ת אם יעשה אם יאכל מודה דבעי' לשון באם אוכל ולא שלא אוכל דהא קרייה רחמנא נדר לנזיר כדכתיב, נדר נזיר ובס' אדם וחוה הביא בשם הרא"ש ז"ל דנדר בלשון שבועה לאו כלום הוא וכיון דנזירות הוי בכלל נדר בעי נמי לישנא דנדר והא דתני גבי אוסר הרי עלי שלא אוכל הרי כתבו רוב המפרשים דלאו דוקא וכמו שכתב הר"ן ז"ל בריש נדרים והא דתנן פ"ק דנדרים מרוחקני ממך שאני אוכל לך שאני טועם לך וכו' האומר לחולין שאוכל לך וכו' קרבן שאוכל לך וכו' היינו שהוא אוסר על עצמו מה שיאכל עמו או שלא יהא חולין או שיהא קרבן או הקרבן אבל אם הוא מחיי' עצמו בקרבן אם יעשה כך או אם יאכל כך צריך לומר בלשון נדר אם אוכל ולא בלשון שבועה שלא אוכל וכמו שכתב הרמב"ם ז"ל הרי עלי קרבן אם אכלתי ככר זו או אם אכלתי וכו' והר"ן ז"ל בגמ' דמתני' דמרוחקני ממך דשאני אוכל לך כתב דשאני אוכל משמע שהוא מזכיר החפץ דהיינו מה שיאכל וכי האי גוונא שייך בנדר ולא שייך בשבועה והיינו משום דאוסר אכילתו ואינו תולה אותה בדבר אחר אבל אם מקבל עליו קרבן אם יאכל צריך לומר בל' נדר ולא בל' שבועה כמו שכתבתי וה"ה נמי בנזירות דשוה לנדרים כמו שהוכחתי למעלה וכמו שנר' לרוב המפרשים שהביא הר"ן ז"ל אין נדר בלשון שבועה ה"ה בנזירות צריך שיקבל בלשון נדר ולא בלשון שבועה ואפילו לדעת הרא"ש כתב באדם וחוה דנדר בלשון שבועה לאו כלום הוא וכמו שהבאתי למעלה ולא צדק הרב הנז' למעלה יצ"ו לכתוב דלכ"ע חל הנזירות שהוציאו בלשון שבועה ושטעו בזה קצת חכמים גם מה שכ' שנהגו כל הנודרים בזמני' זה להוצי' נדר במקו' שבועה ובנדרים הלך אחר לב"א אינו דלא אמרינן אחר ל' ב"א אלא לענין קריאת שמות הדברים שנודר וכיוצא בזה אבל בדבר שמצד הדין מועיל לשון שבועה אפילו שנהגו לומר כך אינו מועיל: עוד מצאתי להרב הר"י תיטאצאק ז"ל כי נדר חלוק משבועה בשמא דזה נקרא נדר וזה שבועה ובטעמא דנדר אסר חפצא ושבועה אסר גברא וראוי שנבחין זה הדין שכתבו הפוסקים הנדר שהוציא בלשון שבועה או שבועה בלשון נדר שאינו כלום מאיזה משם החילוקים בא אם ממה שחלוקי' בשם או ממה שחלוקים בטע' ודאי ממה שחלוקים בטעם שזה איסור גברא וזה איסור חפצא וא"כ הנזירות ששוה לשבועה בטעמא דהא והא איסור גברא הוא היאך נאמר דנזירות שהוציאו בלשון שבועה אינו כלום וזו טענה נצחת שאין עליה תשובה עכ"ל ואני אומר כי גם בנזירות איכא איסור חפצא דכשאומר הריני נזיר אסר עצמו בכל אשר יצא מגפן היין והוי כאלו אמר בפי' כל אשר יצא מגפן היין אסור עלי דהוי כאסור חפצא דכתיב נדר נזיר וכו' מיין ושכר יזיר דכשאומר הריני נזיר ממילא משמע דאסר היין והשכר עליו והיינו כמי שאוסר עליו ככר אלא שצריך לפרש מה שהוא אוסר עליו דהיינו ככר או פירות ובנזיר הוא ידוע כשאמ' הריני נזיר דאסור בשלשתן וכן נראה מלשון הר"ן ז"ל פ' שתי' בתר' דכת' וכ"ת לרבא היינו טעמא משום דהתפס' שייכ' בנדרים ולא שייכא בשבועות משום דנדרים איסור חפצא נינהו וכי מתפיס ככר בדבר אחר שנדר עליו ואמר זה בזה חלה עליו התפסה משום דאסור אחפצא אבל מי שנשבע שלא יאכל ככר וחזר ואמר זה כזה אין בדבריו כלום וכו' וכתב נמי אח"כ ובנזירו' נמי שייכ' התפסה דאיסור קדושה הוא מה שאין כן בשבועו' דאיסור גריד' נינהו ולפי' כתב הרי"ף ז"ל דמתפיס בשבועה לאו כשבועה אפי' כגוונא דשייכא ביה התפסה בשבועות כגון דשמע חבריה דאישתבע דלא איכול הדין בשרא עוד איפש' לי לומ' שאף התפס' דגברא אגבר' אין לה ענין שהאומ' זה כזה אין לו ענין אלא בדבר שתואר חל עליו כגון קדוש' או אסו' אבל הנשב' שלא לאכול דבר פלו' אין שום תואר עליו כדי שיוכל חבירו להתפי' בו ולומר אני כמוך ע"כ משמע דהתפסה דשייכא בנזירות ולא בשבועה הוי טעמא משום דנזירו' הוי כאסו' גברא וחפצא דמי' דאמ' הריני נזיר כמוהו הוי נזיר ונאס' בשלשתן כמוהו מה שאין כן בשבועה דאין שום תואר עליו כמו שכתב ז"ל ואפשר נמי דאיכא התפס' לנזיר בענבי' או יין אם אמר על ככר א' הרי זה הככ' כאלו הענבים דאפילו בנשב' על ככר כתב הר"ן ז"ל דאי איתפי' בה ככר אחר הוה מתס' מדרבנן אי מתפי' בחבירו שנשבע הוי מתסר מדאוריית' וא"כ בנזי' דמתפיס בו שאמר ואני כמוהו הוי נזיר מדאורייתא ה"ה אי מתפיס' ככר בענבים דאסיר עליה באיסור חפצא הויא ככר נאסר' ונתפס' מיהא מדרבנן והיינו משום דנזיר דמי לנד' דאתקש ליה כדאמרי לעיל ולא לשבוע' ואע"ג דבעלמא אמרינן לאו בתר שמא אזלינן אלא בתר טעמ' הכא אזלינן בתר שמא דטעמ' נמי איכא דשאני נזירות משבוע' דאית ביה התפס' כגוונ' דאמר מה שאין כן בשבועה וא"כ אין טענת הרב ז"ל טענה נצחת כמו שכתב דנזירו' דמי לנדר נמי באיסור חפצא כגוונא דאמרן דאי' ביה התפסה דגברא אגברא שאמ' ואני כמוהו דהוי נזיר מה שאין כן בנשב' ואית ביה נמי התפסה דחפצא אי מתפיס ככר בענבים מדרבנן מיהא כדאמר והרשב"א ז"ל באותה תשובה אלמא נדרים ונזירות א' הן וכאן וכאן אוסר החפץ על עצמו ומזה שכתב הרשב"א ז"ל נמצאת נצוחה הטענת שנצח' שכת' הרב הנז' ז"ל שהרי הנד' והנזירות שוין בשמא שנקראין נדר ושוי' בטעמ' דאיסור חפצא ויצא לנו מכל זה דכי היכי דבנדר אם אמרו בלשון שבועה לאו כלו' היא להני רבוותא הכי נמי בנזירות דאפקי' בלשו' שבועה והכי נמי משמע בגמ' גבי נדר דאי אפקי' בלשון שבועה לאו כלום הוא וכן שבוע' דאפקה בלשון נדר מדאמ' גבי אוס' פר' שבוע' שתי' הטילו הכתו' בין נדר לשבוע' יש בו לשון נדר ולשון שבוע' אם הוציאו בלשון נדר שאמר ככר זה עלי כדרך כל נודר שאומ' קונם ככר זה עלי הוי נדר ופטור מקרבן כמו שפי' רש"י ז"ל הוציאו מפיו בלשון שבועה כדרך כל הנשבעים שאומרים שבועה שלא לאכול הוי שבועה ומשמע דבאיסור שהטילו הכתוב בין נדר לשבועה הוא דאמרי' הכי הא נדר עצמו שהוציאו בלשון שבועה אינו נדר ושבועה עצמה שהוציאה בלשון נדר לא הויא שבועה וזו ראיה לר"ח ולהרב ן' מיג"ש והרשב"א ז"ל דסברי דכל שהחליף של זה בזה אין בדבריו כלום כמו שהביא הר"ן ז"ל בריש מכלתין דנדרים וכן כתבו התוספות דאם אמ' קונם שלא אוכל ככר זה לא אמר כלום וכן אם אמר גבי שבוע' להפך וכן הרא"ש ז"ל שהביא רבי' ירוחם דנדר בלשון שבועה לאו כלום הוא ופסקי רקנטי ז"ל ותשובו' הגאונים ז"ל וא"כ מי שסוב' כן הוא משיירי כנסיית השבע' חכמי' הפוסקי' הכתובים למעלה בפי' והרי"ף והר"ן מכללא ולא כמו שכת' הוא ז"ל דמי שסומך על דעת זה אינו מן החכמים כיון שהרמב"ן ורש"י חולקי' על זה ואפ"ה לא סמכתי מעולם על דעת זה להקל בנזירות שמשון כי אם בצירוף טעם א' כפי חומר הנדר וברובם כשיש