מבי"ט חלק ב לז

חמיו הר"ר משה ן' מאו' וחלה והפצי' רבי יוס' הנז' בחמיו הנז' שיתן לו רשות לאי זה זמן שיוכל ללכת לטריפול מקו' מולדתו ומושבו ובית אביו כי אין לו מחי' ופרנס' פה וירא כי לא יכול לו והרבה עליו רעים אהובים וקרובים לו והפצירו בו עד בוש ולא שמע אליהם ועל זה בא לפני ר' יוסף הנז' וגם שלח אלי אנשים היודעים בטיב מחייתו ופרנסתו ואומרים שהיה בטריפול מקום מולדתו והראו לי בכתב שהורו לו אי זה דרך שיהיה לו היתר ללכת שם ואני לא נתקרר' דעתי בו ואלצוני שאעיין אם יש לו היתר לשבת במקומות אחרים דרך עראי אם יש לו פתח שיוכל לצאת ממנה מדמשק ולא יהיה נכשל בנזירות שמשון הנז' ובראותי כי צר לו מקום זה הוזקקתי לכתוב לו מה שירא' לי בענין זה והוא כי ענין הנזירות הוא אם ידור חוץ מדמשק תוך ט"ו שנה ולכן אם ילך מכאן לאי זה מקום ולא יעמוד שם ימים שיקראו בלשון בני אדם דירה יוכל לעמוד שם אותם הימים ובמקום אחר ג"כ באותה הימים ואח"כ אם ילך לטריפול ויעמוד שם בכמו אותם ימים ג"כ לא יהיה נתפש בנזירות ואח"כ יבא פה ויעמוד הזמן שירצ' שאינו נכלל בלשון הנזירות שידור בדמשק אלא שלא ידור חוצ' לה ויחזור ויסבב בדרך זה ושיעור ימי דירה זו בכל מקום יראה לי שתהיה ששה חדשים ופחות מכאן לא תקר' דירה ומצאתי סמך לזה מה שכתו' בתשובה המיוחסות להרמב"ן ז"ל סימן רס"ז כי לשון דירה לא נתפרש דינו בהדיא אבל מדעתו שאינו לא כיושב ולא כבן עיר וכמו על הא דתני' המוד' הנאה מבני העיר כל ששהה י"ב חדש אסור ליהנו' ממנו פחו' מכאן מותר ליהנות ממנו מיושבי העיר כל ששהה ל' יום אסור ליהנות ממנו פחות מכאן מותר ליהנות ממנו ולשון דרי העיר לא הוזכר כאן בכמה יהיה נאסר מהם ועל זה כתב הרב ז"ל כי מדעתו אינו לא כיושב ולא כבן עיר וא"כ יהיה ו' חדשים או ה' חדשים וחצי מה שיש בין חדש לי"ב חדשי' שהם י"א חדשים וכתב ג"כ כי כל לשון שבועה ונדר אין הולכין אלא אחר לשון בני אדם של אות' מקום שהוא עומד בה וא"כ לשון דיר' יהיה כפי מה שקורין דירה באותה מקום שנד' בה ובמקומות אלו בזמנינו זה נרא' שאינו נקר' דירה בלשון בני אדם במקו' א' פחות מו' חדשים וא"כ לא יהי' נתפ' בנזירו' הנז' אם יסבב בדרך זה וההליכ' לטריפול ועמיד' שם אפ' פחות מו' חדשי' בראשונ' אינו נ"ל כיון שהו' מקום מולדתו אולי יקר' דירה מיד כשחוז' למקו' דירתו אבל אחר שעמד בשני מקומו' אחרים בכל א' פחות מו' חדשי' לא יקר' דירה אפילו בטריפול אם לא יעמוד בה אלא כיוצא במקומו' הראשונים שעמד בהם ומפני שזה דרך עקלתון שאינו נאה והגון לא לזה ולא לזה לא הייתי משי' אלא מפני שאמרו שעל ידי זה יבואו להתפשר החתן וחמיו בדרך נכון וישר בעיני אלהים ואדם ויהיה זיווגן עולה יפה ויהיו להם בנים זכרים כתאוות לבם אמן: שאלה סב ראובן גרש אשתו והיו לה ב' בנות ונשארו עמה כדין הבת אצל אמה ונשא' והיה לה מריב' עם בעלה ומשום שלם הבי' החזיר' הבנו' לאבי' אחר שנש' הוא ג"כ אשה אח"כ הלך בעלה למרחקי' ואין רצונו לחזור כי שלח לה גט זמן והבנות הן מצטערו' בבית אביהן מצד אשתו ורוצות לחזור אל אמן עתה שאין בעלה עמה וגם אמן נכמרו רחמיה עליהן והיא רוצה להחזירן בביתה וראובן אומר את נתרצית לתתן ברשותי איני רוצה להחזירן יורנו רבינו אם יכופו אותו להחזירן להו: תשובה תנן פרק הנושא מוליך מזונותיה למקום שהיא אמה ובגמרא זאת אומרת בת אצל האם לא שנא גדולה ולא שנא קטנה ופירש דקתני למקום שהיא אמה ולא קתני לבית אחיה למדנו שכן טוב שתגדל הבת אצל אמה ובת הנזונת מן האחים זנין אותה בבית אמה ואין כופין אותה לדור אצלם לא שנא גדולה ולא שנא קטנה דמילתא דפסיקא קתני למקום אמה משמע דסתם בת אצל אמה עכ"ל למדנו מכאן שתגדל הבת אצל אמה שתלמוד לה אומנות נשים וצניעות דרך נשים וא"כ אפילו נתרצית האם לתתן לאב חייב להחזירן כשתרצה היא להחזירן לביתה כי מה שאמרו הבת אצל אמה לא בשביל קירוב ואהבת האם לבת יותר מן האב נגעו בה אלא לתיקון הבת תלמוד דרך ארץ עם אמה כדאמר וא"כ מה לי שנתרצית האם לתתה לו אז וחזרה ונתרצית לקחתה אצלה או שהיתה אצלה מקודם וכ"ש הכא בנ"ד שהבנות אומרות שהן מצטערות בבית אביהן דנשוי לאשה אחרת ורוצות לחזור לבית אמן דפשיטא שאין כח באביהן להחזיק בהן בעל כרחן וכמו שכתב הר"ן ז"ל ואין כופין אותה האחים לדור אצלם וה"ה דאב ג"כ אינו כופה אותה דהא אפילו בגרושה אמרי הבת אצל אמה כמו שכתב הרמ"ה ז"ל בשם הגאונים כמו בא"ה סימן פ"ב וכמו שכתב הרמב"ם ז"ל פרק כ"א דמוציאין מן האב בע"כ ואפילו נשאת האם לאחר בתה אצלה ואביה זן אותה כולי וכ"ש כשהיתה גדולה שאפילו שלא תרצה לשבת עם אמה לא נוכל לכוף אותה שלא תשב אצל מי שתרצה דבקטנה שייך כפיה להושיבה עם אמה לא בגדולה וכמו שנראה מלשון הר"ן ז"ל ואין כופין אותה לדון אצלה לא שנא גדולה ולא שנא קטנה דמשמע בלא כפיה גדולה מיהא אם תרצה לשבת עם אחי' או עם אחרים אין אנו יכולים לכופה שתשב עם אמה וכ"ש כשהיא רוצה לשבת עם אמה אפילו מבית אביו שתצא לבית אמה כדא' ובנ"ד נמי שהלך בעל אמה למרחקים פשיטא דתצא מבית אביה לבית אמה והדבר ידוע שטוב להן יותר לשבת עם אמן ולא עם אביהם הנשוי לאשה אחרת כי בזה יש תיקון יותר לבנות לפי ראות ב"ד בכל מקום וכמ"ש בתשובת הרשב"א המיוחסות להרמב"ן סימן ל"ח והנראה לי כתבתי נאם המבי"ט: שאלה ס"ג כתב ה"ר דוראן ז"ל בתקנות חכמים אלג' ואויר ואם נכתב בכתובה דהנעלת ליה מבית פלוני אותו פלוני אן' יורשיו קודמין כי כן נהגו עכ"ל ונ"ל כי מה שכתב שנכתב בכתובה היינו לברר מי נתן הנדוניא אבל אה"נ שאפילו לא נכתב מבי פלוני וידוע שנתנה הנדוניא מבי פלוני שאותו פלוני או יורשיו קודמין כמו שכתב הר"ב ז"ל ולא יורשיה שהרי במה שנתנו לה יורשי' אינו חוזר להם מדין תורה שהרי הבעל יורש את אשתו אלא מן התקנה כיון שכן אם השיאוה אחרים מי הכניס היורשים כאן ולא יחזור אלא לנותן כדאמר' נאם המבי"ט: שאלה סד תהלתו מלאה הארץ מעלת הרב נר"ו בהיות כי אין לבא אל שער המלך בלבוש שק תפרתי עלי גלדי ועוללתי בעפר קרני על שבעוונותי הקדיח תבשילי ונאלמתי דומיה כאבל אם קודר שחותי ומי שצריך מנחמים אינו יכול לנחם ונחמתי על עפר ואפר לכתוב דברי תנחומין על פטירת הרבנית אשר הלכה לעולמה ועתה באתי בקצרה להתפלל לאל המנחם ציון תלך למנוחות עם נשים שאננות בוטחות המנחם ציון ובונה ברחמי' בנין ירושלים ישקהו כוס של תנחומין ויבנה לו בישראל בית נאמן גדול יהיה כבוד הבית האחרון ועתה אדוני סבת קדושת הארץ הכשירני להסיר שקי מעלי וללבוש בגדי ישע לבא אל המלך להתחנן לו על דבר אמת וענוה צדק לבשתי להורות לי אי זה הדרך ישכון אור בענין שמיטת קרקעות כי ידעתי נאמנ' כי ידו בכל ועל הכל במצות התלויות בארץ ארץ הצבי אשר גדלתהו על מים רבים ורוממתהו על כל המעשים ונטעתהו כארז בלבנון אחת שאלתי מאת אדוני אותה אבקש לא תאחר תשובתי כי היא מצות עשה שהזמן גרמא ואודיע לרב אשר חפשתי ומצאתי ובדקתי עד מקום שידי מגעת והרב בדעתו הנכונה יברר אוכל מתוך פסולת כי לא היה לי כפתור ופרח ובו בטח לבי יעמידני על נכון: שאלה ילמדנו רבינו ישראל ששכר שדה מגוי לזמן עשר שנים במעות בעין בכל שנה ושנה והתנה עם הגוי שלא יסלקנו לזמן עשר שנים והישראל הוריד בשדה ההיא אריסין גוים אשר היו אריסי בתי אבות בשדה ההיא מקדמת והגיע שנת השמיטה אם יניח הישרא' האריסין גוים לעבוד את האדמה בכל שנה כמנהג ויקח חלקו הואיל והוא אינו אומר עתה לאריס לרדת והוא מעצמו יורד לתוך השדה או דלמא הואיל והקרקע הוא של זה הישראל כי שכירות ליומי ממכר הוא וחייב שהארץ תשבות מעבודה אם לא יניח האריס הגוי לעבוד את האדמה ולהיות המוביל נחוץ לא היה לי זמן לכתוב את אשר מצא' ידי בדין זה אבל הכלל העולה מאשר חפשתי ומצאתי כי אין ללמוד שביעית מענין שבת אבל מצאתי בתוספתא דשביעית פ"ב ז"ל המקבל שדה מן הגוי פוסק עמו על מנת שהגוי זורע' ונראה לי שאין משם ראיה לנדון דידן שהמקבל אין לו חלק בקרקע רק במה שתוציא חציו או שלישי או מה שיתנו ביניהם ושוכר הוא שהשוכר הקרקע במעות בין תעשה הארץ פירות בין לא תעשה כמו שכתב הרמב"ם ז"ל בהלכות מעשר ראשון פ"ו והנדון דידן הוא שוכר במעות ושכירות ליומי ממכר הוא ובכן אוחילה לאל אחלה פניו יחתום לחיים טובים הוא וזרע זרעו ויאריך ימים על ממלכתו הוא ובניו בקרב ישראל כיש את נפש חכמ' גם חסיד' בשמים וכנפש נרצע לעבוד עבודת איש חי ומתפלל בשלומו לאל חי הצעיר אלעזר בן יוחאי ואם ת"ל שיניח הגוי האריס לעבוד את האדמה כמנהגו להיות ששמיטת קרקעות הוא מדרבנן ואפשר שהגוי יכריח' בדיניהם לרדת לאריסותו אם יכול הישראל השוכר להחזיקו ולת' לאריס תבוא' וזרעים לזרוע כי לא הותר כי אם להחזיקו בדברים וגם הוא מנהג לתת לאריס תבואה וזרעים כדי שיזרע וש"ש: תשובה כאח לי החכם הה"ר אלעזר נר"ו חפשתי ולא מצאתי תשובת היתר לשאלתך כי אם לדעת הפוסקים ז"ל אשר פסקו כר' דשביעי' בזמן הזה דרבנן ועלה דמתניתין ר"פ זה בור' משרבו האנסים חזרו לקרותן וכו' ואמרינן בגמרא משרבו האנסים ומאי נינהו ארנונ' כדמכריז ר' ינאי פוקו וזרעו בשביעית משום ארנונ' פירש רש"י ז"ל ארנונ' מס שגוב' המלך מן התבוא' כך וכך כורין מן השד' בשבח פוקו זרעו בשביעי' דשביעי' בזמן הזה דרבנן דבטלה קדושת הארץ ואמרינן נמי יכול לומר אגיסטון אני בתוכו פירש רש"י שכירו' קרקע של גוי הוא אי נמי משום ארנונא שכרו וכתבו התוספות ומאי נינהו ארנונא וא"ת משום ארנונא התירו לחרוש ולזרוע דהויא איסורא דאורייתא וי"ל דמיירי בשביעי' בזמן הזה דרבנן וגבי אגיסטו' פי' רש"י לשון ראשו' שכי' אני בתוכ' ולא נהי' דאמרי' בגיטין אין עודרין עם הגוי בשביעית על כן נראה כפי' שני שפי' משום ארנונא ובסוף פ' הניזקין כתבו התוספות גבי אין עודרין עם הגוי בשביעית והא דקאמר בפ' זה בורר גבי כהן וחריש יכול לומר לו אגיסטון אני בתוכה ולא כמו שפירש הקונט' שכיר לגוי דהא משמע הכא דאסור ולא מסתב' לחלק בין חנם לבשכ' אלא מפרש ר"ת אגיסטון בקרקע שמקבלי' מן המלך לפרוע כך וכך לתבואה כך בשנה כדאמ' התם לעיל מינה ר' ינאי מכריז פוקו וזרעו ארנונ' בשביעי' סכנת נפשו' איכא כו' א"נ קסב' יש קנין לגוי בא"י להפקיע משביעי' א"נ דשביעית בזמן הזה דרבנן ואע"ג דמדרבנן אסור לגוי אחר גבי מלך התירו ע"כ ובספר התרומ' כתוב ז"ל ומטעם