מבי"ט חלק ב כו

אלא שנתחייב לתת לו ת"ק ור' דוד אומר שהם הת"ק שנתן לידו או על פיו ואין כאן הכחשה כלל וכ"ש שלא הזכיר לישנא דאי דכל דאי הוי אסמכת' אלא שנתחייב לתת בתנאי השתדלותו והרי הרמב"ם ז"ל ריש פ' י"א מהלכות מכירה כתב אם יתקיי' תנאי זה אם לא יתקיי' דהוי אסמכתא ואפי' נתקיים לא קנה שזו אסמכתא היא וכו' כיצד המוכר וכו' ע"מ שילך לירושלים וכו' הרי קנה כשילך וכו' אבל אם התנה אם ילך וכו' לא קנה וכן הביא לשונו בח"מ סי' ר"ז והכ' לא כתב אם יעשה כל השתדלותו אלא בתנאי שיעשה ועל הטענה הג' שמאחר שר' אברהם ישר' אינו פה אינו יכול לתבוע את הערב כי אולי פרעו הלוה שהוא ר' אברהם וגם הטענה הד' שאפי' היה נמצא פה לא היה יכול לתבוע מן הערב עד שיתבע מן הלוה כדתנן במתני' סוף ג' בבי אין נדון דומה לראיה דהכא ליכא ערב כלל דהא שניהם מודי' כי ר' דוד לא התנה עם ר' אברהם ולא דבר עמו והח' ה"ר מנחם הוא שנכנ' בתגר זה וכתב שיפרע הת"ק לבנים לר' דוד בעד ר' אברהם כי ר' דוד היה בא עם הבאלה לבקש את ר' אברה' והודיעו כדי שיתחבא ולא יתפוש אותו הבאלה וא"כ הר' מנחם הוא הלוה והערב כי לא נתחייב ר' אברהם בשום דבר לר' דוד כדי שיכנס החכם ה"ר מנחם ערב בעדו אלא הוא נתחייב בעדו להצילו ומסתמא קבל הוא הת"ק לבנים ממנו קודם שנתחייב וא"כ אינו יכול לטעון שמא פרע לו כי גם שהיה ר' דוד תובע את ר' אברהם לא היה חייב לו שום דבר בדין תורה וכתב שהמלוה שחייב ר' אברהם אינה בכתב כלל ואני אומר לא בכתב ולא בע"פ כי הוא לא נתחייב שום דבר ולא דיבר עם ר' דוד כלל וגם אינו חייב ר' אברה' הנז' לפרוע שום דבר לחכם הנז' אם יפרע עתה אם לא אמר לו ר' אברהם שיתחייב בעדו כמו שכתב הרמב"ם ז"ל פכ"ו שאם עמד ברשות עצמו ונעשה לו ערב או קבלן וכו' אין הלוה חייב לשלם לו כלום אלא שאינו חושב שלא נתחיי' הוא בכתב עליו עד שקבל הת"ק לבני' ממנו הכלל כי נראה לי כמו שפסקתי קודם שחיי' שבועה החכם ה"ר מנחם שלא פרע ר' דוד על פיו שום דבר או יפרע לו אחר שישבע ר' דוד שעשה כל ההשתדלות ועל טענת הה' דשמטה הצדיקו ג"כ וכתב שאעפ"י שבאותם הארצות לא נהגו להשמיט כספים כיון דמדינא שביעית משמטת מה לנו ולמנהגם וכבר ראה הוא התנצלו' הרא"ש ז"ל כלל ס"ד שכתב על שמטת ז' שאיני מתעורר לבטל מנהגם אומר אני כיון שפשט המנהג שלא להשמיט והכל יודעים זה ה"ל כאלו התנה בפי' המלוה ע"מ שלא תשמיטנו בשביעי' עכ"ל וא"כ לא היה לו לכתו' בדבר פשוט מה לו ולמנהגם דכיון בפשט מנהג' דאותם הארצו' הוי כאלו התנה כמו שכתב הרא"ש ז"ל ולא תועיל לחכם כר' מנח' יצ"ו גם טענה זו והיה מן הראוי לפי מדותיו הטובו' להחזיר חוב שעבר עליו שביעית כדי שתהא רוח חכמים נוחה הימנו כדתנן במתני' שלהי שביעית ומכלל הן אתה שומע לאו גם לא היה ראוי שתהא רוח החכמים המצדיקין אותו בטענה זו נוחה הימנו והחכם כהר' ישראל נר"ו שחת' בפסק לא הוה ליה למשכוניה נפשיה אאחריני כי יחתור להשיב ולא יוכל נאם המבי"ט: שאלה מג ראובן ושמעון היו שותפין ונתנו בכיס מעו' שוה בשוה ובא ראובן ונתן ללוי אלף פרחים והתנה עמו שימכור לו סחורותיו ויתן לו מאתים פרחים ריוח על שנה אחת ואמר לו שמעון תן לי חלק מזה הריוח והשיב לו ראובן אני נתתי ללוי אלף פרחים ואתה לא נתת דבר ונתפשרו שיקח ראובן שמונים פרחים מן המאתים בשביל מעותיו והמאה ועשרים פרחים יהיה לשניהם ואחר שכלה זמן שותפותם חלקו הריוח של השותפות שביניהם וגם הריוח של המאה ועשרים פרחים ועתה אחר גמר שנים תובע שמעון מראובן כי השמונים פרחים שלקח הוא היה מגיע לו ג"כ כי יש בו צד רבית. עוד ראובן ושמעון מכרו בהקפה כמו שלש מאות פרחים סחורות ונתפשרו שניהם ששמעון יגבה המעו' הנז' מן הב"ח וראובן יתעסק בשאר עסקי השותפות ושמעון היה גובה והיה מביא לראובן מה שגבה והיה מניח המעות שהיה גובה בכיס א' ברשות ראובן ובפניו והיתה הכיס ביד ראובן אחר שהשלים לגבות אמר כי הוא הוציא מכל מה שגבה שהיו שלש מאות פרחים מאה ועשרים פרחים ושהשאר הניח בכיס וראובן אומר כל מה שהנחת בכיס לא שלחתי בו יד ולא נמצא בכיס תשלום השלש מאות פרחים יורנו רבינו אם יתחייב שמעון לפרוע החסרון לראובן והוא ישבע שלא שלח בו יד וכיון שחסר נראה שהוא הוציא יותר ממאה ועשרים והחסרון יהיה עליו או לא: תשובה על ראשון ראשון השותפין אין בהם צד ריבי' אעפ"י שיתנו ביניהם שיטול האחד לפי ממונן דדוקא במתעסק בממון חבירו איכא אבק ריבית אם לא יתנהגו כפי תקנת חז"ל פלגא באגרא ותלתא בהפסד או תנאי אחר שיהיה ריוח המתעס' יותר על הפסדו והיינו משום דממון שביד המתעסק הוי פלגא מלוה ופלגא פקדון כמו שתקנו חכמי' כיון שהוא מתעסק לבדו בממון אבל בשותפין ששניהם מתעסקים ונושאים ונותנים המעות ליכא צד אבק רבית דלפעמים נותן הא' ריוח יותר לחברו אפי' שהוא יש לו יותר ממון בשותפות לפי שהוא משתדל ובקי להרויח יותר ממנו והכל לפי התנאי וכמו שכתב הרמ"בם פ"ד בד"א בסתם אבל אם התנו שיטול בעל המאה שלש רביעים מן השכר ויטול בעל המאתים רביע וכו' הרי אלו חולקים כפי מה שהשוו והשמיענו חידוש בזה שאפי' שהמעות שלו מועטין משל שותפו שיקח ריוח יותר אם השוו בכך ואין בזה אונאה או תרעומ' והוא הדין או כל שכן אם התנו שבעלי המעות המרובים יקח לפי מעותיו כי בדין לוקח ריוח יותר לפי מעותיו וכמו שכתב הרב ז"ל בסוף דין זה שכל תנאי שבממון קיים דמשמע בכל גוונא בין יתנו כן או באופן אחר וכמו שכתב ריש פ"ו שנים שהם נושאים ונותנים בשותפות ואפי' שהממון של א' מהן נקראת שותפות ואם פחתו או הותירו הרי הוא לאמצע ויש להתנות בשכר ובהפס' כל מה שירצו הרי שבעל המעות יכול להתנות שיקח הוא יותר מפני מעותיו או אם שניה' שמו בשותפו' זה מנה וזה מאתים יכולים להתנות שיטול כל א' לפי מעותיו ואפי' כשנשתתפו בסתם ולקחו שור לטביחה וטבחוהו היה נוט' כל א' מבשרו כפי מעותיו וכן אם פחתו או הותירו מחמת המטבע כשהמעות ששמו בשותפו' היה קיים כמו שכתב הרב ז"ל שם השכר או ההפס' לפי המעות ובמשרי' סי' רכ"ו כתב נשתתפו לקנות ולחלוק כל א' נוטל לפי מעותיו וכתב הרי שאין צד אבק ריבית בשותפות ואפי' בסתם כי הני גווני: וא"כ בנדון דידן אין לשמעון שום טענה על ראובן במה שלוקח שמונים פרחים יותר מפני מעותיו דאעפ"י שלא היה יכול להשתתף עם אחר שלא מדעתו הרי מחל ונתרצה כשהתנו ביניהם שיקח הוא שמוני' פרחי' יותר על מעותיו וכ"ש אחר זמן שחלקו כבר שמחלו זה לזה ולא נשאר להם שום טענ' אפי' שבוע' השותפין אינם יכולים לתבוע זה מזה כיון שחלקו כבר ואפי' היה אי זה אבק רבית ביניהם מה שאינו כמו שכתבתי אחר שחלקו כבר הוי שמעון מוציא מראובן ואין אבק רבית יוצא בדיינים ולפום קישט' דמלתא אין כאן שום חשש רבית. גם מה שטוען שלא לקח מכל מה שגבה כי אם מאה ועשרים והשאר הניח אותו בכיס ביד ראובן אם אינו יודע בודאי שהניח בכיס מאה ושמוני' שהם תשלום השלש מאות עם המאה ועשרי' אלא שאומר שהשאר הניח בכיס יכול ראובן לטעון אולי לא שמת כל המאה ושמונים ואעפ"י שגבית כל השלש מאות נאבדו ממך או נגנבו קצתם וישבע ראובן שלא מצא מאה ושמני' בכיס ומה שיחסר יהיה על הממון אבל אם יטעון שמעון שכל מה שהניח בכיס בחשבון הניחו וידע בודאי שהגיע סכומם למאה ושמונים ישבע על זה וגם ראובן ישבע שלא מצא בכיס כי אם מה שאמר שמצא חסר והחסרון יהיה על השותפות ואם כבר חלקו השותפות ולא תבעו שבועת השותפין זה מזה אין יכול לחזו' שמעון לתבוע מראובן שבועה שלא נגע בכיס אפשר שנגנב או נאבד משם ולא לקחם ראובן ולא פשע בהם ואין זה אלא חשד שחושד על שותפו והרי הוא שבועת שותפים וכיון שכבר חלקו אינו יכול לחזור לתבוע שישבע בטענות ספק וכמו שכתבו המפרשים והרמב"ם ז"ל פ"ט מהלכות שותפים המבי"ט: שאלה מד על מה שאירע בדמשק שהוציאו את היהודים מן הבתים אשר היו אצל מרגז שלהם סביב ועמדו כמה זמן ריקניות ואח"כ קם א' מבעלי הבתים ונתפשר עם השופט שיניחם להחזיק בבתים ונתן משלו על כל הבתים סך מעות ותובע לכל א' מבעלי בתים שיפרעו חלקם וקצת' אומרי' שאינם רוצי' ליכנס עוד בביתם שהם יראים שמא יעלילו עליהם אלא שרוצים למכור בעד שימצאו וקצתם טועני' כי קודם הפשרה נכנס הוא בביתו ואחרי' ג"כ נכנסו ולא דברו להם מאומה וא"כ מה שנתן היה בחנם ואחרים טועני' כי השופט היה מתרצה בחצי ממה שנתן הוא אלא מפני שנכנס הוא בבית קודם החמירו עליו והוצרך לתת מה שנתן ושהכל היה שלא מדעתם כי מי אמר לו שיוציא המעות על בתיהם יורנו רבינו אי זו דרך ישכון אור: תשובה לכאורה נראה דהוי כמי שפורע חובו של חבירו שלא מדעתו דאמרי' בגמרא דהוי מבריח ארי מנכסי חבירו דפטור ואפ"ה נ"ל דלא הוי מבריח ארי אם קודם שנתפשר הוא עם השופט לא היה להם רשות כלל להכנס בבתים ועתה יש להם רשות חייבי' לפרוע מה שנהנו וכמו שהביא בנ"י פ' הכונס בשם הרא"ש ז"ל דלא דמי ההוא דהתם למבריח ארי כו' דכיון דיצא הבית מחזקת ישראל ובא ליד הגוי אין מצוי שיחזור ליד ישראל בלא דמים וזה הוציא מיד הגוי נוטל מה שההנהו וכן דעת הר"מ מקוצי בס' המצות שלו ע"כ ובנ"ד נמי הרי יצאו הבתים מחזקת בעליהם לענין שלא היו יכולין לדור בהם אלא למוכר' לנכרים מפני שהיו סביב המרגז וזה שנתפשר עם השופט הוציאם מיד הנכרים שיוכלו לדור בהם וכן הביא שם ובתו' מתשובת רבי גרשון ז"ל דנכרי אנס שאנס ביתו של ישראל ובא ישראל אחר ולקחו ממנו שלא יחזיר לבעלים בחנם אלא יתן מה שהנהו ונ"ד נמי אנסו הבתים שלא ידורו בהם היהודים ובא א' מהם ונתפשר נוטל מה שפרע כפי חלק כל א' ונ"ד עדיף דהוי כמו שותפין בהיזק שבא על בתיהם בבת א' על סבה א' שהיו סבי' המרגז ואם היה להם איזה תיקון היה ג"כ בבת א' וכולם חייבים לפרוע כפי ערך שווי' הבתים ואם יתברר שהעלילו על זה המפשר קודם מפני שנכנס בבית בלא רשות יטילו עליו ב"ד קצת כפי מה שיראה להם שיקחו ממנו על זה והשאר יפרעו לפי ערך שווי הבתים ואם יש מי שאינו רוצה ליכנס עוד בבית אלא שרוצה למוכר' לנכרים אינו חייב לפרוע שהרי אינו נהנה ושלום על כל בתי ישראל מבי"ט: שאלה מה יורה מורה צדק שותפו של הב"ה במעשה בראשית על דבר ראובן שנתחייב בשעת שדוכיו וז"ל בס"ט ובשעת ברכה נגמרו שדוכין מראובן עם לאה ונתחייב ראובן הנז' לזון ולפרנ' את שמעון בן המשודכת הנז' משעת החופה עד שישא אשה שמעון הנז' ב"ה בכל חזוקי סופר ובשטר אחר כ' בפנינו עדים ח"מ הודו מרת רחל ואישה ראובן הודא' גמור' שחייבי' חוב גמור לבחור שמעון בן לאה אשתו מנוחת' כבוד וכו' עוד נתחייב ראובן הנז' לזון ולפרנס ולהלביש לבחור הנז' כל זמן הנז' כפי כבודו