מבי"ט חלק א צא

פרק ו' מהלכות מכירה ולכך אפילו ירצה הנתבע לפרוע יכול הלוה לעכב ואם כן בנדון דידן שלא היה כתיבה ומסירה היה צריך להביא ראיה האפטרופוס שכ"ר שלמה הנ"ל מכר הש"ח הנז' לחמיו כ"ר אלחנן הנ"ל נ"ע שלא גבה מיורשי כ"ר יוסף נ"ע הנ"ל מפני שהודה כ"ר שלמה הנ"ל שמכרן ואם לא יביא כיון דלא הודה אלא בטענתו זו שלא קבל אלא המא' סול' ושנשארו אצל חמיו הנז' הנ"ה סול' נאמן דאפילו המאה לא גבה האפטרופוס אלא מכחו כדאמר עוד יש להביא ראיה שהוא נאמן בשבועה על אלו הנ"ה סול' כי אין עליו שום ראיה אלא פסק זה שחייבוהו והרי הוא נאמן לומר פרעתי כדאמרן לעיל אפילו בחייב אתה ליתן לי ומה שאומר פרעתי הוא כי פרעון חוב זה של מודינא היה אחר פסק דין זה והדיינים חייבוהו קודם מפני שלא פרעו דין יורשי כ"ר יוסף נ"ע ואולי לא יפרעו השטר יהיה בחזקת כ"ר שלמה הנ"ל כי מכירת השטר לא היה כדין בכתיבה ומסירה אבל אחר שכבר נפרע האפטרופוס מכל החוב שהיה כתוב על שם כ"ר שלמה מכח שהודה הוא שיגבה ה"ר משה אלבוטיני החוב לא נשאר שום חיוב עליו אלא שבועה כדאמרן כי אין בפסק דין שום חיוב שנתחייב בקנין לפרוע אלא דרך חיוב ופסק בלא קנין ולהכי נאמן לומר פרעתי כדאמרן ולענין הי"א סול' שכתבו שישאלו את אמו של כ"ר אלחנן נ"ע אם קבלם או לאו ואם לא קבל' שיפרע' נאמן בשבועה לומר ששאלו לה ואמרה שקבלה אות' וכן חייב שבועה על הסוסיא ושאר הדברים כמו שכתוב בפסק שפסקו החכמים ז"ל נאם המבי"ט ועיין לקמן סי' רפ"ח וסי' רפ"ט: שאלה קמח ילמדנו רבינו איש שנתן לאשתו בית אחד בקנין ושטר ומתה בחיי בעלה ויש לו בת נשואה וטוענת שהיא יורשת את אמה כיון שהוא נתנה לאמה מתנה גמורה וסלק עצמו ממנה והוא טוען שהוא יורש אותה: תשובה הרמב"ם ז"ל פכ"ב מהלכות אישות כתב הנותן מתנות לאשתו בין שנתן קרקע וכו' אין לבעל פירות במתנה זו והביא מ"מ שכתב הרשב"א ז"ל שאם מתה הבעל יורשה וכו' ואפילו מכרה היא או נתנה לאחר ומתה הבעל מוציא מיד הלקוחות אלא אם פי' שתוכל למכור וליתן לאחר ואיפשר עוד שצריך שיכתוב לה בפי' שלא יהא מוצי' מיד הלקוחות הא לאו הכי לא שלא אמר לה שתוכל למכור וליתן אלא שלא יוציא הוא מיד הלקוחות בחייה אבל לאחר מיתה הוא מוציא מיד הלקוחות עד שיפרש וכן דעת גאון ז"ל ואין דעתי נוחה בכך עכ"ל והכא בשטר זה כתוב שתהא רשאית לדור ולמכור וליתן למי שתרצ' ולהורי' ולעשות ממתנה זו חפצה ורצונה כל ימי עולם כמו שעושה האדם בדבר שהוא שלו ובממונו ובקניינו ושום אדם בעולם לא ימחה בידה על המתנ' זו שתזכה ותחזיק וכו' זכיה שלימה זכות עולמים ונראה דלדעת הגאון שכתב שהוא מוציא מיד הלקוחות עד שיפרש ר"ל שיפר' שלא יוכל להוציא מיד הלקוחות א"כ אין בכל לשונות שבשטר זה ספק להעמיד ביד הלקוחות וכ"ש כשלא נתנה או מכרה ומתה שהוא יורשה וכל לשונות השטר מורים כן שתוכל לעשות כל מה שתרצה ומה שלא עשה שלא נתנה או לא מכרה ומתה הבעל יורשה ואפילו מלת ולהוריש הכתוב בשטר לא נתקיים שלא הורישה את הקרקע לבתה ולא דברה דבר וממילא בעלה יורשה ולא בתה ואם היתה אומרת שתירשנה בתה היה איפשר שהיו דבריה קיימים כיון שכתוב ולהוריש אבל כל זמן שלא עשתה דבר בעלה יורשה וכן מה שכתב הריב"ש ז"ל תשובה ק"ה שאם יש בפי' במתנ' ההיא תנאים אחרים שמזכה לה הבעל לגמרי למכור ולתת ולהוריש וכו' שהולכים אחר התנאים נראה שהולכים אחר התנאים הכתובים בפי' למכור ולתת ולהוריש וכל שלא עשתה כך הבעל יורשה אם לא שיפרש גם כן שתירש אותה בתה דאף על גב דכתב הרמב"ם ז"ל פי"ב התנה עמה אחר שנשאת שלא ירשנה תנאו בטל היינו בנכסים אבל במה שנתן לה הוא יוכל להתנות וכן מה שכתב הרא"ש ז"ל בתשובה שהביא בנו סימן רנ"ג על מי שנתן קרקע לאשתו בצוואת ש"מ ורצו היורשים לבטלה מפני שלא כתב לה תלכי ותזכי וכו' שלא נתן אלא בחייה והשיב הוא ז"ל דאין בדבריהם כלום דהנותן מתנה לחבירו קנאה לעולם היינו במתנת ש"מ שמת הבעל אבל כשנתן מתנת בריא הוא יורשה כדאמרינן וכן נר' גם כן מתשובת הריב"ש סי' תפ"ג שאם לא כתב בפי' שלא יירשנה כשתמות שיורשה המבי"ט: קמט ראובן שמעון ולוי היו שותפים והניח הא' מנה והב' מאתים והג' ג' מאות ולוו כולם לצורך השותפות שלשתם ביחד וכל אחד בפני עצמו הכל לצורך השותפות וראובן היה עליו חוב לאחרי' מקודם השותפות וחוב אחר עליו מקודם גם כן שהשלים בו המנה ששם בשותפות והלך ראובן זה למדינת הים עם רוב ממון השותפות קרן וחובות ונפסד רוב הממון שהוליך ומת הוא אח"כ ונשארו מעט נכסים ברשותו משארית ממון השותפות שבידו וקצת נכסים שלא היו בשותפות ועתה באת אשתו לתבוע כתובה ומזונות מהנשאר והב"ח תובעים חובם מהשני שותפים הנשארים מממון שנשאר וגם ממה שיש בידה ששלח לה בעלה למזונות ולפרנסה ואומרים גם כן שהיא לקחה מדעתה מממון השותפות וכן החזיקה בבית אחד שקנה ראובן בעלה מממון השותפות וכן לותה למזונות בחיי ראובן בעלה ואחר מותו: תשובה נראה כי כל מה שהוא בחזקת דמי השותפות אין לאלמנת ראובן שום זכות לתבוע כתובה ממנו אחר שלא נשאר לשום אחד מהם קרן בשותפות ומה שנשאר לא יספיק לחובות שאין זכות לאלמנה כי אם על נכסי בעלה וכמו שאם היה ביד השותפין כל הקרן שהניח בעלה וכל הקרן שלהם הכל מעורב בשותפות לא היה לה לאלמנת ראובן שעבוד כתובה כי אם על דמי הקרן שהניח בעלה לא על דמי הקרן של השותפים האחרים כמו כן עתה שלא נשאר לבעלה קרן בשותפו' ומה שנשאר הוא מה שלקחו דרך הלוואה או חוב על כולם או על אחד מהם לצורך השותפות אין לה שום שעבוד לגבות כתובתה מהם אפילו נשאר הכל ברשות ראובן בעלה כשמת כי אין לשותפים חזקה זה על זה בשוה דבר שהוא ידוע שהוא של שותפות וכמו שכתב הרי"ף ז"ל ריש ב"ב וכן הרמב"ם ז"ל פ"ה דשותפין הדבר הידוע לב' השותפים אע"פ שהוא ברשות אחד מהם אינו יוצא מחזקתו של שני כל ימי השותפות ואינו יכול לטעון שלקחו וכו' אלא הרי הוא בחזקת שניהם עד שיביא ראיה הא' ע"כ וא"כ כיון שדמי השותפות הם בחזקת השותפים אין זכות לאלמנת ראובן לגבות כתובתה כיון שלא נשאר לראובן בעלה שום קרן בשותפות וכן שום ב"ח של ראובן חוב שלא נכנס בשותפות אין לה זכות לגבות מדמי השותפות כיון שאלו השותפים שנשארו הם חייבים לפרוע לבעלי חובות אפילו החוב שלקח ראובן כיון שנכנס בשותפו' כמו שכתב הרמב"ם ז"ל סוף הלכות שותפין ולא דמו שותפין לערב קבלן שחייב לפרוע אחר שמת הלוה ולא יפרע מדמי היתומים עד שיגדלו כמו שהביא במשרי' נתיב ה' בשם הרא"ש ז"ל שותפין אית לכולהו חזקה בממון השותפין טפי ממה שיש לערב בממון הלוה משום דלא הוי בחזקת השותף שמת לבדו אלא בחזק' כל השותפין כדאמ' משום דשותפין הוא כשלוחין זה אצל זה כמו שהביא בח"מ בשם הרמב"ן ז"ל וכל מה שעושה הא' בשביל שניה' הוא עושה כמו שהביא מהרי"ק סימן ק"כ בשם הר"ם ז"ל וכיון שהם כשלוחים מה שלוה ראובן לצורך השותפות הוה ליה כמו שלוה שמעון ולוי שותפיו כיון שהם חייבים גם כן בפרעון וכל מה שנשאר הוי בחזקתם משעה שמת לפרוע הבעלי חובו' ולא לכתוב' אשה וב"ח אחר שלא נכנסו נכסיה בשותפו' אם לא כשיש לשותף שמת עדיין חלק קרן בשותפו' או יש להם תביעה של אותו חלק שהוא מנכסיו הגע עצמך שראובן לא שם בשותפו' קרן אלא שלוה הוא וחביריו לצורך השותפות אם ימות פשיט' שלא יוכלו אלמנתו וב"ח שלו לבדו לתבוע לשותפין שיפרעו לו מדמי השותפו' ומה לי שלא היה לו קרן מתחל' או שכלה הקרן ולא נשאר כי אם כדי החובות או קצתם דנרא' דבר פשוט שהם בחזקת שמעון ולוי לפרוע החובות של השותפות בין שלוו כולם ביחד בין שלוה אחד מהם כיון שנכנס בשותפו' הוא בחזקתם כמו שנז' ויש ראיה לזה מתשובת הרא"ש ז"ל כלל פ"ח שאם אין ביד השותף ממון השותפו' שיש לשותפו חלק בו ואין ב"ח גובה ממנו דכשאין ביד השותף שום חלק שנוג' לשותפי' אין ב"ח שלו יכול לתבוע ממנו שום דבר אפילו יש בידו ממון השותפין שהוא סחורה שעדיין הם שותפין בה ויש עליהם חובות לאחרים מחמת השותפות וכן יש ראיה מעסקא דאם מת המתעסק אין ב"ח גובה ממנה אפילו מפלגא מלוה וממון שותפות לא גרע מפלגא מלוה אע"ג דיש לחלק ולענין מה שהיה בידה ששלח לה בעלה מדמי השותפות למזונות ופרנסה נראה דכיון שזקפו עליו במלו' כמו שדרך השותפין ליקח להוצאת מזונתם ואח"כ באים לחשבון הרי יצאו מכלל חזק' השותפי' ותגב' כתיבת' מכל מה שיש בידה אפי' היה מדמי השותפות כיון שיצ' כבר מחזקת' ונעש' מלוה ומה שהוציא' במזונו' בחיי בעלה לא יחשיב בכתובת' אבל כל מה שהוציא במזונו' אחר שמת בעלה יחשבו לה לחשבון כתובתה כיון שיש חובו' על בעל' אין לה מזונו' וכמו שהבי' הרשב"א ז"ל בתשובו' המיוחסו' להרמב"ן ז"ל בדפו' סי' נ"ז ואם היא מדעת לקחה דבר הידוע לשותפין מוציאין מיד' כיון שלא נשא' לבעל' שום דב' בשותפו' אדרבא נשארו חובו' הרב' מצד ההפס' וחייבי' שאר השותפי' לפורעם ממה שנשאר ולהשלי' מבית' וכ"ש מה שהחזיק' בבית שנקנ' מדמי השותפו' שאין לה בה זכות כיון שהיא בחזקת השותפי' כדאמר' ואינ' יכול' לגבו' כתובתה אלא ממה שיש בידה מנכסי בעל' שאינו בחזק' השותפו' וגם ממה שיש לבעלה שלא נכנס בשותפו' אפי' אינה ברשות' שלא גבאתו ב"ד מגבין לה כיון שכתובת' קודמ' לחובו' ואם הית' סחורה שקנ' בעל' אח' כל החובו' חולקין בשוה היא ובעלי החובו' אם כתב לכול' דעתי' אנא למקני דהוי נשא ולוה ואח"כ קנה וזהו עד תשלו' נדונית' דהוי' כב"ח והמוקד') נמי) הוי נמי כמו הנדוני' לפי המנהג אבל התוספ' ועיק' כתוב' היא נדחי' מפני הב"ח כיון שאין בה דין קדימ' שכול' שוי' או קנה אח' כול' דהוי דינ' דיחלוקו והכא דלא מידי חסרה היא נדחי' כמו שכת' הרי"ף ז"ל והרמב"ם ז"ל פי"ז מהלכו' אישו' ואפילו כתב לא' דאיקני ולא כתב לב' דאין שני גובה מן הלקוחו' אפילו נמצא דבר זה שקנה ביד הלוה גובה שני ג"כ כמו שהביא במשרי' נתיב ו' חלק ח' ובמ"מ ריש פי"ח ואפש' דבפי' שכת' במשרי' שגוב' כמו ראשון דהיינו כשגוב' מן הלו' הוא לבדו אבל אם בא לגבו' עם מי שכת' לו דאקנ' אינו גובה וכן כתב בעל התרומ' שער מ"ג אבל בצרו' הכסף דרך א' שער שביעי כתב דשניהם שוים וכיון שכן גם מה שכתב במשרים שגובה כמו ראשון הוי כשבאין לגבות ביחד ולענין החוב שנשלם בו הקרן של ראובן נר' ששו' חוב זה לשאר החובות ולכתוב' אפי' שכללו עה הקרן שלו ולכן אם נשאר שום דבר מהקרן של ראובן יגבו כל החובו' והכתובה ממה שנשאר בשוה אם אין להם דין קדימה כמו שכתב הרמב"ם ז"ל פ"ב מהלכות מלוה וענין שארי'