מבי"ט חלק א ט

למוכרה היה ראובן נותן לו טובת הנאה וא"כ אין ביד אשתו למחול ולא למכור שהרי כתב לה ושלא יפקיע שום דבר מסכום כתובתה והפקיעה משמע כל גריעות כתובה מה לי במחילה מה לי במכיר' ולהכי אין מכירתה מכיר' דאין לה רשות דאע"ג דלא פירש שיהיה לדעת אביה כי אם המחילה כיון שאמר ולא יוכל להפקיע שום דבר מסכום כתובתה ואם תמחול שמחילת' לא תהיה מחילה ה"ה במכירה דהוי בכלל הפקעה דמה לי הא מה לי הא דאם תמכור בטובת הנאה הרי מוחלת לו השאר ואינה יכולה למחול אפי' פרוטה כמו שכתב בשטר וגם אין קיום למכירה זו במה שהערים שמכרה לאביו ולא לו או שמחילתה תהיה בטילה ולא מכירתה דמצינו בכל מקום שבטלו חכמים ז"ל עצת המערימי' כההיא דפ' המקבל בדינא דבר מצרא דזבין גריוא דארעיה במצעתיה דארעא חזינן אי לא עידית וזיבורית היא מפקינן לה מיניה דערמה היא ודכוותה בדוכת' אחריני דמייתי הרא"ש ז"ל בתשובה דכל הרוצה להערים להפקיע תקנת חכמים לכדוהו חכמים בערמ' ועמדו כנגדו להפר עצתו ולבטל מחשבתו וכתב על רבו מהר"ם ז"ל שדן בא' שקנה קרקע בתנאי שלא תהיה לאשתו שעבוד כתובתה עליו שתגבה ממנו אחרי שכיון להערים להפקיע תקנת חכמים וגם על א' שקנה קרקע וצוה להקנות לו לאחיו וכתבו השטר בשם אחיו להפקיע שעבוד אשתו ופסק שתגב' כתובת' ממנו אחרי שכיון להערים להפקיע תקנת חכמים ז"ל לא תועיל לו ערמתו וכ"ש בנדון דידן דגלוי הוא לכל העולם דערמה ותחבולה דאם היה מגרשה לא היה פורע לאביו דבר מסכום כתוב' וכו' כתובה שמכר' לו אשתו ושניהם נתכוונו להפקיע כתובתה ולכן לא תועיל לו מרמתו ולא תעשנה ידיהן תושיה ובמה שמכר' לו בערכאות העכו"ם פשיטא דעבר והמכירה בטילה דלאו כל כמינה לא למחול ולא למכור ואיגלאי מילתא שמה שעשה על שם אביו בעדי ישראל בשבילו נעשה כיון שמכירתה בערכאות העכו"ם היתה על שמו נמצא שכל מה שהערים להפקיע כתובת' לא הועיל לו וגם כל מה שיערים מכאן ולהבא לבא בתחבולה ולהפקיע כתובתה יהיה בטל וחשוב כחרס הנשבר אם לא יהיה מדעת אביה וכו' יאיר עינינו בתורתו משה ב"ה יוסף זלה"ה מטראני: שאלה ג ראובן מת בלא זרע ובא שמעון ואומר שהוא ראוי ליורשו ורוצה להוציא הנכסים מידי המוחזקי' בהם והמוחזקי' בהם אומרים יש יורש קרוב ממך ולו משפט הירושה ושמעון טוען אין יורש קרוב ממני ואפילו לדבריכם שיש קרוב ממני אינו ידוע מקומו אי' ולכן תוציאו הנכסים מידכם ויהיו מונחים ביד ב"ד או ביד איש נאמן ואח"כ אם יראה לב"ד לתנ' לי בערבים שאם יבא היורש שאתם אומרים שנדון אני והוא ולא אטעון חזקה יתנו בידי ואלו הנכסים הם כולם מעות ומטלטלים ואין ביניהם קרקעות ילמדינו רבינו הדין עם מי: תשובה אברא דאם אלו המוחזקים יעידו בבית דין בפני שמעון שיש יורש קרוב ממנו דנאמנים דלא גרעי מאפוטרופס דמעיד לזכות היתומים כמו שכתבו המפרשים ז"ל אבל אם אין מכוונין עדותן בפני שמעון ובפני ב"ד לאו כל כמיניהו לאורועי חזקתייהו כיון שהוא מוחזק ביורש אם לא היה האח' יותר קרוב ואפשר דיש לזה דין שבוי המוטל על ב"ד לשקוד על תקנתן שמא יפסידו נכסיו וכיון שכולם מעות ומטלטלים יהיו מונחים ביד ב"ד או יהיה ביד נאמן אח' שיבררו ב"ד אחר שידע כל הנכסים והמעות כמה הם והנר' בעיני כתבתי משה בר יוסף זלה"ה מטראני: שאלה ד ראובן ושמעון היו שותפים וראובן לקח סחורה או לוה מעות מאחר בלי ידיעת שמעון וגם לא היה בעיר כשלקח ראובן הסחורה וגם אומר שלא הגיע לידו ולא נהנה בדבר מזאת הסחורה ועתה בא לוי שנתן סחורה לראובן ואומר לשמעון מאחר שאתה שותפו אתה ערבו פרע לי ושמעון אומר לאו בעל דברים דידי את ואיני חייב לך כלום הדין עם מי גם דעת הרמב"ם ז"ל בזה ילמדנו רבינו מה היא: תשובה שאלה זו נשאלה מהרא"ש ז"ל והשיב וז"ל על שמעון ועל ממונו לא חל שום שעבוד דנהי שהיו שותפין בממונם מכל מקום כל זמן שלא שעבד גופו וממונו לא חל עליו שעבוד שאין שמעון משתעבד במאמר ראובן כל זמן שהוא בעצמו לא הקנה להשתעבד אמנם אם יש ממון השותפות ביד שמעון יגבה לוי חובו מחלקו של ראובן עכ"ל והרמב"ם ז"ל ג"כ הוא דעתו דפשיטא דלא נשתעבד שמעון בשעבוד ראובן ואפי' לראובן אינו חייב שמעון לפרוע חלק החוב אם לא שהיה ביד שמעון ממון השותפות כדי החוב דאי לאו הכי איכא למיחש שמא עשו קנוניא על שמעון ואפי' היה חוב, בשט' כמו שכתב הרב ז"ל בסוף הלכות שלוחין ושותפין וצריכין אנו לומר לדברי הרא"ש ז"ל כי היכי דלא תקשי להרמב"ם ז"ל דהא דקאמר אמנם אם יש ממון השותפין ביד שמעון יגבה לוי חובו מחלקו של ראובן דהיינו כשאומר שמעון שאינו יודע בחוב זה וראובן אינו מכחישו אבל אם ראובן מכחישו ואומר שהוא יודע בחוב שהי' על השותפות ולא נפרע ישבע שמעון שבועת היסת או על ידי גלגול שאינו יודע שחוב זה אצלם וישלם ראובן החוב משלו ושלו'. מאת משה בר יוסף זלה"ה מטראני שאלה ה ילמדנו רבינו ראובן לקח מעות מגוי א' ונכנס שמעון ערב ולקח הגוי עדים גוים על ראובן שלקח המעות ועל שמעון שהוא ערב ומת ראובן במדינת הים בא הגוי ותבע לשמעון שהוא ערב בא שמעון ותבע ליורשי ראובן השיבו יורשי ראובן קנוניא ביניך ובין הגוי יורינו רבינו אם יש דין על יורשי ראובן או לא ושכרך כפול מן השמים: תשובה אין היורשים חייבים לפרוע אפי' שהיו לו עדים כשרים שהי' ערב ושפרעו מה שנכנס ערב עליו כי שמא פרע לו למלוה קודם שמת ועתה שמת טוענין ליורשים מה שהיה יכול לטעון הלוה כ"ש בנדון זה שאין כאן עדים כשרי' שהלו' (ערב) (לוה) ושזה נכנס ערב בשבילו ואף אם היה יודע שלקח הלוה המעות ושזה נכנס ערב שמא פרע הלוה או שמא התפיסו לערב כדי שיפרע לגוי שדרך הגוים לתבוע לערב תחלה וכמו שכתוב בספר חשן משפט סי' ק"ל ועיין פ' גט פשוט גבי ההוא ערבא דגוי ואין להאריך בזה: שאלה ראובן הלוה לשמעון מנה ונתן לו שמעון סחורה שיוליך לעיר אחרת וימכרנה ויקח את מעותיו ונתן לו פרח וחצי שיקבל עליו אחריות הדרך הודיענו אם יש שום צד רבית שנראה בשביל שהלווה לו מנה נתן לו הפרח וחצי ותלו אותו על אחריות הדרך: תשובה אין צריך לומר שאם לא היתה ההלואה על תנאי שיקבל עליו אחריות הדרך ויתן לו פרח וחצי שאין כאן שום צד רבית שהפרח וחצי בשביל קבלת האחריות היה לא על ההלואה אלא אפי' היתה ההלואה על תנאי זה נרא' דאין שום צד איסור רבית כיון שלא הוסיף לו שכר על קבלת האחריות יותר מן הראוי והרי הוא כאלו הלוהו על מנת שימכור לו חפץ פלו' בשוויו דמותר כדמוכח מתני' המלוה את חבירו לא ידור בחצירו חנם ולא ישכור ממנו בפחות מפני שהוא רבית דמשמע דוקא בחנם או בפחות הוא דהוי רבית אבל בשיווי' אפי' היתה ההלואה על תנאי אינו רבית דלא מידי חסרי' ועוד אני סובר לענין הלכה שאפי' היה קוצב הפרח וחצי על ההלואה כיון שקיבל עליו אחריות הדרך על הסחורה שנתן לו שימכרנה ויקח מעותיו הרי הוא כאלו קבל אחריות על המעות עצמם דשרי כדמוכח עובדא דרב חמא דהוה מיגר זוזי בפריטי וכלו זוזי דכתבו התוספות דהי' מקבל עליו אחריות אונסין ומשום הכי הוא דאסור הא אם קיבל עליו אחריות גניב' ואבידה הוה שרי וכמו שכתבו גדולים בתשובה וא"כ הכא דקבל עליו אחריות הדרך דמשמע בין מגניבה ואבידה בין מאונסין שרי והרי הוא כאלו קבל אחריות על המעות עצמם כיון שיחד אות' הסחור' לפרעון המעות דמה לי דמיהן מה לי הן ואם יאמר אומר הא לדעת רוב המפרשים קיימא לן כסתם מתניתין דפ' האומנין דקתני הלוהו על המשכון שומר שכר וא"כ הרי זה שקבל עליו אחריות לא קביל כי אם על האונסין כי בגניבה ואביד' בלאו קבלתו חייב כדין שומר שכר והרי הוא כעובדא דרב חמא דלא היה מקבל אלא אחריות אונסין ואסיר לא היא דאף הכא לא היה מקבל אחריות נראה דלא היה חייב בגניבה ואביד' הדרך לכולי עלמא כי מה שהמלוה על המשכון הוי שומר שכר היינו בזמן שהמשכון הוא בביתו בשמירתו אבל להוליכ' לעיר אחר' למוכרה אינו חייב אפי' בגניב' ואבידה אם לא היה מקבל עליו בפי' או היה מקבל שכר על ההולכה לשם וא"כ כיון שנתחייב עתה ראובן במה שלא היה חייב כלל דהיינו כל אחריות הדרך בין גניב' ואבידה בין מאונסין אין בזה שום צד רבית כ"ש שהית' הסחורה שוה הרבה יותר ממה שהלוה לו והוא מקבל אחריות על כולה ולא היה חייב בגניבה ואבידה במה שהמשכון יותר על דמי החוב לפירוש רבינו יצחק ז"ל דהוי שומר חנם עליו והוא נתחייב אפילו באונסין ולהכי שרי כדפ' וכל זה הוא לרווחא דמילתא אפילו הי' קוצץ על המעות אבל האמת הוא שלא קצץ אלא על אחריות הדרך ואפי' היה על תנאי שילונו שרי כדפי' לעיל והנר' לע"ד כתבתי משה בר' יוסף זלה"ה מטראני: שאלה ז ראובן שאל משמעון שילוה לו שלשי' פרחי' זהב ואמ' לי שמעון פרחי' זהב אין לי אבל תקח חתיכות כסף ג' כספים פחות כל פרח כמו שהיא המנהג שפוחתין ג' כספים למי שרוצה לצרף פרח א' של זהב בחתיכות מטבע של כסף ותתחייב לתת לי פרחי' זהב בעד כל ל"ט חתיכות ושני כספים שאני נותן לך תתן לי פרח אח' ששוה מ' חתיכות ולקח ראובן החתיכות ונתחייב לפרוע לו הפרחי' כאמור הודיעני אם יש צד רבית בזה אם לאו: תשובה אע"ג דתניא פ' הזהב היו חמריו ופועליו תובעין אותו ואמר לשולחני תן לי דינר מעות ואפרנסם ואני אעלה לך יפה דינר וטריסית ממעו' שיש לי בביתי אם יש לו מעות מותר ואם לאו אסור ואוקמ' רב אשי כי היכי דלא תקשה למאן דאמר אין מטבע נעשה חליפין לעולם כדקאמ' בפריטות שהן כעין אסימון מדקתני יפה דינר ולא קאמר דינר יפה ומיהו טעמא לאו משום דנקנה בחליפין אפי' התנה עמו בתורת דמים אין כאן רבית דאגר נטר ליה שאפי' הלואה אם יש לו בביתו מותר לתת לו עודף דהוה ליה הלוני עד שיבא בני או עד שאמצא מפתח דמשמע בפי' דכל שאין לו בביתו אפי' דרך מקח וממכר אסור לתת לו עודף והכא בנדון דידן לא היו לו פרחים ולקח לט' חתיכות ושני כספים ונתחייב לתת פרחים שוה כל א' מ' חתיכות לא דמי דהתם איכא טריסית ודאי עודף והוי רבית קציצה אי לאו דיש