מבי"ט חלק א עד

דלא עשו עדים שליחותם יכתבו גט אחר אבל יכולים אנו לחלק דאפשר דתפואתה הוא ג"כ שם שאנו קורין לנשים אחרות או לשון תפואתה יש לו משמעו' אחר מנפיאתא אבל הכא דקיראנה וכיראנה שם א' הוא שאינ' קורין לא' קיראנ' ולא' כיראנ'וגם אין משמעו' אחר בכיראנ' ממשמעו' קיראנ' כי הכל ל' אדנות הוא ולא הוו שינוי שם והגט כשר ומפני שלא חלקו חילוק זה המפרשי' ז"ל וכולם כתבו סתם נפואית' תפואותה לא עשו עדים שליחותם וכו' לא אסמוך על חילוק זה לבדו אלא שיש חילוק והפרש בין נפואיתא לתפואיתא בכתיבה ובקריאה אבל בין קיראנה לכיראנה אין חילוק והפרש ניכר לנו בקריא' ואפי' יש הפרש בכתיב' אין לחוש כי העיקר הוא קריאת השם ולא הוי שינוי כלל וזה השם של קיראנה יש מי שקורא אותה קיראנ' שנרא' בקריאה שהוא בקוף ויש מי שקורא אותה כיראנה שנראה בקריאה שהוא בכף ויש מי שקורא אותה ג'יראנה ברפה הגימל שנראה מקריאתה בגימל רפוייה וכן בכתיב' יש מי שכותב אותו בין בקוף או בכף או בגימל וכיון שההפרש הוא מעט שהנעת ג' אותיות אלו הוא קרוב זה לזה והן ממוצא אחד אין לחוש כי הכל משמעו' ענין אחד הוא אם כיראנה או קיראנ' או ג'יראנה כי כולם שם א' אלא שזה אומר בדגשו' וזה ברפיון וא"כ הגט כשר ואין לחוש לו כלל עוד אני אומר כי אפילו היה הפרש זה המיעוט ניכר בקריאה לרוב העולם לא היה נפסל בכך דלא גרע מכינוי השם כגון יצחק חקין שהכל שם א' בקוף או בגימל אם היו טועים בני אדם והיו קורין לה כיראנה בכף והשם הנכון לא היה אלא בקוף היה הקריאה של כיראנה כמו כינוי שם לשם הקריאה אל קיראנה בקוף והגט כשר כמו יצחק חקין דנראה דאם היו כותבין חקין לבד אם רוב העולם היו קוראין אותו כן היה כשר כיון שכת' וכל שום אחרן כו' דאמרי' התם פרק השולח ההיא דהוו קרו לה מרים ופורתא שרה אמרי נהרדעי מרים וכל שום שיש לה ולא שרה וכל שום שיש לה אעפ"י שיש לחלק כל שכן כי זה השינוי של קיראנה או כיראנ' בקוף או בכף כמעט שאינו דבר ניכר דלא הוי שינוי כלל ולא כינוי אלא השם עצמו כי היא מלשון אדנות קירא או כירה או ג'ירא ברפא גימל ואני כותב לעולם באיזה כתב שאני מזכיר קירה אני כותב גיורה ברפא וראיתי אחרים שקוראים קירה בקוף או בכף כי אין שום הפרש מקירה בקוף מכירה בכף סימן לדבר ויכרה להם כירה גדולה ויגלה קירה שאין ביניהם שום הפרש בקריאה אלא שזה בצירי וזה בחירק אבל קריאת הקוף קריאת דגושה אין ביניהם שום הפרש וא"כ אין שום הפרש קיראנה לכיראנ' כי הכל שם א' ואפי' בגייראנה בגימל רפויה אני אומ' שאינו שינוי שקצת ב"א קורין אותו כך וקצתן מרפין תחל' ואומר גיוראנ' אבל כולם שם א' ומצאתי בתשוב' כתו' למהר"ר איסרלן ז"ל שנסתפקו אם יכתבו עיר רוטנבורג בגימל משום דבכתב גלחו' שבחותם העיר כתוב כך בגימל ואמר כי אעפ"י כן כותבין כולם בקוף שמוצ' הלשון יותר מבגימל וכן כתב על שם הנקרא שיש קורין אותו כן וא"כ בנדון דידן פשיטא שאין שום שינוי בשם זה אע"ג שהיה כתוב בכתובה כיראנה וכתבו בגט קיראנה אין חשש והגט כשר ואין ראוי להחמיר בכינוי כזה שאינו מעלה ולא מורי' וכיוצא בזה תמצא במרדכי פ' המגרש ר' הורייש או ר' אויריש אין להקפיד דהוי לישנ' קלילא וכן בנהר שינא וכתבו שנא בלא יוד וע"ש: וה"ר אברהם שלום יצו חתם בפסק זה של מעלה: קכא אחרי ההתפקד בשלום תורתך אנו תמהים איך באת אלינו בדבריך לחלוק עלינו ולהורות לנו הדין אי זהו מקומו וכי קטלי קני באגמא אנן דלא תנן ולא ידעינן אלא תנן שלא תחשוב שאנו מודי' לך דשתיקה כהודאה דמיא לן כתבנו הנרא' בעינינו דבעל המשכנת' אינו נכנס במקום בעל הבית לגמרי ואע"ג דקיימ' לן כדאמ' רב אשי מאי משכנתא דשכונ' גבי' היינו לענין דינא דבר מצרא ולא לכוף לבעל המשכנתא שיבנה הבית כמו שכופים לבעה"ב עצמו ואין לו דין לבעל העלי' אלא עם בעה"ב עצמו זאת ועוד כי בנ"ד הכותל שנפל או שהוא רעוע אינו תחת עלית הבית ועתה בע"ה נלך לראותו ושלום אברה' שלום דוד ורנת אשכנזי שלמה חסון כבר הלכנו וראינו הכותל והוא למעלה מהבית ולכן גזרנו עליה שהיא תבנה מגבה החלונות עד למעלה כמו אמה כיון שהוא לטובתה מפני שהדין כן וסברה וקבלה: החכמים הדיינים גבירי יצ"ו: אבל אשם אני על שצערתי רבנן בחשבכם כי באתי לחלוק על דבריכם ושהוריתי לכם אי זהו מקומן של דינים ולא כן אנכי עמדי כי אני יודע כי קטנכם עבה ממתני ואתם הרי ישראל לא קטלי קני באגמא ומארי אברהם תלי תנן בתנן ולא לחלוק על דבריכם באתי דלא סיימוה קמאי שפסקתם הדין עדיין ולהיות הבעל דין כגר בארץ והוא ממכירי הלצתי בעדו בפני בית דינכם הצדק ולא חשבתי היות רע בעיניכם דהא אשכחן פ' מציאת האשה שאל רבי נחמי' לרב' כי אתיא הך איתתא קמיך אגביה עשור נכסי מאצטרובלי ורב ענן לרב יהודה הונא חברין שלם כי אתיא הך איתתא לקמך אגבי' עשו' נכסי ורב הונא דקפיד ושלח ליה ענן ענן כו' על דקריי' הונא חברין הוא כדפי' רש"י ז"ל לא על דשלח ליה אגביי' עשו' נכסי אע"ג דהוא משמע דהוא מורה ליה דינ' לגבן עשו' נכסי ממקרקע ממש או ממאי דחשיב מקרקעי לעשו' כי הא דלעיל מאצטרובלא ומעמל' דביתא ואע"ג דהוה רב ענן זוטר טפי מרב הונא לא קפיד עלי' בהא ואני כן דמיתי ולבבי כן חשב שלא היה קפיד בזה שכתבתי כי עליכם להוצי' המשפט לאורו וגם כי כתבת' שלא השבתם על דברי אלא כדי שלא תחשב שתיקה כהודאה אני שומע ושותק ומוות' על אונאת דברים אבל ענין הדין שכתבתי נראה לי שאין להשיב עליו שבעל המשכנתא במקום בעל הבית עומד ואם נפל הבית והעליה כופה בעל העליה לזה לבנו' או ירד ויחזי' בשליש קרקע דאע"ג דרב אשי לדינ' דבר מצרא הוא דקאמר מאי משכנתא דשכונה גביה אפי' הכי משמע מיהא דהוי כבעל הבית דאית ליה שעבוד בקרקע כל ימי משך המשכנתא טפי מארע' דחד ובתי דחד דל"ל לבע"ה דינא דבר מצרא בקרקע שיכול לסלק הבנין מעל הקרקע כמו שכתבו המפרשים ועתה שהבית הוא לאחד והעליה לאחר ובעל הבית משכן ביתו משנכת' דסורי' ונפלו הבית והעליה מי לא יכוף בעל העליה לבעל המשכנת' שהו' בעל הבית שיבנה ואם לאו ירד ויחזיק בשליש קרקע דהא שעבוד' דעלי' בקרקע הוא ולא אנכסי דבעל הבי' כדמשמע סברא דגמרא דילן דלא כירושלמי ופשט דמתני' נמי הכי הוא אמר בעל העליה לבעל הבית לבנות ביתו והוא אינו רוצה לבנות הרי בעל העליה בונה את הבית ויושב בתוכו עד שיתן לו יציאותיו משמע מדקתני איני רוצה לבנות ולא כפינן ליה דביתא הוא דאישתעבד ליה ולא נכסי בעל הבי' וכמו שכתב הרשב"א ז"ל וכתב הר"ן ז"ל שכן דעת הרא"ה ז"ל וכן נראה דעת הרי"ף והרא"ש ז"ל שהביאו המשנה כפשטה שאם אינו רוצה לבנות בעל העליה בונה וכו' וא"כ אין שעבו' על נכסי בע"ה אלא על הבית יכול בעל עליה לו' לבעל המשכנתא או בנה ביתך ואבנה אני עליה עליה או אבנה אני ביתך ואשב בה עד שתתן לי יציאותי ואם אין לזה ולזה יש לו שליש בקרק' כדתני' בגמ' לדעת ר' נתן דדיינא הוא וכו' והכא נמי בנדון דידן דבעל העליה הוא הוא בעל הבית ונפלו הבית והעליה יכול בעל העליה לומר לממשכן הבית או בנה או אני אבנה ואשב בה עד שתתן יציאותי או אקח שליש הקרקע דאין בעל הבית המקבל דמי המשכנת' חייב לבנות הבית כשנפל או נשרף כמו שכתבו הפוסקי' ז"ל בשם ר"ת ז"ל דבית נמי מותר בנכייתא דזימנין דלא שקיל מידי או נפל או נשרף כו' הא קמן דאין השעבוד על נכסי הבעל הבית אלא על הבית ולהכי מצי למימר אפילו בעל העלי' למשכן ביתו של מטה שיבנה או יבנה הוא וישב בה עד שיתן לו היציאות ויחזור לדור בבית עד שינכ' מה שנתן לו על הבית קודם ומה שיהיה עדיין שבח בבית מן היציאות שפרע לבעל הבית הבונ' וזה נראה דבר פשוט אלא דרבנן אגב טרדייהו לא דקו בה. נאם הצעיר משה. שנת הש"ג קכב ראובן מת ולא צוה לביתו והניח אשה ובני' וב"ד לא חשו למנות אפוטרופוס על היתומים כשראו שאשת ראובן היתה מפקחת על הנכסים וטורחת ומעסקת בתועלתם לאחר זמן כשגדלו היתומים מכרה היא והיתומים בית אחד לשמעון וללוי חתנו כדי לקנות בית אחר קרובה לבית שהיו יושבי' בה וב"ד כששמעו שמכרו נראה להם שמכרו הקרקע בזול וגם שלא היו יכולי' היתומים למכור קרקע שירשו מאביהם בהיותם פחותים מבני עשרים שנה ושלחו למוכרים ולקונים שיבטלו המקח ובהיות כולם מרוצים בעסק זה באו לב"ד ואמרו כי לא נמכרה הבית בזול כי אם בשוויה ושלחו ב"ד אנשים בקיאים לראות הבית ואמרו שנראה להם שהיתה שוה יותר ועל זה העלו ב"ד דמי המכירה לזכות היתומים וקיימו המכר ונודע אח"כ כי בינם לבין עצמם נתפשרו השער הראשון ושנשבעו היתומים שלא יחזרו בהם ואחר כמה חדשים שהחזיקו בבית קודם שיפרעו דמיה הם רוצים לחזור בהם ואומרי' שלא היו יכולי' למכור מפני שהיו פחותי' מבני כ' שנה ועוד שמכרו בלי הכרזה שהמכר בטל וכן טוען לוי שאחר ששלחו ב"ד שיבטלו המכר שלא היה הוא רוצה עוד לקנותה עד שחזרה אליו אלמנת ראובן ואמרה לו שיחזור ויקנה אותה בשותפות שמעון חותנו כיון שהודו ב"ד במכיר' ואז הלך שמעון ועשה שטר קניה בפני הערכאו' ואמר לו שכבר נעשה השטר ושהוא חשב שהוזכר גם הוא בשטר הקניה עם שמעון חותנו ועל זה כתב שטר קני' בפני עדים כשרים שקנה הוא ושמעון חותנו מאלמנ' ראובן ובניה ברשות ב"ד ושאח"כ ידע כי שמעון לבדו היה כתוב בשטר הקניה בפני הערכאות וטוען כי מה שקנה הוא עם שמעון חותנו בפני עדים היה בחשבו כי גם בשטר שנעשה בפני הערכאות היה כתב שקנה גם הוא ועכשיו שידע שאינו כתוב בשטר ההוא שאינו רוצה עוד לקנות בית כי הוא כמקח טעות שמכר' לו מה שהיה מכור כבר לשמעון חותנו והיא משיבה כי כבר הודיעה לו כשהיתה הולכת לערכאות לכתוב להם השטר ושהוא נתרצה שיכתב על שמעון חותנו לבד יורינו רבינו הדין עם מי: תשובה אשת ראובן זו נר' שיש לה דין אפוטרופא גם כי לא עינה אותה בעלה וגם ב"ד לא היו יכולים למנותה והויא