מבי"ט חלק א נה

הוא שהפסד' על עצמך וראובן משיב על הטענה הזאת ואומר להם על מה שאמרת' שכיון שנתתי לגוי המשכון הראשון שהיה בידי כבר נסתלקתי ממה שנתתי בידכם אין זה דבר כי אני כשנתתי הבגדים בידכם למוכרם רצוני היה להתחיל ולגבות חובי שהיה לי על הגוי וכמו כן הייתי רוצה ליתן בידכם שאר משכון הבגדים כדי שתמכרום ואגבה מעותי כמו שאתם עצמיכם אמרתם באזני ליתן לי הקרן והריבית משלם אלא שלא הספיק הזמן למוכרם כולם עד שבא הגוי והחליף מידי שאר הנמצא אתי בעת ההיא ונתן לי משכון אחר תמורתו שנמצא מזוייף והניח השאר בתחיל' פרעון א"כ אם אני נסתלקתי לא נסתלקתי אלא מאותן הבגדים שהיו בידי שהחלפתי עמו משכון במשכון אבל מאותן שנתתי בידכם לא לפי שכבר נעשו מעות אצלי ולא היה לי להחליף מעות במשכון כיון שרצוני היה לגבות חובי ולגבות חובי נתתים בידכם גם אין עליכם לומר למה החלפת משכונך הראשון כי אני עשיתי בנכסי כרצוני נתתי לו מה שרציתי והנחתי ג"כ מה שרציתי עוד טוען ראובן אליהם מאחר שאני נתתי בידכם נכסי למוכרם ולתת לי המעות לא היה לכם לתתם לגוי בלא רשותי כי הוא לא נתן מאומה בידכם אתם פשעתם בדבר בתתכם לגוי נכסי בלא רשותי אשר לא צויתי ולא עלתה על רוחי אין לכם בעולם פשיעה גדולה מזאת על הדבר הזה ילמדנו רבי' ידריך אורחתנו יוציא לאור משפטנו הלא הוא איש האלהים מעין השכל באר מים חיים עין כל הארץ ושמשה פני משה כפני חמה דיינ' דארעא די רוח אלהין קדישין ביה וכל רז לא אנס ליה כהל למשרא קטרין קרא בחיל וכן אמר הדבר אשר יקשה מכם תקריבון אלי ושמעתיו יצ"ו: תשובה השאלה היתה דרך ארוכה והתשוב' תהיה דרך קצרה כי אין ראוי להאריך בדבר פשוט כזה כי אם ראובן נתן לשמעון ולוי הבגדים שימכרו לו ויתנו לו המעות מה להם אצל הגוי לתת לו דמי הבגדים ואם החליף הוא שאר הבגדים שבידו במשכון אחר מזויף לא הפסיד שאר הבגדים שנתן בידם כי לא קבל המשכון המזוייף כי אם על הבגדים שהיו בידו ונתנם לא על אותם שנתן בידם ואף אם אמר לגוי בשעת קבלת המשכון המזוייף שיחזיר לו ג"כ שאר הבגדים שנתן לפלוני ופלו' כיון שלא אמ' להם שיתנו לו ובין כך הרגיש שהמשכון שנתנו לו עתה היה מזוייף היה יכול לחזור לתבוע מן הגוי מה שנתן לו כ"ש שלא יתבע ממנו הגוי מה שנשאר בידו ואף אם אמר לגוי שיתן ג"כ שאר הבגדים שיש לו ביד פלו' ופלו' ואמר להם ג"כ שיתנו לו הבגדים כיון שהרגיש אח"כ שהמשכון היה מזוייף וחזר ואמר לו שלא יתנום לגוי אינם יכולים לתתם לגוי מרצונם אם לא שיקחם הגוי באונ' מידם ואפילו אמר להם שיתנו לגוי במעמד שלשתם אם חזר בו אח"כ לא זכה בו הגוי וחייב הנפקד להחזירו למפקיד כמו שהביא בטור ח"מ סימן קנ"ז אלא שאם אין הנפקד יכול להשמט מן הגוי שלא ליתן לו בדיניהם אז יתן לגוי וכמו שהביא שם ואפילו היה ישראל שהיה מעמד שלשתן מועיל לכ"ע היה יכול לחזור בו כיון שנמצא טעות במשכון שהיה מזוייף ואם היה יודע שהמשכון היה מזוייף לא היה אומר לו שיתן וא"כ היה בטעות ויכול לחזור בו דאע"ג דדין מעמד שלשתן הוא אפילו אין הממחה חייב למומחה והוא הזוכה שום דבר אלא שאמר לנפקד תן לו מנה שיש לי בידך שאני נותנו לו במתנה וזכה בזה ואינו יכול לחזור בו הכא שאני שלא נתן לו במתנה אלא שחשב שהמשכון לא היה מזוייף ומפני כך אמר שיתנו לו לגוי הבגדים שבידם ואחר שידע שהמשכון היה מזוייף א"כ אמירתו היה בטעות ופשיט' דנתבטל מעמד שלשתן אפילו שהיו כולם ישראלים וכל זה הוא לתת אי זו סברא או טעם לשמעון ולוי לטענתם הנופלת ונובלת כי אפילו באופן זה לא היה להם טענה כלל אבל לפי מה שבא בשאלה לא אמר להם שום דבר שיתנו לגוי לא בפניו ולא שלא בפניו ופשיט' שהם חייבים לפרוע לו מעות הבגדים או הבגדים עצמם אם לא מכרו' כיון שקבלום מיד' ומה שיש לדקדק בלשון השאלה לזכות שמעון ולוי הוא מה שכתוב בשאלה שימכרו כל הבגדים עד שיתנו לו כל הקרן שלו והרבית ואם ישאר שום מעות אחר שישאו ויתנו בהם עד שיבוא הגוי ויטלם מידם והיה טוב בעיניו הדבר ועל זה התנאי נתן בידם הבגדים כי בזה היה נראה שכבר נסתלק הוא מן הגוי ונתן להם רשות שיתנו לגוי הנשאר ואם מצד זה הם נכנסי' לטעון על ראובן גם כי אינו מפורש בדבריהם וטענתם גם בזה אין בטענתם ממש כי לא נתרצה בזה כי אם אחר שיקבל מעותיו קרן ורבית כמו שכתוב בשאלה והם עדין לא נתנו לו קצת הקרן ואינם יכולים לומר שכיון שלקח המשכון האחר שכבר נסתלק מזה כי לא לקחו כי אם על הבגדים שהיו בידו שנתן להם לא על מה שהיה בידם וגם אם היה מפרש שהיה מקבל המשכון ע"ת לתת לו הבגדים שהם בידם ג"כ כיון שהמשכון שנתן לו הגוי נמצא מזוייפת הרי לא נתקבל עדין מן הקרן והרבית כמו שהתנו עמו ואיך יתנו הם לגוי המעות של הבגדים ואם נתנום איך לא יחשבו וידעו כי פשעו בזה בתתם ומוס' ממון יש' ליד הגוי ויתחייבו הם מעצמם לתת לראובן מעות הבגדים ולא יטריחוהו לבוא לדין אם אין זה כי אם עס' ביש אם לא יהיה לשמעון ולוי טענה אחרת מספקת מה שלא בא בשאל' זאת נאם משה ב"ר יוסף זלה"ה מטראני יצ"ו: פג עתה באתי להוכיח במישור לענוי ארץ ולהדריך ענוי' במשפ' המגביהי' לבם בדרכי ה' להטיל מלאי לכיס ת"ח ובבוא עת הפקודה והחשבון עשירים מקמצי' וקופצים ידם מלתת מן הברכה אשר הריק ה' בנכסי ת"ח ולכן באתי כמזכיר וכמזהיר את ה"ר יהודה יצ"ו אשר קבל בברוסה מאתים פרחים בסחורה מהחכם ה"ר משה ניגרין יצ"ו למוכרה במקום אחר ולחזור ולקנות לו סחורה אחרת לתת לו הריוח והלך וכתב לו אחר ז' או ח' חדשי' שיקבל קצת המעות מחמר א' ולא נתנם החמר ולתקופת השנה חזר הוא והביא סחורה ואמר שלא קנה אותה הסחורה בעדו אלא שיתן לו מעותיו ואחר הטורח והעמל שהטריחו לבא לב"ד נתן לו קרן המעות ותובע ממנו החכם הנז' מה שהרויח במעותיו כי ע"מ כך קבלם לתת לו מה שירויח בהם וכיון שכתב לו שיקבל המעו' שם מן החמר ולא נתנם נראה שכבר היו בידיו שמכר הסחורה שהביא אם כן המעות שקבל במקום שהלך מסחורת החכם נראה שקנה מהם הסחורה שהביא כי לא אמר שהניח לשם המעות זו היא טענת החכם הנז'. ונראה שהדין עמו כמו שמבואר בפ' הגוזל בהני מתנייתין דתני חדא אם פחתו פחתו לו ואם הותירו הותירו לו ותני חדא אם הותירו הותירו לאמצע על מי שנתן מעות לשלוחו ליקח חטים ולקח שעורים או בהפך ואמר ר' יוחנן ל"ק הא רבי מאיר הא רבי יהודה דאמר שינוי אינו קונה ונקטי' כוותיה וכמו שפסקו הרי"ף והרמב"ם ז"ל פר"ה מהלכות שותפין דמשמע דכל מי שקונה במעות חברו אפי' שנה השבח הוא לבעל המעות משום דמעות ברשותיה נינהו ואם נתן למחצית שכר השבח לאמצע וא"כ כ"ש כשלא שינה כי הכא שלא הזכיר לו סחורה פלוני אלא סחורה סתם שפשיטא דאם קנה מאותם המעות הסחורה שהביא אח"כ שהשבח הנז' לבעל המעות וכמו שכתב הרמב"ם ז"ל שם הנותן מעות לחברו ליקח מהם פירות למחצית שכר ולא לקח אין לו עליו אלא תרעומת ואם נודע בראיה ברורה שלקח הרי זה מוציא ממנו השבח בע"כ וכמו שכתב הרי"ף פרק הגוזל שאם הותירו הותירו לבעל המעות וכמו שהביאו שם בשם הר"י ז"ל בפי' וא"כ ה"נ אם נודע שקנה בהם יוציא ממנו כל השבח שהשביח כי ע"מ כן ירד בתחלה לתת לו כל הריוח והמעות ברשות בעליהן ובאחריותו אם יפסדו ח"ו והדברים ניכרים שמעות החכם הנז' היו בכלל הסחורה שהביא כיון שכתב קודם שיקחם מן החמר נראה שכבר קבלם הוא מן הסחורה שלו שמכר שם ואם יאמר שהניח המעות עצמם לשם או פרעם בחובו או קנאם בסחורה אחרת שלא הרויח בה חייב לישבע על זה ושלא הרויח שום דבר במעותיו ואז לא יהיה לו עליו אלא תרעומת דברים לבד וכמו שאמרו הנותן וכו' אין לו עליו אלא תרעומת ומה שאמר אין לו עליו אלא תרעומת היא כשהוא ידוע שלא לקח אבל כשאינו ידוע וכ"ש כשהו' קרוב לודאי שלקחה פשיטא דלא מיפטר מתרעומת לחודיה אלא חייב לתת לו השבח או לישבע כמו שנזכר וכן אם יטעון המקבל הנז' שהסחור' שקנה במעות החכם לא נתכוון לקנותה אלא לעצמו ומשוי נפשה גזלן לאו כל כמיניה דהא אמרי' הנותן מעות לחברו ליקח בהם חטים ולקח בהם שעורי' אם הותירו הותירו לאמצע ולא חשוב גזלן במה שהוא משנ' חטי' לשעורי' וחשיב שלוחו וכמו שכת' הרא"ש ז"ל בפסקיו וה"נ אם אמר שנתכוון לקנות לעצמו לא לבעל המעות אכתי הוי שלוחו כיון דמעות ברשותיה דמריה נינהו דמי שמוכר לו סחורה לא מכוין לאקנויי אלא לבעל המעות וכמו שהביא בטור ח"מ סי' קפ"ג בשם הרמ"ה ז"ל גזלן עדיף מזקפו עליו במלוה דכתב הרמב"ם ז"ל פ"ז מהל' מכירה דהמקח של משלח וא"כ חייב הר' יהודה בדין לפרוע להחכם הנז' כל מה שהרויח במעותיו כל זמן שהיו אצלו כיון שמתחל' קבלה ע"מ כך ואף אם יאמר כי לעצמו קנה הוי כזקפו עליו במלוה דכתב הרב ז"ל דהשבח לבעל המעות וכדאמר' וראוי להר' יהודה הנזכר שיחוש לנפשו ויצא ידי חובתו ויגמור מצוה שהתחיל ויחשוב בינו לבין עצמו מה שהרויח במעות החכם הנז' וישלחם לו כי הוא דר בא"י ותורתו אומנותו ומשה זוכה ומזכה את הרבים וזכות הרבים השומעי' את דבריו תלוי בו וזכותו מתפשט לתומכי' אותו ומחזיקים עמידתו בא"י ואין ראוי לכבודו לאמץ את לבבו מתת לו הריוח שהרויח במעותיו כי הוא חייב בדין תורה לתת לו כנז' ואין השכל שופט שיוכל לישבע שלא הרויח בהם בכל אותו הזמן ואתם גם אתם ראשי קהל הקדש שבטוקאת הראשונים לכל דבר שבקדושה וכו' עמוד תעמדו לימין הר' יהודה הנז' ותדברו על לבו יצא מידי חובת החכם הנז' וצדקה תחשב לו בצאתו מידי חובתו וגם אנחנו נגמול לו חסד על זה ואתם גם הוא תתברכו מן השמים ותזכו לחזות בנועם ה' ולבקר בהיכלו עוד הגיד לנו החכם הנז' כי נתעכבו בידו מאה וחמשים פרחים קרוב לשנתים שנים ואולי שהרויח וראוי לו ג"כ לחשוב בנפשו אם הרויח שום דבר באלו המעות כל זמן שהיו אצלו יתן הרויח להחכ' הנז' כי בזה יעשה הישר והטוב בעיני אלהים ואדם בהטיל מלאי לכיס ת"ח ולא יועיל שום דבר בממונו מה שישאר אצלו מזה הריוח ומפני שראיתי צורך זה החכם וטיפולו והיותו עוסק בצרכי שמים כל היום הארכתי בדבר זה וגם בזה יש זכות לנפשו ולממונו של כהר' יהודה הנזכר ועל כבוד מעלתכם לגמור הענין כי גדול המעשה יותר מן העושה נאם הצעיר משה בכר' יוסף זלה"ה מטראני יצ"ו ראיתי דברי החכם השלם הנז"ל יצ"ו והנה כל דבריו האמת והצדק ועם היות כי אין דבריו צריכין חיזוק חתמתי שמי פה הצעיר יוסף קארו לע"ד דברי החכם השלם הנז"ל נכוחים למבין וישרים למוצאי דעת אין בהם נפתל ועקש ולכן חתמתי שמי פה הצעיר יוסף סאגיס: שאלה פד הגאון המופלא עיני כל ישראל עליך להורות ולדין הש"י ינשא ויגדיל כסא חכמת תורתך אמן הסכמה נעשית במגנסיא זה נסחה היום יום א' לחדש חשון משנת הש"ד ליציר'