מבי"ט חלק א מז

ן' זמרה וחכמי מצרים הסכימו למה שפסקתי החכם ה"ר דוד יצ"ו: סג ראיתי מה שכתב' על לשון הר"מ ז"ל פ"ה מהלכו' תלמוד תורה וכן אם היה אביו ת"ח אף על פי שאינו שקול כנגד רבו משיב אבדתו ואחר כך אבדת רבו וכו' וכתבו ההגהות דטעות סופר יש כאן דבפ' י"ב מהלכו' גזילה פסק בפי' שאין אבדת אביו קודמת אלא א"כ היה שקול כנגד רבו וכן כתוב בספר המצות וכן פסק רבינו שמחה וכו' וכתב מר דאדרבה איפכא מסתבר' דההיא דפ' י"ב הוי טעות סופר דזיל בתר טעמא דכיון שלמדו תור' מאי איכפת לן שיהא שקול כנגד רבו הרי אביו הביאו לחיי הע"ה ג"כ כו' ואני אומר דמה שכתבו ההגהו' דהך דהכא הוי טעות סופר טעמם ונימוקם עמם דכיון דכתבו כל הפוסקים כמו מה שכתב הרב פי"ב מהלכות גזילה דבעי דלהוי אביו שקול כנגד רבו להחזיר לו אבדה קודם רבו א"כ נר' כי מה שכתב פי"ב הוא עיקר ומה שכתב כאן בהלכות ת"ת טעות כיון דע"כ חד מינייהו טעות מוטב שיהי' טעות מה שלא הסכימו בו שאר הפוסקי' ממה שנטעה מה שהסכימו בו הפוסקי' ז"ל וסברא היא דבעי' שקול דאי לאו הכי הרי ודאי רבו הוי רבו מובהק דמסתמ' עם אביו ג"כ למד שהוא ת"ח ואפ"ה יש לו רב נר' דהוי רבו מובה' ועוד דהו' גדול מאביו א"כ אבדתו קודמת לשל אביו אבל אי אביו שקול כנגד רבו אע"ג דרבו הוי רבו מובהק אבדת אביו קודמת דאביו הוא רבו ג"כ קצת מסתמ' שחייב ללמד' לבנו כדכתיב ושננתם לבניך וכו' ולמדת' אותם את בניכם וכו' ועוד ראיה להטעות מה שכתוב כאן בהלכות ת"ת כי בפ' אלו מציאות מוכיח כמו מה שכתב בה' גזילה כמו שכתבו בהגהות ונר' שההוכח' היא מדאמרי' התם ולענין אבדה במקום אביו אינ' חוזרת אלא לרבו מובהק דאם אינו רבו מובהק שלא למדו אלא דבר א' כההיא דאמרי' לעיל אפי' לא האיר עיניו אלא במשנ' אחת וכו' נקרא רבו אין אבדתו קודמת לשל אביו אע"ג דאביי אינו חכם כלל אבל כשהוא רבו מובה' עדיף מאביו בתרתי דהוה חכם ורבו מובהק ולהכי אבדתו קודמת לשל אביו משמע דהא אביו חכם דתנן במתני' דשל אביו קודמת הוי כשהוא שקול כנגד רבו דלא עדיף רבו מאביו אלא בחד דהוי רבו מובהק אבל אי אינו שקול עדיף רבו על אביו בתרתי דהוי רבו מובהק וגדול מאביו ולהכי קודם לאבדת אביו והרי"ף והרא"ש ז"ל גרסי במתני' גופא ואם היה אביו שקול כנגד רבו אבדת אביו קודמת כמו שהביאו המשנה בספריהם ועוד נר' מלשון הרב שכתב למעלה ואם היה אביו ת"ח פודה את אביו תחלה ולא כתב שיהיה אביו שקול או לא אלא בענין האבדה ובשלמ' א מה שכתב באבדה הוא אם הוא שקול כנגד רבו אתי שפיר שלא הזכיר זה למעלה בפדיון דדוקא באבדה בעי' שקול ולא בפדיון כמו שנפרש בע"ה אבל אם באבדה הוא אע"פ שאינו שקול כמו שכתוב בספרים ה"ה נמי בפדיון וא"כ למה לא כתב זה הרב גבי פדיון אלא ודאי מה שכתב כאן הוא טעות סופר ומה שכתב שם פי"ב מה' גזילה הוא הנכון כמו שכתבו כל הפוסקי' דגבי אבדה בעי' דלהוי אביו שקול כנגד רבו ואי לאו הכי אבדת רבו קודמת אבל גבי פדיון נר' מלשון הרב דלא בעי שקול אלא אע"ג דלא הוי אביו שקול כנגד רבו אביו קודם לפדיון ונר' טעמ' דגבי צערא דגופא אביו קודם אע"ג דלא הוי שקול כיון דהוי חכם ואביו שהביאו לחיי העולם הזה כדאמרן אבל גבי ממו' בעי' שקול וכן כתוב ביורה דעה בשם אביו סימן רמ"ב ונתבאר מה שכתב כ"ת עליו וצ"ע גם מה שפי' כ"ת שלא לשבש הספרים כי מה שכתב כאן אע"פ שאינו שקול פי' שאינו חכם כרבו ומה שכתב שם אם היה שקול הוא שלמדו כ"כ כמו רבו אע"פ שאינו חכם כמוהו הוא דוחק גדול לפ' ב' פירושים על לשון א' ועוד כי לפי פי' זה חולק הר"מ ז"ל על הרי"ף ז"ל ושאר כל הפוסקים שכולם כתבו דבעי' גבי אבדה שיהיה אביו שקול וכיון שיכולים אנו לכוין דברו עם דברי הפוסקי' כיון שיש סתירה בדבריו ראוי לכוין דעתו לדעתם כדפי' ויותר קרוב היה לכוין דבריו שלא יהיה בהם טעות בשנאמר כי מה שכתב כאן אעפ"י שאינו שקול כנגד רבו איירי ברבו שאינו מובהק אלא שהוא רבו יותר מאביו ומה שכתב בהל' גזילה דבעי' שקול הוא ברבו מובהק אלא שסתם רבו הנאמר בזה הענין נר' הוא רבו מובהק וכמו שנר' בגמ' וכמו שכתבו משם הרא"ש ז"ל בנו ותלמודו רבי' ירוחם גבי אבדה ולכן נר' שזה שכתב כאן אע"פ שאינו שקול הוא טעות סופר ומה שכתב בהל' גזילה הנכון כדפי' נאם הצעיר משה ברבי יוסף זלה"ה מטראני יצ"ו: שאלה סד ב' כהנים וא' מהם קטן שעלו לדוכן יקראו אותם כהנים כיון שהם שנים או דילמא כיון שהקטן אינו יכול לעלות לבדו לדוכן לא יקראו אותם כהנים: תשובה נר' שלא יקראו כהנים אלא כשהם שנים גדולים אבל א' מהם קטן לא יקראו אותה דקטן אינו מחוייב לברך אלא שהוא עולה עם אחרים להתלמד ולהתחנך וכיון דדרשי' מאמור להם שהחזן צריך לומר להם אמרו כדאמר בספרי נר' שאינו או' אלא לגדול שהוא מצווה לברך לא לקטן ורש"י ז"ל נמי פי' עלה דמתני' דקטן אינו נושא את כפיו מפני שאין כבודו של צבור להיותן כפופים בברכתו ע"כ וא"כ פשיטא דאין כבודו של צבור לקרותו שיברכם ועוד אפי' הו' איפשר דקריאת כהנים לא הויא אלא מדרבנן וקרא דאמור אסמכתא דעיקר דרשא אינה אלא להקרו' אותם מלה במלה כדכתיב אמור להם אפ"ה כשהאחד גדול וא' קטן לא יפסיק ש"צ לקרות כהנים אבל בפ' אלו נאמרין משמע דהוי מדאורייתא דאמר אביי נקטי' לב' קורא כהנים ולא' אינו קורא כהן שנ' אמור להם לשנים ופרש"י ז"ל אמור להם מקרא דלהם נפק' לן שש"צ מזהיר אותם לברך משמע דהוי דאורייתא ושעיקר דרש' מלהם קראה לכהנים מלה במלה הוי' עיקר דרשא מאמור ולכך מקרה מלה במלה אפי' לכהן א' ואינו קורא כהנים אלא לב' וכיון דמדאורייתא נפקא לן מאמור להם דצריך לקרות כהנים פשיטא דלא קאי אלא אגדולים דמחייבי לברך מדאורייתא ואע"ג דמחנכינן לקטן אפ"ה לא הוי בכלל כהנים לקרותו דאינו כבוד לצבור כדפי' רש"י ואע"ג דאמרי' בירוש' פ' אין עומדי' רב נחמן בר' יעקב או' אם היה כהן א' אומר כהן שנים או' כהני' ור' חסדא אמר אפי' כהן קורא כהנים שאין קורא כהנים אלא לאותו השבט הא אמרי' בגמ' דידן אמר אביי נקטי' לב' קורא כהנים ולא' אינו קורא כהן וכו' ולהכי אמר נקטי' לאפוקי מהני תרתי אמוראי דמייתי בירושלמי ואם היה כהן א' גדול ואחד גדול בשנים אלא שלא נתמלא זקנו דאינו נושא כפיו לבדו כדאמר ספ"ק דחולין נר' ודאי שיקראו אותם כהנים דהא הוי מחוייב מן התורה כיון שהוא בן י"ג והוי איש ראוי להתכבד בברכתו ובאקראי בעלמא נמי יכול הוא לבדו לישא את כפיו לאחזוקי נפשיה בכהני כמו שכתבו התוספות במגלה פ' הקורא עומד אבל קטן בהדי גדול לא כדפי' והנרא' לע"ד כתבתי נאם הצעיר משה בר' יוסף זלה"ה מטראני יצ"ו: שאלה סה ראובן נשא רחל והתנה עמה שאם ימות בלא זרע שיהיה ברשות' ליטול חצי כל הנכסים שימצאו לו או סך ידוע ממה שהביאה לו בנדוניתה עוד התנה עמה שאם ימות בלא זרע שיגרש אותה קודם מיתתו בהיותו שכיב מרע כדי שלא תזקק לחליצת אחיו וב' התנאים הנ' הם כתובים בכתובה הראשון בתנאי הכתובה והשני לאח' חתום העדים החתומי' בתנאים כתבו התנאי ביום הנז' למעלה וחתמוהו ב' מאותם העדים החתומי' בתנאים שלמעלה ועתה מת ראובן ונתן גט לאשתו מעכשיו אם מתי כמו שנתחיי' בתנאי הכתובה עוד שבזמן שהיו או' לו שיתן גט הזכירו הכתובה ואמ' הוא שלא תקח אלא הידו' מהכתוב' והשיבו בעדה כי היה כתוב בכתובה שיהיה לבחירתה ואחר כך נכת' הגט וניתן בלי שום תנאי יורנו רבי' אם תגבה האשה כפי התנאי הראשון חצי הנכסי' או סך הנדוניא כמו שכתוב בכתובה או תגבה כתובתה משלם כיון שהיא גרושה כבר ואינה זקוקה ליבם תשובה נמצא בתשובת הרא"ש ז"ל שנשאל לו על כיוצא בזה שראובן גרש אשתו סמוך למיתתו ותובעה כתובתה ומתנתה שאומרת גרושה אנכי ותקנת חלוקת הנכסים אינה מדברת אלא באלמנה והיורשים אומרים שלא נתן לה הגט ע"מ שתגבה כתובתה אלא כדי שלא תזקק ליבם ויש לה דין אלמנה ויחלקו עמה הנכסים והשיב שאין בדברי היורשין כלום דכיון שנתן לה גט מאי זה טעם שיהיה מ"מ הרי היא מגורשת וזכתה בכתובתה כי לא הטיל התנאי בגט על מנת שלא תגבה כתובתה ואין כאן אומדנא שיהיה לרעתה או לטובתה וכו' ע"כ ועם כל זה נראה שיש לחלק בנדון שלפנינו והיה לה דין אלמנה לכתוב' מב' טעמים הראשון שמה שהשיב הרא"ש ז"ל נר' שהוא על מי שגרש אשתו סמוך למיתה גירושין גמורין בלי תנאי מעכשיו אם מתי שהרי היא מגורשת וזכתה בכתובתה אבל בנדון זה שנתן לה גט מעכשיו אם מתי וכשמת חל הגט למפרע משעת נתינה נראה דלענין תנאי הכתובה הוי' כאלמנה דאע"ג דכשמת נשארה מגורשת למפרע מחיים אפ"ה מיתה הוא שעושה הגירושין דאם לא מת אינו גט ולפי גרסת הרא"ש ז"ל בגמ' הבא עליה בין נתינה למיתה הוי באשם תלוי אפילו מת אחר כך וחייב במזונותיה באותן הימים וכדאיתא התם פ' מי שאחזו ואינה יכולה לגבות כתובתה עד אחר מיתה ולהכי נראה דגובה כתובתה כאלמנה כפי התנאי הכתוב בכתובה ולא תימא דגט שכיב מרע סתם הוי בתנאי אם מתי דהא אמרי' בפר' איזהו נשך ההוא שכיב מרע דכתב גט לדביתהו איתנ' אמר ליה דביתהו אמאי קא מיתנח' אם קיימת דידך אנא וכו' ש"מ דהוה בלא תנאי אם מתי וקרי ליה גט ש"מ והרא"ש ז"ל לא כתב אלא שגרשה סמוך למיתתו השני כי מה שנשאל להרא"ש ז"ל היה על מי שגרש אשתו סמוך למיתה משום שלא תזקק ליבם שאז אמרו לו שיגרשנה וגרשה אבל בנדון שלנו שכתוב תנאי הגירושין בכתובה עצמה וגם כן תנאי פרעון הכתובה בכתובה עצמה נראה דבר פשוט שתנאי הגירושין לא בא לסלק ולבטל התנאי הראשון שאם יפטר הוא שתגבה סך ידוע מהכתובה או חצי הנכסים כי גם שיש מקום שיתקיי' אותו התנאי כשלא נתן הגט מצד שלא נמצא עמה במדינה בשעת מיתה או כיוצ' בזה או שמת אחיו ח"ו אפ"ה כיון שנכתבו השני תנאים נראה שצריך שיתקיימו שניה' בכל אופן שיהיה ולא נאמר על התנאי הראשון איהו דחיק ואוקי אנפשיה בשלא היה עמה בשעת מיתה לשיתן לה גט אלא בכל אופן שימו' בין יתן גט כמו שכתו' בכתובה בין לא יתן יהיה בבחירתה מה שכתו' בכתובה ותוכל לגבות כתובתה כולה אם חצי הנכסים לא יעלו כפי הסך כתובתה באומרה מגורשת אני וגם אם חצי הנכסים הם יותר מסך כל כתובתה לא יוכל היורש לומר מגורשת את ולא אתן ליך אלא כתובתיך לבד שכיון ששני התנאי' כתובי' בכתובה כמו שכתבתי הם קיימים בבת אחד ולא נאמר כשיתקיים זה לא יתקיים זה וכשיתקיים זה לא יתקיים זה כיון ששניהם נכתבו ביום אחד גם בכל אחד בפני עצמו וסוף סוף כלם חתומים ביום אחד והעדים חתומים על זה חתומים על זה ואין אומדנ' גדולה מזאת שתנאי הגירושין הנכתב בכתובה שהוא על תנאי פרעון הכתובה לכשתתאלמן הכתוב בכתובה ג"כ והרא"ש ז"ל כתב על מה ששאלו ממנו כי לא היה שם שום אומדנא שיהיה לרעתה