מבי"ט חלק א לח

שנה אחת אסת"ד ואתס"ג אלא שזה מונה ליצירה וזה למולד הראשון וכל זה למדתי והכרחתי מדבריו ז"ל בתחלת הפ' העשירי הזה שכתב וז"ל נמצא' אומר בשנת ג' וחמש מאות ואלפים מראש השנה מאחר מולד אדם הראשון שהיא שנה שניה ליצירה התחילו למנות ועשו שנת עשר וחמש מאות ליצירה שהיא שנת אחת ועשרים משנכנס לארץ שמטה ויש לשאול מאחר שהרב ז"ל מונה כל שנותיו לשנת היצירה שהיא קודם מולד אדם הראשון למה אמ' כי התחילו למנות משנת שלש וחמש מאות ואלפים מאחר מולד אדם הראשון היה לו לומר שנת ארבע וחמש מאות ואלפים ליצירה כמו שאמר אח"כ שעשו שנת עשר וחמש מאות ואלפים ליצירה שמטה וזה וודאי הוא ליצירה שהוא קודם אדם הראשון ולתשובה זה אני אומר כי מה שיסד החכם הצרפתי ז"ל ברל"ח לירידה בתמ"ח לפקידה בתפ"ח לכניס' גשל"ח להריסה הוא יסוד אמתי ונכון אבל הרבז"ל סובר כי זה העיקר נתייסד על מולד אדם הראשון לא על שנת תוהו שהוא מולד בהר"ד ומה שמגל' כי כן דעתו כי אמר שקדשו שנת בתק"י לשמט' ראשונה ואם בתפ"ח היה למולד בהר"ד בתוס' כ"ב שנים לי"ד של חילוק וכיבוש ושב"פ של שמטה אינו מגיע כי אם לבתק"ט שנים שנת השמטה הראשונה שעשו וכן כתבו שאר המחברים כי שנת בתק"ט היתה שמטה ראשונה והוא ז"ל כתב כי לא היתה כ"א שנת בתק"י א"כ על כרחנו מה שיסד הצרפתי ז"ל צריכין אנו לומר כי הוא למולד אדם הראשון ולזה הזכיר הוא ז"ל שנת מולד אדם הא' כדי לרמוז הענין האמור כי יש שני מנינים ושהוא אינו מונה כי אם ליצירה ולחשבונו לא ישאר לתשלום ד' אלפים מהחרבן כי אם קע"א שנה כיצד בשנת בתק"ד ליצירה התחילו למנות שמטין ויובלות ומנו שבעה עשר יובלות עם י"ד שנ' אחר אשר הוכתה העיר שהם תת"נ שנה נצרפו עם בתק"ג כי בשנה ה"ד כבר נכללה בתת"נ עולים גשנ"ג ונ"ו שנים לתשלום שבעים שנה של גלות על הי"ד שהיו אחר אשר הוכתה העיר הם גת"ט ות"כ שנה של בית שני הם גתתכ"ט נמצא שאין אלא קע"א לתשלום ארבעה אלפים שאחרי החרבן ותתקל"ו שנים של אלף ה"ה הם אק"ז לחרבן נמצא תתקל"ו ואק"ז מכווני' ומיושרים כמו שכבר כפלנו וא"כ נתגלית כוונת הרב ז"ל הנעלמ' ולא נשארה שום קושי' כי בעקירת השורש נעקרו הסעיפים ולא אחוש אם נמצא או אם ימצא ביד זה החכם כהר' יהודה איזה ספר על דברי הרב ז"ל שיאמר כי שנת תתקל"ה הוא מה שכתב הרב ז"ל כי יותר ראוי להאמין לרב ז"ל בהעידו על מה שכתב כפי מה שהבאתי ראיה מדבריו לדבריו מלהאמין לחכם אחר או לרב כי אולי לא ראה כל דברי הרב ז"ל ולא נשאר במה להשיב יותר על דברי החכם הנז' כי כל שאר דבריו הם העתקת פירושי המפרשים ז"ל מכווני' לענינו ואני מחזיק לו טובה על שבאגרתו הנכבדת פתח פתוח מצאתי לעיין ולסדר הענין והש"י יראנו נפלאות מתורתו אמן י"ד לספירה בני ישראל שנת הרצ"ב ליצירה נאם הצעיר מצעירי הצאן משה ברבי יוסף זלה"ה מטראני תשובת הרב הגדול מהר"ר יעקב בירב ז"ל נ אשיבך למה ששאלת מענין אותו הנזירות לפי דעתי שאין עליו שום נזירות כלל שזה נכנס תחת גדר ה' נדרים שאין צריכין שאלה והוא א' מנדרי אונסין כדתנן בנזיר בהריני נזיר יודע אני שהנזיר אסור ביין אבל סבור הייתי שחכמים מתירים לי מפני שאין אני יכול לחיות אלא ביין או מפני שאני קובר מתים הרי זה מותר ורבי שמעון אוסר והלכה כת"ק ושקלי' וטרינן בגמ' ומסקנא ואבעית אימא בנדרי אונסין קא מפלגי ואמר רבי יהודה כו' ה' נדרים הללו צריכים שאלה לחכם כי אמרית' קמיה דשמואל אמר תנא קתני התירו ואת אמר' צריכין שאלה כו' ובנדון שלפנינו ודאי כה"ג הוי שיאמר סבור הייתי שתלד אשתי זכר אז הוי מותר דאי לאו לא הייתי נודר בנזיר שאינו יכול לחיות בלא יין ובלא גילוח כו' עוד מטעם אחר דלפי דעתי ג"כ הוא מנדרי שגגות שכ"ש הוי לעולם וזה לא קבל עליו אלא עד שתלד אשתו וכתב שיכול לידור לחצאין בנזירות שמשון א"כ אינו זה הנזירות מעין הנזירות שדבר המלאך שמפני זה אין לו התרה וא"כ יתירו זה הנזירות ולפי דעתי שאם יש איזה צד של נזירות הוא שיהיה נזיר לגמרי עד שתלד אשתו זכר וה"ק הריני נזי' ע"מ שאטמ' למתי' כשמשון שזהו מתנה על מה שכתוב בתורה שזה לא קבל נ"ש ממש כיון שנדר לזמן קצוב וא"כ יש לו התרה ומה שכתבת בענין קרבן בנזירות שמשון אין שם שום קרבן קרבן טומאה אין שם שהרי לא היה אסור לטמא ולכתחילה מטמא למתים גם בהתגלחת לא היה מגלח והיה אסור לעולם סוף דבר שעל צד היותר טוב תתירו לו: נא קראתי בכל לב אגרת אחת הובא' לי הכינ' וגם חקרה החכם השלם הרי' לוי ן' חביב להורות איסור רבית במי שמלו' לזמן פלו' ואם יעבור הזמן ולא יפרע שיתחייב לפרוע קנס כך וכך בכל חדש שיעבור מזמן הפרעון וראיתי דבריו כני' ואמתיי' בפס' הדין לחומרא אבל לא ירדתי לסוף דעתו בהפלג' האיסור מדאוריית' ובקצ' ראיותיו ולכן פרשתי ידי לכתוב באגרת מה שלא נתיישב לי בדבריו כנושא ונותן עם כ"ת ולהכריח בראיות דרך קצרה מה שדעתי נוחה הימנו שיש איסור בענין זה שאינו אלא מדרבנן וכמו שאבאר בע"ה ית' וית' והנה בתחל' מאמרו הביא ראיה מכללא דרבית' כל אגר נטר ליה אסור שענין זה הוי רבית גמורה כיון דהאי הלואה ואין ראיה זו מכרע' דיש חילו' בין דר' קנס ומתנה כי הכא דלא הויא שכר המתנת המעות לאגר נטר דהוי שכר המתנת המעות וכדלקמן כל שכן דאיכא הכא זמן ראשון דליכא אגר נטר ולא קנס ומתנ' ולא אתמר האי כללא דרביתא אלא באגר נטר שהוא שכר המתנת המעות מעת ההלואה עוד הביא טופס שטר הובא במרדכי פ' הרבי' מכתיבת הר' יעקב מאוריליי' ז"ל שמתיר בדבר כזה וצדד בו צדדין שלשה על סמך התר באותו השטר ודח' אות' ועלה בידו שאינו יכול להאמין שהר' יעקב מאוריליי' ז"ל התיר ח"ו בנושא זה ולא נתקן על ידו ולא עשה בו מעשה מעולם ואני כפתי מאמין לכל דבר לא סרתי לבי מלהאמין כי הרב המרדכי או מי שכתב טופס שטר זה העתקתו מכתיבת הר' יעקב דאורילי' ז"ל לא בדאה מלבו ויכחידנ' תחת לשונו אלא לשבעיניו ראה ואזניו ישמע ולבבו יבין ולזה אני צריך לצדד עוד היתר בטופס שטר זה מצד אח' שלא הוזכר ולבדוק על דחיי' איזה צד מאותם הצדדי' השלשה אם יתכן להעמידו על מתכונתו ולהושיבו על כנו כמשפט הראשון מהג' צדדין שכיון שנותן אותו דרך מתנ' לא הוי אגר נטר ולא קרינא רבי' גמור אלא היכא דמתרבי מחמת המתנ' הלואה ומצטער על דשקיל מיניה מאי דלא יהיב ליה דאי לא הלוה לו לא הוה יהיב ליה אבל היכא דגמר לו' ונתן לשם מתנה אפי' לא היה מלוה לו אע"ג דמלוה לא היה נותן לו לא הוי רבית דאורייתא אלא משום שבא לו הנאה מחמת הלואתו אסור מדרבנן והכי משמע מאי דאמרי' בגמרא ת"ח מותרין ללות זה מזה ברבית מאי טעמא מידע ידעי דרבית אסור' ומתנ' הוא דיהבי אהדדי דמשמע דכל היכא דגמרי ויהבי לשום מתנה לא הוי רבית ואע"ג דאיירי במתנה מועטת ובת"ח היינו משום דמתנ' מרוב' אפי' הוי ת"ח אסור דדילמא לא גמר ונתן לשם מתנה ואסור מדאורייתא אבל אי ידעו בודאי שנתן לשום מתנה לא אסיר אלא מדרבנן משום דלא ליחוש להאי ספקא אי גמר ומקנה לשם מתנ' אי לאו ומשום דבא לו הנא' למלו' מחמת הלואתו וכדאמר' וכן מי שאינו ת"ח אפי' בדבר מועט לא גמר ויהיב ובריש הגוזל בתרא גבי הניח להם אביהם מעות אעפ"י שיודעים שהם של רבית אין חייבים להחזיר וקאמר זאת אומרת רשות יורש כרשו' לוקח כתבו בתו' דאע"ג דמדעת נתנם לו איתנהו גביה בתור' גזלה דלא נתן לשם מתנה אלא בתורת רבי' והיו חייבים להחזיר אי לאו משום דרשות יורש כרשות לוקח דמי משמע דאי נתנם לשום מתנה לא הוי גזל מיהא מדאורייתא ואפי' לפי' הגאונים בההיא דריש פרקין ואי כתב רחמנא אונאה משום דלא ידע דמחיל אבל הנך גזל ורבי' דידעי וקמחלי אימא וכו' דהורו דלא מהניא מחילה ומתנה לרבית היינו מתנה דבתר הכי דכיון דאתא בתורת רבית לידיה לא מהניא מתנה דסופא אבל אי מעיקרא התנה לתת לו בתורת מתנ' נראה דלא אסור אלא מדרבנן וכן משמע מהג"ה דמייתי באשרי מא"ז דאיכא חלוק בין בא לידו בתורת מתנה מעיקרא לבא בסוף בתורת מתנה ומעיקרא הוה בתורת רבית ומאי דכתב הרמב"ם ז"ל בשם הגאונים או שעתיד ליקח אף על פי שקנו מידו שמחל וכו' היינו דוקא כשהלו' וקצץ בתור' רבי' ואח"כ קוד' לקיח' או אחר לקיח' מחל לו הלו' או נתנ' לו בתור' מתנ' דהא מעיקרא בתור' רבית הוו אבל אי מעיקר' מחל או התנ' לתת לו בתורת מתנה נר' דלא אסיר אלא מדרבנן וכדאמרן דמאי דמקבל מלוה בתורת מתנה דגמר לוה ויהיב ליה בלאו הכי לא הוי רבית גמור מן התורה אלא מדרבנן כל שכן לדעת הרמב"ם ז"ל דמהניא מחילה ומתנ' אפילו אתא לידיה באיסורא דאי מתחלה גמר ויהביה לשם מתנה דלא אהא באיסורא לא אסיר מיהו דרבנן מיהא נרא' דאסיר אפי' לסברתו לקבלו לכתחיל' מטעמ' דאמרן לעיל דהא דהתי' היינו כשכב' קבלו דלא להוי חייב לחזו' כיון שמחל או נתן ומאד נפלאתי על יושר דברי החכ' יצ"ו בהבנ' ל' הרמב"ם ז"ל אשר נטה מהבנ' המפרשי' בהם ולא נחה דעתו עד תת התנצלו' בעדם שהיתה כשגגה יוצאה מאתם שלא רצו להטריח עצמם לדקדק בדבריו מרוב חכמתם ואין זה אצלי התנצלות כי מי שאינו טורח לדקדק בדברים אינו מרוב חכמה כל שכן כי בלי טורח ועמל היו משיגי' הם מה שישיגו אחרי' בהשתדלות נמרץ ולהיותי חס על כבודם העירה אותי רוח צדקתם ותמימותם להבין דבריה' בכוונ' הרמב"ם ז"ל בהוראת הגאונים והוראתו שכתב וזה לשונו הורו מקצת הגאונים שהלוה שמחל למלוה ברבית שלקח ממנו בתורת רבית או שעתיד ליקח בתורת רבית שקצץ עמו אלא שלא פרע עדיין אע"פ שקנו מידו עתה שמחל או נתן מתנה מה שהיה קודם בתורת רבית אינו מועיל כלום שכל רבית שבעולם מחילה היא אחר כך אבל התורה לא מחלה ואסרה מחילה זו ולפיכך אין המחילה מועל' במה שהיה רבית קודם ואפילו במה שהיה רבית דדבריה' יראה לי שאין הוראה זו נכונה אלא מאחר שאמר המלוה באמירה בעלמא להחזיר לו וידע הלוה שדבר זה איסור עשה ויש לו ליטול ממנו אעפ"י שלא נטלו ואינו בידו דמחזי דהאי דמחיל משום שאינו בידו ולא גמר ומחל אפי' הכי אם רצה למחול מוחל כדרך שמוחל הגזל ואין צריך לומר שאם הוא בידו של לוה עדיין ורצה למחול או לתת לו מתנה בקנין שאעפ"י שאסור למלוה לקבלו כוון שהיה מעיקרא בתורת רבית כמו שאמרנו למעלה אפ"ה אם קבלו אינו חייב להחזיר שהרי מחל לו קודם ובפי' אמרו חכמים שהגזלנים ומלוי רבית שהחזירו אין מקבלין מהם מכלל שהמחילה מועלת עכ"ל ופי' הרמב"ם ז"ל והרב בעל מגיד משנ' כך הבין בדברי הרב ז"ל כמו שפירש' וישוב דבריו כך הוא כי מפני שהרב ז"ל חתם דבריו באמרו מכלל שהמחילה מועלת היינו חושבים שהיתה מועילה המחילה לשיוכל לקבלו כיון שמחל לו אעפ"י שקודם המחילה קצץ בתורת רבית וזה אינו כמו שאמרנו למעלה ולזה כתב שלא נחלק רבינו על הגאונים ז"ל אלא ברבית שכבר עמד המלוה וגבהו אפילו שקודם הגבייה מחל אותו שכבר עברו על הלאוין מעיקרא שקצצו בתורה רבית ואפילו שנתן להשבון אם קבלו בתורת רבית אפ"ה מחילה מועלת בו אפילו קודם נתינת המעות כיון